היא בסך הכל בת 25, אבל כבר מסתובבת בטבעיות במסדרונות הכוח של מדינת ישראל. אחרי מסלול דתי-לאומי קלאסי שכלל אולפנה ושנתיים של שירות לאומי כקומונרית, היא מצאה את עצמה לפני כחצי שנה בתפקיד דוברת בכנסת. עבורה, העבודה במשכן היא לא רק קריירה, אלא שליחות שנובעת מתוך המצפון. "הידיעה שאני יכולה לעשות את זה מעוררת לי את המצפון לקחת חלק בסוגיות חברתיות כלליות", היא מסבירה את המניע שלה לעשייה הציבורית. "מי שיכול לדעתי חייב להיות מעורב".
מחויבות למשימה כערך יהודי
בעולם הפוליטי הסוער, היא מנסה להביא איתה את הערכים שספגה בבית ובמוסדות החינוך. כשהיא נשאלת מה היא הכי מעריכה בציבור הדתי-לאומי, היא מצביעה על היכולת להכיל מורכבות. לדעתה, הייחודיות של המגזר היא ביכולת "להיות בין לבין אבל עם ערך בפני עצמו", ולשמור על חיבור לכל חלקי החברה הישראלית בגובה העיניים.
את הערכים האלו היא מתרגמת לעבודה יומיומית קשה. "אני לא יודעת אם זה ערך יהודי, אבל מחויבות למשימה היא נר לרגליי", היא אומרת. לצד המקצועיות, היא מחזיקה באמונה עמוקה שמלווה אותה בלחץ הפרלמנטרי: "אני עושה את ההכי טוב שלי והקב"ה עובד איתי. אני אחראית להתאמץ והוא אחראי להצלחות".
החוק שיחלק את הכסף מחדש
למרות שהיא נמצאת בליבת העשייה הפוליטית, יש לה חלומות שנוגעים בחיים של כל אחד מאיתנו. אם היו נותנים לה את שרביט החקיקה, היא הייתה מתמקדת קודם כל בתשתיות. לטענתה, תחבורה נורמלית ודרכים נוחות הן הבסיס להכל – מהתיישבות בפריפריה ועד לשיעורי האבטלה, הכלכלה והביטחון. זהו צעד שלדבריה ישנה את פני המדינה.
יותר מזה, יש לה תוכנית ברורה איך לתגמל את מי שנותן מעצמו למען הכלל. "הייתי מנסה לחלק כסף אחרת", היא משתפת בחזון שלה. החוק הראשון שהייתה מקדמת כחברת כנסת הוא תגמול לפי תרומה למדינה. לפי ההצעה שלה, אנשי צבא, מחנכים ועובדים סוציאליים צריכים להיות בראש סדר העדיפויות התקציבי ולקבל יותר, פשוט בגלל התרומה המשמעותית שלהם לחברה הישראלית.
