מדינת ישראל כולה מרכינה את ראשה ומחבקת את משפחות החללים שנרצחו, נספו ונפלו באותו יום נורא ואיום בחג שמחת תורה לפני שלוש שנים ובמערכה הארוכה והצודקת על קיומה ועל תקומתה של מדינת ישראל, המערכה הארוכה בתולדות מדינת ישראל, שטרם הסתיימה.
הדגלים הורדו לחצי התורן, וטקסי הזיכרון הלאומיים ועשרות האזכרות בבתי העלמין, שרדפו זו את זו, לא השאירו עין אחת יבשה. אבל מהמקום הכי נמוך – משפל הכישלון, המחדל והתבוסה – הגענו לגדול ההישגים האסטרטגיים-ביטחוניים של מדינת ישראל.
אויביה של מדינת ישראל – חמאס, חיזבאללה, הסורים, החות'ים, ומעל כולם איראן, מעצמת הטרור האסלאמית הקיצונית וראש התמנון – מעולם, אבל מעולם, לא הוכו ונפגעו כך על ידי מדינת ישראל ומעולם לא היו חלשים ומובסים כל כך. מדינת ישראל, לאחר שלוש שנים של מערכה קיומית, הפכה למעצמה אזורית הקובעת את סדר היום הביטחוני במרחבי המזרח התיכון ושומרת על חופש פעולה אסטרטגי המאפשר לה לפעול נגד כמעט כל מטרה בזמן, במקום ובהיקף שתקבע, על פי שיקול דעתה האסטרטגי-מבצעי.
בטקסי יום הזיכרון חזר שוב ושוב ראש הממשלה בנימין נתניהו על חובתה הנצחית של מדינת ישראל ועל שבועתה לנרצחים ולנופלים שמסרו את נפשם למען תקומתה של מדינת ישראל, להשלים את המלאכה. להשמיד את חמאס ולבוא חשבון עם כל מחבל נפשע שהיה לו חלק במסע הרצח, הטבח והחטיפה. לחסל אותם עד האחרון שבהם. לפרק עד היסוד את יכולותיו של ארגון הטרור חיזבאללה לפגוע באזרחי מדינת ישראל, ומעל הכול לא לאפשר לאיראן לאיים עוד על מדינת ישראל.
השלב הראשון במערכה נגד איראן, מבצע עם כלביא, החל ב-13 ביוני 2025 ונמשך כ-12 יום, עד להפסקת האש ב-24 ביוני. המטרה האסטרטגית של המבצע הייתה להסיר איום קיומי מיידי על מדינת ישראל באמצעות פגיעה ניכרת בתוכנית הגרעין האיראנית, פגיעה ניכרת במערך הטילים הבליסטיים והתעשייה הביטחונית התומכת ופגיעה קשה במערך הפיקוד והשליטה האיראני, ובראשו ההנהגה הצבאית.
ישראל הצליחה באופן חסר תקדים להשתלט כמעט לחלוטין על המרחב האווירי האיראני, להפוך את מה המעגל השלישי למעגל ראשון וליהנות מחופש פעולה אסטרטגי אווירי בשמי איראן. האירוע הדהים את העולם כולו והביא לידי המחשת המציאות הביטחונית החדשה במזרח התיכון – מציאות שבמרכזה מדינת ישראל היא מעצמה אזורית מובילה. כמובן, המערכה הייתה בתיאום ובשיתוף פעולה מלא וחסר תקדים עם ארצות הברית.
לקראת סוף המערכה נכנס פיקוד המרכז האמריקאי למתקפה ישירה וניצל את יכולותיו האסטרטגיות לתקיפת שלושת אתרי הגרעין המרכזיים באיראן: פורדו, נתנז ואיספהאן. מטרת-העל של מבצע עם כלביא הושגה במלואה: הסרת האיום הקיומי המיידי על מדינת ישראל.
ואולם כבר אז טענתי שמטרת הסרת האיום הקיומי לאורך שנים תושג רק אם ייפול המשטר האסלאמי הקיצוני, מהלך שאפשר ליצור לו תנאים הכרחיים, אך הוא חייב להיות בהובלת העם האיראני.
הפלת המשטר אומנם לא הוגדרה מטרה צבאית רשמית, אבל מנהיגי ארצות הברית ומנהיגי ישראל הבהירו יותר מפעם אחת שהחלשת המשטר ויצירת תנאים לקריסתו היא יעד אסטרטגי מרכזי
השלב השני במערכה נגד איראן, מבצע שאגת הארי, החל ב-28 בפברואר 2026 ונמשך כארבעים יום, עד 8 באפריל 2026. המבצע היה מבצע משולב ישראלי-אמריקאי בהובלה אמריקאית, והביא לידי מיצוי חסר תקדים מבחינה היסטורית של תיאום ושיתוף פעולה, החל מחדרי מצב משותפים ברמות השונות ועד תיאום שילוב מבצעי-אופרטיבי שעוד יילמד בספרי ההיסטוריה הצבאית המודרנית.
ארבע מטרות-העל של המבצע:
- למנוע מאיראן השגת נשק גרעיני, ולמעשה לפרק את תשתית הגרעין כולה.
- לפגוע פגיעה דרמטית וכוללת ביכולת הטילים הבליסטיים של איראן.
- לשבור את טבעת האש (התמנון) האיראנית סביב ישראל.
- לערער את יציבות המשטר האיראני עצמו וליצור תנאים שיאפשרו לעם האיראני להביא לידי שינוי המשטר.
הפלת המשטר אומנם לא הוגדרה מטרה צבאית רשמית, אבל מנהיגי ארצות הברית ומנהיגי ישראל הבהירו יותר מפעם אחת שהחלשת המשטר ויצירת תנאים לקריסתו היא יעד אסטרטגי מרכזי.
חיסול ההנהגה האיראנית, ובראשה המנהיג העליון ח'אמנאי, הבהיר יותר מכול כוונה זו. כמוהו גם הפגיעה השיטתית במשמרות המהפכה, בכוחות הבסיג' ובמשטרה. הצבא האיראני סבל את האבדות המעטות ביותר, מה שמרמז אולי על האפשרות שמתוכו יצא המנהיג הצבאי והכוח הצבאי שיוביל את המסע להשתלטות על ארמון הנשיאות ולהפלת המשטר.
אנחנו נמצאים כיום בעיצומו של השלב השלישי במערכה כנגד איראן: המערכה הכלכלית. את ההיבט הצבאי של שלב זה מוביל ומבצע הצבא האמריקאי (cehr.com) באמצעות הפעילות במצרי הורמוז, ותומכת בו המערכת הכלכלית האמריקאית בהובלת שר האוצר האמריקאי, שלו חלק מכריע בשלב זה של המערכה.
המטרה האסטרטגית העליונה של המערכה הכלכלית היא הבאה לידי קריסה כלכלית של איראן. למעשה בחודשים האחרונים חודש המצור הימי על איראן במצרי הורמוז. לא כל הציבור יודע, אבל ייצוא הנפט האיראני – מקור ההכנסה העיקרי של איראן – ירד למעשה לאפס(!) עקב המצור האמריקאי.
ייבוא הדלק לתחבורה ולאנרגייה גם הוא כמעט לא קיים, ולמעשה כמעט אינו מייצר חשמל, והתחבורה באיראן נפגעה פגיעה אנושה. שאר מדינות המפרץ – סעודיה, עיראק, כווית, האמירויות – מצליחות בסיוע הצי האמריקאי להחזיר את ייצוא הנפט לרמות שלפני המלחמה, כך שאיראן מאבדת בהדרגה גם את היכולת הכלכלית שלה להשתמש במצרי הורמוז כמנוף לחץ על מדינות המפרץ.
למיטב שיפוטי, שלב זה במערכה, הלחץ הכלכלי על איראן, מקרב את המערכה לשלבי ההכרעה שלה. ראשית, המשטר נמצא בתהליך מואץ של קריסה ביכולתו לנהל את המערכות השלטוניות-אזרחיות באיראן, וקריסה כלכלית מטבעה מואצת ככדור שלג במדרון חלקלק שאי אפשר לעצור.
שנית, האזרחים האיראנים נתונים במצב כלכלי נואש שאינו מאפשר להם איכות חיים מינימלית. האינפלציה מטורפת, החשמל כמעט אינו מסופק, אין כמעט יכולת לרכוש מוצרי יסוד, ועוד ועוד אזרחים מגיעים לחרפת רעב. קרוב היום ששוב יצאו לרחובות בהמוניהם, והפעם לא ישובו לביתם עד להשתלטות על ארמון הנשיאות.
המציאות הזו, בצירוף התובנה המחלחלת שרק נפילת המשטר האסלאמי הקיצוני תביא באמת לידי הסרת האיום הקיומי על מדינת ישראל, מביאה אותי לכלל מסקנה ההולכת ומתחזקת שההכרעה באיראן תושג רק כשהמשטר יקרוס וייפול, והכרעה זו קרובה מתמיד.
