על רקע הדיונים הקדחתניים בוועדת חוץ וביטחון והעיסוק האינטנסיבי במכסות גיוס וסנקציות כלכליות, פרסם אמש (שני) הרב דוד לייבל, ראש ישיבת "תורה ודעת" ונשיא רשת "אחוות תורה", גילוי דעת חריג המבקש לשנות את כיוון החשיבה.
הרב לייבל, הנחשב לדמות מובילה בשיח על שילוב חרדים בתעסוקה ובצבא, טוען במכתבו כי הצעת החוק הנוכחית לוקה בחסר באופן מהותי. לדבריו, בעוד המחוקקים עוסקים ב"כמה" יתגייסו, הם מזניחים את שאלת היסוד: "איך".
"תחת איזה פיקוח יישארו חרדים?"
"חוק הגיוס העומד על הפרק מציב יעדי גיוס מספרים, אך חסרה בו התייחסות לשאלות היסוד", כותב הרב לייבל. הוא מפרט את החשש המרכזי של ההורה החרדי: "איך יתבצע הגיוס הזה תוך שמירה על צביונם התורני של הבחורים? באילו מסגרות, תחת איזה פיקוח, ובאילו תנאים יוכלו הבחורים להתגייס ולהישאר חרדים?".
במכתב מציע הרב לייבל פתרון פרקטי המבוסס על הצלחות קיימות בשטח ולא על כפייה חיצונית. הוא מציין את המסגרות שכבר הוכיחו את עצמן: חטיבת "חשמונאים", תוכנית "קודקוד" הטכנולוגית, מסלול "מעלות צור" והישיבות החרדיות (במתכונת הסדר).
הדרישה: עיגון בחוק ופיקוח אזרחי
החידוש המרכזי בדבריו של הרב הוא הדרישה להפוך את המסגרות הללו מיוזמות מקומיות לחלק מעוגן בחקיקה ובפקודות הצבא. "ראוי שהחוק יתייחס אליהן וייתן מזור לבעיותיהן", קובע הרב לייבל. הוא דורש לעגן את מעמדן של המסגרות הללו ב"פקודות מטכ"ל" ולהכפיף אותן ל"הגדרת פיקוח אזרחי של ועדת רבנים תחת משרד הביטחון".
את מכתבו מסיים הרב באזהרה לדרג הפוליטי: "חוק שעוסק במכסות וסנקציות בלבד לא יזכה לאמון רחב, ולא יאפשר להגן על מעמדם של בני הישיבות שתורתם אומנותם".
משמעות המכתב היא כפולה: מצד אחד, הרב לייבל אינו שולל גיוס ומצביע על מסלולים אפשריים; מצד שני, הוא מבהיר כי ללא הבטחת המסגרת הרוחנית ועיגונה בחוק – גם הגורמים הפרגמטיים בחברה החרדית יתקשו לתמוך במהלך.
