משלחת צה"לית מיוחדת של 'עדים במדים' יצאה השבוע (ראשון) למסע מורשת משמעותי על אדמת פולין, לציון 81 שנים לסיום מלחמת העולם השנייה. המשלחת כוללת 35 קצינים וקצינות מכלל הזרועות והאגפים בסדיר ובמילואים, שיוצאים ללמוד מקרוב על העבר כדי לחזק את השליחות שלהם בהווה.
אל הקצינים הצטרפו דמויות שמסמלות את השילוב בין השכול, הגבורה והתקומה של העם היהודי. ביניהם שורדת השואה אירין שאשא, יעל ניזרי – אמו של רס"ן גיא נזרי ז"ל, ואבנר בן ארי – אחיו של רס"ן חגי בן ארי ז"ל. נוכחות מרגשת במיוחד נרשמה מצדם של עמרי מירן, ששב משבי חמאס אחרי 738 ימים, ואביו דני מירן, וכן רב המשלחת סא"ל (במיל') הרב שמואל סלוטקי, ששכל את שני בניו, נועם וישי הי"ד, בקרבות השבעה באוקטובר.
"אנחנו נמשיך לצעוד בגאווה"
במהלך המסע ביקרו המשתתפים במחנות ההשמדה, שמעו עדויות מכלי ראשון והעמיקו במורשת העם היהודי. שיאו של המסע היה ב"צעדת החיים", שם צעדו הקצינים יחד עם אלפי בני נוער מכל העולם. החיבור בין הקצינים במדים לבין שורדי השואה והשבי יצר פסיפס ישראלי של עוצמה בלתי שבירה.
שורדת השואה, הגב' אירין שאשא, ריגשה את הנוכחים כשעמדה בפני הקצינים: "אני עומדת כאן היום, כנציגה יחידה של אחיי ואחיותיי, עם משלחת של עשרות קצינים ומפקדים בצבא ההגנה של מדינת ישראל, אשר אנשיה מגלמים את תמצית העוצמה והכבוד האנושי. מכאן אני שולחת לכם הבטחה: אנחנו נמשיך לצעוד בגאווה, יחד. למרות כל המכשולים, הרצון שלנו ורוחנו נושאים אותנו קדימה – יחד, בלתי ניתנים לשבירה. עם ישראל חי!".
מפקד המשלחת, תא"ל גיא חסון, הדגיש את חשיבות המדים על אדמת פולין: "אנחנו ניצבים כאן יחד – מפגישים עבר, הווה ועתיד – על אדמת פולין רווית דם אחינו ואחיותינו שנאבקו על חייהם רק בשל היותם יהודים – ללא מדינה וללא צבא. אנחנו דור ההווה והעתיד, נציגיו של צבא ההגנה לישראל. הזיכרון מחייב אותנו לפעול, להיות חזקים ולהיות מאוחדים. המציאות של הימים האלה מוכיחה לנו שוב ושוב עד כמה כבדה האחריות המוטלת עלינו. אחריות לביטחון העם שלנו."
מהשבי בעזה למחנות ההשמדה
עמרי מירן, שחזר מהשבי בעזה רק לאחרונה, שיתף בתחושותיו וחיבר בין המאבק האישי שלו לסיפור הלאומי. לדבריו, המחשבה על סבו וסבתו ששרדו את השואה היא שנתנה לו כוח ברגעים הקשים.
עמרי מירן הוסיף: "במהלך השהות שלי בשבי חשבתי הרבה על סבתא וסבא שלי שהצליחו לשרוד באחת התקופות החשוכות שידעה האנושות. סבתא שלי וסבא שלי התעקשו להפוך את הטרגדיה הלאומית והאישית שלהם לחיים חדשים – הם בנו משפחה, בנו את הארץ. מלאי ערכים וציונות".
לסיום ביקש עמרי להעביר מסר של אחדות ותקומה: "ודווקא פה היום – אני רוצה להזכיר לנו את החובה הזו. כמו שעשו הדורות לפנינו, גם אנחנו חייבים לקום יחד. לעשות הכל כדי שיהיה פה טוב יותר. למען המדינה, למעננו, לזכר הנרצחים הרבים, לזכר הנופלים שבלעדיהם לא היינו פה. ובעיקר בעיקר – למען הילדים שלנו".
