הקלטות בלעדיות שהגיעו לידיי, מציגות את גודל הקונספציה שצה"ל שרוי בה. לוחם מתאר מציאות קשה ומסוכנת שבה רוח המשפטיזציה והפצ"רית עדיין מרחפת מעל פני השטח, ומכתיבה נהלי פתיחה באש נוקשים שמסכנים את חיי החיילים בשטח ומגבילים את היכולת שלהם להשמיד את האויב.
בתקופה האחרונה העזתים מנצלים את המגבלות המבצעיות כדי להתקרב בצורה מסוכנת אל עמדות הלוחמים, לצלם אותם ולאסוף מודיעין יקר. מספר הלוחם: "היה יום מטורף שהיו מלא התקרבויות אלינו, וכל הזמן אנחנו מבקשים אישור ירי ואז הם נעלמים. ובאיזשהו שלב, ממש יצאו מפתח וצילמו אותנו ונעלמו ואנחנו מחכים לאישור ירי ועד שיש אישור זה כבר לא רלוונטי".
הסכנה לחייהם של הלוחמים ברורה, אך הנהלים הנוקשים מעכבים את אישורי האש בצורה משמעותית ומעמידים אותם בסכנת חיים ממשית. לוקח בין חצי שעה לשלושת רבעי שעה עד שמקבלים אישור לפגוע באויב, ובזמן הזה המחבלים פשוט נעלמים. הלוחם מספר על מקרה שבו זיהו ערבי בחולצה שחורה שעקב אחריהם שוב ושוב, אך עד שהתקבל האישור לירות בו הוא כבר חמק. מוסיף הלוחם ומסביר כי הנהלים הללו מייתרים את האפשרות להגנה עצמית אפקטיבית בשטח, "האישורי ירי מתקבלים לאט".
סכנת חיים בשטח ואיסור פגזים גורף
חוסר האונים והסכנה לחיי הלוחמים בולטים במיוחד לנוכח ההנחיות המגבילות לחלוטין את עוצמת האש של כוחותינו בשטח, ובמיוחד את השימוש בפגזים. בעקבות החשש הקבוע מפני פגיעה בחפים מפשע, הוטל איסור גורף על ירי פגזים בכל הגזרה. המדיניות הזו מאלצת את החיילים להסתפק בנשק קל בלבד מול האיומים ומותירה אותם חשופים בשטח, הלוחם מספר על המדיניות הכובלת שנקבעה בגזרה: "זה ההוראות בגזרה כי הרגו חפים מפשע לפני שלושה חודשים ובגלל זה אין אישור ירי פגזים רק כדורים".
עוד מקרה מרתיח שנחשפתי אליו הוא: הלוחמים מזהים בבירור ערבי שחופר בור ומכניס לתוכו חפץ גדול שנראה כמו מטען, הצבא נמנע מאישור ירי בשל המרחק הגיאוגרפי והצורך בהוכחה ודאית לחלוטין. "אני ראיתי שהוא מכניס כמו מקרר לתוך האדמה וזה מטען. אז עשו את זה נ"צ חשד… אבל אין אישורי ירי כי זה רחוק". מוסיף הלוחם ומסכם בתסכול רב על המצב המקומם שנוצר בשטח: "יש פה אויב ואתה לא משמיד אותו".
