לוחם המילואים הרב בועז סלוק, אב לשבעה וסב לשמונה, נפצע קשה מרחפן נפץ בלבנון. בראיון מיוחד לטל מאיר בחדשות 14 ממיטת בית החולים רמב"ם, הוא סיפר על רגעי הגבורה: "שאלתי את עצמי אם לומר 'שמע ישראל'. החלטתי שלא, כי אם אומר 'שמע ישראל' – קבעתי לעצמי שאני מת".
לדבריו, הם הרימו את הראש וראו את הרחפן מגיע מצד מזרח. סלוק הוסיף: "הקצין שלי רץ לבדוק אם זה רחפן שלנו וצעק: 'האם זה רחפן של הגדוד?'. בזמן הזה, לא יודע להסביר איך, אבל לי היה ברור – זה לא רחפן של הגדוד". בשניות הללו הוא הבחין שהרחפן מתביית עליו וקיבל החלטה אמיצה לא לברוח לכיוון חבריו או לעבר הכלים המשוריינים, כדי לא למשוך את האש לחיילים נוספים בפלוגה. סלוק תיאר את הדו-קרב המותח: "הבנתי שהוא העדיף אותי. הוא המתין שאעשה משהו. הבנתי שאני איתו לבד, ולא הסכמתי לעזוב איתו את קשר העין".
בתוך השניות המתוחות הללו עברו בראשו של סלוק מחשבות אנושיות ומפתיעות כאחד. הוא סיפר בחיוך כי "המחשבה הראשונה שעברה לי בראש הייתה: 'בואנה, אשתי הולכת להרוג אותי' על זה שנפצעתי". בגלל זה הוא מיהר להסיט את המחשבות הללו כדי להישאר מרוכז לחלוטין במשימת ההישרדות שלו מול האיום המיידי שמולו.
הרב סלוק: "לא אמרתי שמע ישראל כי זו הייתה השלמה עם המוות"
סלוק נזכר בהלכה של הרמב"ם שקובעת שברגע כזה אסור ללוחם לחשוב על הבית, ואמר לעצמו: "בועז, אתה אריה. אין פחד. אתה מולו ואתה מנצח". כשעמד עין בעין מול הרחפן המתאבד, הוא נדרש להכרעה אמונית משמעותית והחליט שלא לומר "שמע ישראל", משום שלדבריו אמירת הפסוק הייתה מבחינתו השלמה עם המוות. במקום זאת, הוא בחר להתעמת איתו ועל ידי זה לנצח, אמר "על החיים ועל המוות", דרך את נשקו וכיוון אותו ישירות אל עבר הרחפן המאיים.
התושייה והאמונה העצומה של הלוחם הובילו לכך שהרחפן זז מעט הצידה כשהבחין בנשק המופנה אליו, והתפוצץ במרחק קצר ממנו. סלוק הספיק להסיט את רגל ימין, אך רגלו השמאלית נפגעה קשות ועורק ראשי בה נקרע. יותר מזה, סלוק הוא לא הלוחם היחיד במשפחתו המורחבת. בזמן שהוא נלחם בגזרה הלבנונית, ארבעה מילדיו מגויסים גם הם למערכה – שניים בעזה, אחד בגבול סוריה ובתו משרתת במילואים.
למרות הפציעה הקשה והשיקום הארוך שמצפה לו כעת בבית החולים, סלוק מדגיש בגאווה עצומה שהוא שמח על הזכות הגדולה להגן על המדינה ועל חבריו לנשק. הוא סיכם את דבריו במסר ציוני מעורר השראה: "יש כאלה שאומרים 'מה הוא עושה שם בגיל 55?', אבל אני גאה במה שאני עושה. אני מאמין שאנחנו חוליה בפאזל שנקרא עם ישראל. אם לא נהיה שם, התמונה לא תהיה שלמה. אני שמח שזה אני, ולא מצטער לרגע".
