הנתח המשמעותי ביותר בתקציב, למעלה ממיליארד שקלים, מוקדש לשינוי המפה בשטח הלכה למעשה. כ-660 מיליון שקלים יופנו לביסוס 17 היישובים החדשים שאישורם עבר לאחרונה, בהם נקודות אסטרטגיות כמו מעלות חלחול והר עיבל. כדי לא להישאר ברמת ההכרזות על הנייר, התוכנית כוללת הצבת "מחסניות קליטה" – כ-20 קרוואנים בכל יישוב חדש, שיאפשרו למשפחות חלוצות לעלות לקרקע באופן מיידי ולייצר עובדות בשטח.
מסדירים את ההתיישבות הצעירה
אבל הבשורה לא נעצרת רק בחדש, אלא מתקנת עוול ישן וכואב מול "ההתיישבות הצעירה". 338 מיליון שקלים הוקצו ל-36 יישובים ומאחזים שנמצאים בהליכי הסדרה. המשמעות היא שהחיים של אלפי משפחות יהפכו לנורמליים יותר עם חיבורי חשמל, מים וביוב מסודרים, לצד הקמת מבני ציבור חיוניים כמו מקוואות, בתי כנסת ומועדונים. במקביל, גם ההתיישבות הוותיקה תזכה לחיזוק משמעותי של תשתיות בתוך היישובים בהיקף של מאות מיליוני שקלים.
מעבר לבנייה, התוכנית שמה דגש חזק על הביטחון בכבישים – עורק החיים של המתיישבים. כ-440 מיליון שקלים יושקעו במיגון ופריצת דרכים חדשות, בדגש על צרכים מבצעיים של הצבא. סכום של 150 מיליון שקלים יוקדש למיגון אוטובוסים ביהודה ושומרון – הכפלה דרמטית של התקציב הקודם, צעד שיציל חיים ויאפשר נסיעה בטוחה יותר לתושבים ולתלמידים בדרכים.
עוד באותו הנושא

מתקנים את עוול ההתנתקות
אולי החלק המרגש והאידיאולוגי ביותר בתוכנית הוא השינוי התודעתי בצפון השומרון. התקציב מסמן כיוון ברור של חזרה לחבלי הארץ שננטשו: העברת בסיסים צבאיים אל מעבר לקו הירוק כדי לחזק את האחיזה הישראלית בשטח (תיקון טעויות הסכמי אוסלו), ופעולה אקטיבית למימוש ההחלטה על חזרה ליישוב שא-נור שחרב בהתנתקות. המסר שעולה מהתקציב הזה חד וברור: אנחנו כאן כדי להישאר, לבנות ולהתפתח.