המפקדה, בראשות אלוף (במיל') ניצן אלון, לא הייתה עוד יחידה צבאית רגילה. היא ריכזה תחתיה כ-2,100 משרתי מילואים, המהווים כ-60% מכלל כוח האדם שלה, לצד אנשי סדיר מיחידה 8200 וחטיבת המחקר. כולם הושאלו למשימה הלאומית הדחופה ביותר.

בשבעה באוקטובר, תמונת המצב הראשונית הייתה מטלטלת: כ-3,100 נעדרים וחטופים נרשמו בדוחות, עד שפעולות ניתוח מעמיקות זיקקו את המספר ל-255 חטופים. מאז, בזכות פעילות המפקדה והלחץ הצבאי ברצועה, הוחזרו 168 חטופים חיים ו-87 חללים.

קשר רציף עם המשפחות

אחד התפקידים הרגישים ביותר במפקדה היה הליווי הצמוד של משפחות החטופים. לכל משפחה הוצמד קצין בכיר ששימש לה ככתובת, עדכן אותה במידע מודיעיני וניסה לייצר מעט ודאות בתוך חוסר האונים. המידע הועבר למשפחות בכפוף לשמירה על ביטחון המקורות, מתוך הבנה שהן חלק בלתי נפרד מהמאמץ.

הפעילות המבצעית בשטח, שכללה פשיטות על בתי חולים כמו שיפא ונאצר ותמרון עמוק בלב רפיח וחאן יונס, היא זו שיצרה את התנאים להשבת החטופים – בין אם במבצעים נועזים ובין אם בעסקאות.

חלוקה לארבע תקופות גורליות

את פעילות המפקדה ניתן לחלק לארבעה שלבים מרכזיים. השלב הראשון התמקד בבניית תמונת המצב ובמבצע "דלתות שמיים", בו שוחררו 105 חטופים. בהמשך, במבצע "כנפי דרור", חולצו עוד 47 חטופים וחללים תוך כדי לחימה עצימה.

בתקופה השלישית, שכללה את מבצע "שבים לגבולם", חולצו עשרה חללים נוספים ושוחרר החטוף עידן אלכסנדר. התחנה האחרונה הייתה מבצע "לב אמיץ", בו חולץ רס"ר רן גואילי ז"ל במבצע מורכב.

שיתוף פעולה ושימוש ביכולות מיוחדות

העוצמה של המפקדה נבעה מהיכולת לרתום את הטכנולוגיה והמודיעין של מערך המבצעים המיוחדים. הם עבדו יד ביד עם השב"כ כדי להצליב מקורות, ועם חיל האוויר כדי לוודא שתקיפות היעדים לא יסכנו את השבויים שלנו.

כעת, כשהמשימה ברצועה הושלמה, המפקדה עוברת למתכונת חירום ושומרת על כוננות גבוהה לזירות אחרות. עבור החיילים ששירתו בה, שנחשפו לתכנים קשים תחת אחריות כבדה, צה"ל מפעיל מערך ליווי נפשי כדי לעבד את החוויות מהשנתיים האחרונות. המפקדה ממשיכה בתחקירים כדי להפיק לקחים לעתיד, מתוך תקווה שלא נזדקק להם שוב.