עם פתיחת עונת המסיק, הטרור ביהודה ושומרון התגבר משמעותית, אבל המסיק הוא לא רק כלי לטרור אלא דרך לכיבוש שטח. דיברתי עם רועי דרוקר, רכז השטח ביו"ש של תנועת רגבים. הוא הסביר כיצד המסיק הוא החלק הנראה של סיפור גדול בהרבה: כמעט חצי מיליון דונם בשטחי C נכבשו באמצעות פלישות חקלאיות בלבד, בחסות חוק עות'מאני ובמימון זר.

פתחתי בשאלה אם הטרור בעקבות המסיק של השנה חריג לעומת שנים קודמות. דרוקר נזהר ולא נתן מספרים שאין בידו: "יש תחושה באוויר שכן, מתוך מה שאני חווה מהשטח, אבל אין לנו נתון מדויק". הוא הסביר כי הסיבה לכך היא שרגבים לא מנטרת את היקף הטרור בחסות המסיק כנתון נפרד, אלא מתמקדת בנושא ההשתלטות על השטח.

כמעט חצי מיליון דונם נכבש

לדברי דרוקר, אחד הכלים המשמעותיים ביותר של הרשות הפלסטינית להשתלטות על השטח הוא החקלאות, ובעיקר כחלק מתוכנית פיאד. הבסיס המשפטי הוא סעיף 78 בחוק העות'מאני, שלפיו מי שעיבד קרקע במשך עשר שנים רוכש בה זכויות, והריבון אינו יכול לסלק אותו.

"חוק עות'מאני שעדיין חל במדינת ישראל, כי לא החלנו ריבונות ביהודה ושומרון", אמר. לדבריו, הרשות מנצלת את הדבר היטב: היא מתקצבת חקלאים, נטיעות של עצי זיתים וגפנים והכשרות קרקע, מתוך הבנה ש"זו דרך מאוד מאוד יעילה לכבוש שטח". את גודל התופעה הוא מגדיר בנתון מתוך דוח שרגבים פרסמה השנה: כ-450 אלף דונם בשטחי C נכבשו באמצעות חקלאות בלבד, פלישות חקלאיות לא חוקיות, זה נתון מטורף כמעט חצי מיליון דונם שנכבשו רק בדרך הזו".

דרוקר הוסיף שהתהליך מתרחש "בחסות של מימון זר שמן מאוד". לדבריו, האיחוד האירופי ומדינות נוספות תורמים מיליונים לפרויקט, ורגבים פרסמה דוחות שמתעדים איך תקצוב ספציפי מגיע אליו. בדו"ח "מכים שורשים" של תנועת רגבים שפורסם בשנת 2018 חשפה התנועה את קמפיין האסטרטגי להשתלטות על שטחי C, קמפיין שלא עצר עד היום.

5 מיליון יורו בשנה להשתלטות הפלסטינית על השטח

הקמפיין מנוהל על ידי "איגוד ועדות העבודה החקלאיות" (UAWC) שמפעיל יותר מ-65 סניפים, מעסיק למעלה מ-100 עובדים ומגלגל מחזור שנתי של מעל 5 מיליון יורו. ההשתלטות מבוססת על ניצול סעיף 78 לחוק העות'מאני, המעניק זכויות למי שמעבד קרקע במשך 10 שנים ברציפות.

על פי הנתונים, בין השנים 2013 ל-2017 בלבד, הארגון הוביל להשתלטות חקלאית על 7,629 דונמים בשטחי C. במסגרת זו בוצעו 181 פריצות דרכים, נבנו 1,573 קירות תמך וטראסות, והונחו 164 קילומטרים של צנרת מים ראשית. כמו כן, הוקמו 286 בורות מים ו-30 מאגרי מים, שופצו 13 מעיינות וסופקו 819 מיכליות מים. המיזמים הללו נשענים על מימון עתק מצד גורמים זרים, כאשר בין השנים 2009 ל-2017 תוקצב הארגון בסכום מינימלי של 45,608,214 יורו.

כך למשל, במסגרת מיזם "שורשים" בשנת 2014 הקצה האיחוד האירופי 3.6 מיליון יורו – שכיסו 90% מעלות הפרויקט באזור בית לחם. פרויקטים נוספים כללו את "מיזם שמן הזית" שתוקצב ביותר מ-3,000,000 יורו (2012-2014), ו"מיזם ניהול מים וקרקע" (2013-2017) שהוביל להשתלטות על 3,000 דונמים, סלילת 320 קילומטרים של כבישים חקלאיים ופריסת 43 קילומטרים של רשתות מים.

השטחים חונקים את היישובים

רק מתוך הסכום הכולל, האיחוד האירופי העביר 16,114,867 יורו בין 2012 ל-2016, וממשלת הולנד הקצתה 19,650,000 יורו עד 2021.  מעבר להיבט הכלכלי, הדו"ח מראה קשר ישיר בין איגוד הוועדות החקלאיות לארגון הטרור "החזית העממית", ומציין כי בכירי ארגון הטרור שימשו בתפקידי הנהלה באיגוד, דוגמת נשיא מועצת המנהלים שכיהן בין השנים 2005 ל-2010.

החקלאות הפלסטינית ממוקמת בכוונה בצמוד ליישובים ולכבישים. היא מאפשרת חסות לטרור, וממוקמת במקומות אסטרטגיים: "ברגע שאתה תופס את המקומות האלה, שאתה חונק את הכבישים, חונק את היישובים, ממילא אתה שולט בשטחים הכי אסטרטגיים בשטח", הסביר דרוקר והוסיף: "צריך להגיד ביושר, רוב מוחלט של השטחים האלה שבהם יש מסיק, זה בכלל עיבוד לא חוקי שהמערכת לצערנו תופסת כאדמות פרטיות. האם זה לכל המקרים? ממש לא. יש מקרים שבאמת האדמה חקלאית, אדמה פרטית רשומה על שם מישהו והוא מעבד שם את הקרקע, גם זה קיים. לא מאה אחוז בשום סיטואציה".

שטח שגדול פי 9 מתל אביב

הנתונים המלאים אותם חשפה תנועת רגבים עצומים. נכון לינואר האחרון תועדו 101,993 מבנים בלתי חוקיים הפרוסים על פני כ־100 אלף דונמים. במקביל, היקף ההשתלטות החקלאית עומד על 448,542 דונמים – שטח הגדול פי תשעה מתל אביב. מדובר בתוכנית שיטתית של הרשות הפלסטינית ליצירת רצף טריטוריאלי בין שטחי A לצירי תנועה מרכזיים, תוך ניצול כאמור של הפרצות החוקיות המעניקות זכויות בקרקע למי שמעבד אותה.

במיפוי בסיס שנערך בשנת 2013 אותרו 432,188 דונמים מעובדים. בין השנים 2013 ל-2017 נוספו 9,059 דונמים, ובשלוש השנים שלאחר מכן (עד 2020) נרשמה פלישה לעוד 6,195 דונמים. שיא הפעילות נמדד במהלך שנת 2022, אז עמד קצב הפלישה על ממוצע של 135 דונמים חדשים מדי חודש – עלייה של כ־30% ביחס לעבר. מגמה זו נבלמה משמעותית רק במדידה של אמצע שנת 2024, שהראתה צניחה של כ־70% בקצב הפלישות, בעיקר הודות להשפעות המלחמה והתרחבותן של החוות הישראליות באזור, אף שעבודות הכשרת הקרקע והנטיעות טרם פסקו לחלוטין.

מתוך סך האדמות שנתפסו לטובת חקלאות, נתח משמעותי פוגע ישירות בעתודות הקרקע הרגישות ביותר של מדינת ישראל. 42,428 דונמים, המהווים כ־10 אחוזים מכלל שטחי ההשתלטות החקלאית, ממוקמים בתוך אזורים המוגדרים בסדר עדיפות גבוה לאכיפה. שטחים אלו כוללים אדמות מדינה מוכרזות, שטחי אש הפעילים על ידי צה"ל ושמורות טבע, אשר למרות מעמדם החוקי והביטחוני – נתפסו ועובדו בפועל.

מדוע החקלאות דווקא? הוא מסביר גם מבחינת האכיפה יש תעתוע כשבניין נתפס בעיננו הרבה יותר מסוכן ולכן נהרסת בנייה מאשר שטחים חלקרים: "מבחינת תפיסת שטח, החקלאות הלא חוקית הזאת, הפלישות החקלאיות, הן הרבה יותר משמעותיות ממבנה שהורסים".

מדינת ישראל מאבדת את הריבונות שלה

כמה הסיטואציה הלאומית עם הסנקציות מגבילה את הפעילות שלכם?

דרוקר הסביר שהסנקציות נועדו למנוע מהארגון להמשיך בפעילות "לגיטימית, חוקית, כמו כל אזרח במדינה דמוקרטית". הן משפיעות על התקציב, וכשהתקציב משתנה משתנה גם היקף הפעילות, אך לדבריו "מוצאים פתרונות". הוא הרחיב מעבר לארגון: "עוד כשזה התחיל אמרנו, עכשיו זה אנחנו ומחר זה הרבה אנשים אחרים, וזה כבר הגיע לעוד הרבה מאוד אנשים". לדבריו, צריך לדמיין מה יקרה כשיאיימו בסנקציות על שופט שיידרש לפסוק לפי דין. "מדינת ישראל מאבדת את הריבונות שלה באמצעות סנקציות של גורמים זרים", אמר.

התרחקנו או התקרבנו ממדינה פלסטינית?

שאלתי אם בשנתיים-שלוש האחרונות התקרבנו למדינה פלסטינית או התרחקנו ממנה. דרוקר ענה: "אם אני צריך לבחור אופציה אחת, התרחקנו חד משמעית". הוא הצביע על עלייה של יותר מפי שניים בכמות המבנים שנהרסים ועל ירידה של יותר מחצי בהיקף הבנייה הבלתי חוקית. הקמת חוות ויישובים, לדבריו, מייצרת נוכחות, והיא ביטוי לרצון של המדינה לשלוט בשטח. לדבריו יש גם שינוי תודעתי: "המדינה, כמערכת, התקדמה למקום יותר טוב". עם זאת, הוא הוסיף, "האם אפשר לנוח על זרי הדפנה? ממש לא".

אתם מתעסקים גם בשטחי B?

"אנחנו דוחפים את המדינה לפעול בכל מקום שכרגע יש לה סמכויות לפעול, אז אנחנו מייצרים פעילות לתוך זה, אנחנו דורשים הרבה פעמים אכיפה במקומות שהם בשטחי B והם ביטחוניים למשל. זאת אומרת, אם יש מבנה שהוא בשטח B אבל הוא בתוך צו איסור בנייה צבאי, שמגדיר שטחים שמבחינה ביטחונית מסוכן לבנות , אי אפשר לאפשר שם בנייה כי זה מסכן בין אם זה את גדר הביטחון, את הכביש או את היישוב הסמוך".

לסיום חזר דרוקר לנקודת המוצא: "אם המסיק מייצר כל כך הרבה טרור, אולי צריך להתייחס לחלקות ולאזורים החקלאיים עצמם כאל תשתית טרור". הוא ציין שהצבא כבר חישף בעבר עשרות ומאות דונמים בחקלאות באזורים שבהם הבין שהיא פוגעת בביטחון, ושאפשר לדרוש זאת מהמדינה. כהשוואה, הזכיר את גדר עזה, שם לדבריו ההיתר להפגנות ולחקלאות עד הגדר טשטש את הביטחון ואת השליטה בשטח. "אותו דבר קורה כאן".