הבוקר (שלישי) התעוררנו לעוד פרק בסדרת הניסיונות של השמאל הדתי להנדס את התודעה. הפעם על הכוונת: הרב זרביב, אב בית הדין הרבני בתל אביב, שמאז פרוץ המלחמה לוחם עמוק בשטח. פורסמה מודעה בה נכתב כי הרב מתוכנן להעביר שיחה בסניף בני עקיבא בתל אביב תחת הכותרת "לזרבב את עזה" – שילוב של תורה וצבא מהסוג שכל חייל בשטח צמא לו. אלא שהכותרת הזו כנראה הייתה יותר מדי עבור דמויות מסוימות שמנסות להכתיב מגננה במקום הכרעה.

אביגיל שפרבר, פעילה מוכרת בשמאל הדתי, העלתה פוסט חריף בו כינתה את האירוע "עבודת אלילים" ו"רוע". היא לא הסתפקה בביקורת רעיונית וקראה להורים להפציץ את הקומונרית והנהלת התנועה בטלפונים כדי לבטל את מה שכינתה "הרעל". מבחינתה, רב שנמצא בחזית ומדבר על השמדת האויב הערבי הוא סכנה חינוכית שיש למגר.

הרב שרלו מתנער

ההפתעה האמיתית הגיעה מכיוונו של הרב יובל שרלו. בתגובה לפוסט המשתלח של שפרבר, מיהר הרב להבהיר ולהרגיע את הרוחות: "אין אירוע כזה בישיבה. לא היה ולא יהיה". הרב שרלו הסביר כיצד השתלשלו האירועים: "מה שהתרחש הוא פשוט – קבוצת נערים הודיעה בציבור שיש אירוע בעזרת נשים בישיבה, תחת כותרת שמשמעותה היא שיש כנס שעניינו לשטח את עזה. לא היה לזה כל קשר לישיבה מלכתחילה. משעה שזה נחשף בעינינו – זה בוטל מיד, מעצמנו".

איפה עובר הקו של ברית המשרתים?

בארגון 'תורת לחימה' לא נשארו חייבים ופרסמו תמונה של הרב זרביב כפי שהוא נראה ברוב השנה האחרונה: על מדים, עם אפוד ונשק, בלב רצועת עזה. "ידענו שברית המשרתים שלכם כוללת את מנצור עבאס", כתבו שם בציניות כואבת, "אבל לא ידענו שהרב זרביב הוא לא ברית המשרתים".

הצביעות זועקת לשמים. מי שמדברים על אחדות ועל "גורל משותף" עם גורמים אנטי-ציוניים, הם הראשונים להוקיע רב תלמיד חכם שמוסר את נפשו בשדה הקרב. הסיפור הזה הוא הרבה מעבר לשיחה אחת בסניף; הוא חושף את המלחמה על הזהות של הציונות הדתית. בזמן שהרב זרביב וחבריו נלחמים באויב בעזה, יש מי שבוחר לנהל מלחמה נגד הרוח שלהם כאן בבית. היכנעות של תנועת נוער ללחצים כאלו היא תעודת עניות ליכולת שלנו לעמוד על הערכים שלנו בלי להתנצל.