הדיונים המתוחים על הסכם הפסקת האש בין וושינגטון לטהרן מגיעים לנקודת רתיחה, כאשר במרכז המחלוקת עומדת השאלה מה תהיה המשמעות של ההבנות הללו על הלחימה בגזרת לבנון. האיראנים מציבים דרישה קשוחה ומנותקת מהמציאות לנסיגה ישראלית מלאה מכל שטח לבנון כחלק מההסכם, דרישה שבישראל מבהירים מיד שלא תתרחש בשום אופן.
בלב הדיונים הנוכחיים עומדת הדילמה האם ארצות הברית תדרוש מישראל לתחום את המשך הלחימה אך ורק לאזור דרום לבנון. ההערכות הן שהאמריקנים יציגו כלפי חוץ מצג של הפסקת אש רשמית, אך בפועל יאפשרו לישראל להמשיך ולפעול בצורה נחרצת נגד איומים ביטחוניים בשטח כדי להגן על אזרחי המדינה.
הלחימה המאומצת של חיילנו הביאה להישגים משמעותיים בשטח, ובישראל מסרבים בתוקף לכל כניעה ללחצים בין-לאומיים. המערכת המדינית והביטחונית מציגה חזית אחידה ומסרבת לכל נסיגה מהעמדות האסטרטגיות שנתפסו, תוך עמידה איתנה על המשך חופש הפעולה המבצעי של צה"ל בצפון.
מהקו הצהוב ועד לעומק לבנון
כדי להבין את עומק המחלוקת, צריך לחזור לנקודת ההתחלה של המערכה. בשטח לבנון קיימים כיום חמישה מוצבים של צה"ל, שהיו קיימים בשטח ועמדו על תילם כבר ביום פתיחת מבצע "שאגת הארי". מאז אותה נקודה, הכוחות שלנו לא הפסיקו להתקדם, להעמיק את האחיזה בשטח ולדחוק את האויב הרחק מהגבול.
במהלך הפסקת האש של חודש אפריל, התקדמו לוחמי צה"ל בצורה ניכרת והגיעו עד למה שמכונה "הקו הצהוב". אחרי מה שקרה באותם ימים, הכוחות המשיכו להתקדם בצורה משמעותית הרבה יותר עמוק אל תוך השטח הלבנוני, תוך שהם משמידים תשתיות ומבססים קווי הגנה חזקים ומתקדמים בשטח.
כעת, האמריקנים היו רוצים לראות נסיגה ישראלית לאחור, בחזרה אל אותו קו צהוב מחודש אפריל, כחלק מההסכמות שלהם מול המשטר בטהרן. בגלל זה, הלחץ המדיני על ירושלים גובר, אך התשובה הישראלית נותרת ברורה וחד-משמעית: סירוב מוחלט לכל נסיגה מהעמדות שהושגו במאמץ מבצעי אדיר.
