בי"ג אלול תש"ח, התקיים טקס הפתיחה של בית המשפט העליון. הרב הרצוג והרב עוזיאל, הרבנים הראשיים לישראל, לא השתתפו בטקס. "אנו הרבנים הראשיים, לא השתתפנו… בפתיחת בית הדין הגבוה, לא מפאת סיבה כלשהיא אלא מפני טעמים פרנציפיוניים", אמר הרב הרצוג, בדברים שנשא בפני משפטנים. היתה זו הבעת מחאה וכאב על כך, שמדינת ישראל לא אימצה את תורת ישראל כבסיס למערכת המשפט שלה. את חלומו למציאות אחרת, מתאר הרב הרצוג בהרצאה שנשא בועידת המזרחי: "בחלומנו… ממשלת ישראל הזמנית, נפגשת עם הרבנות הראשית לארץ ישראל… ואומרת לה: רבותינו תקנונו בעצה טובה על פי התורה..", והוא מסיים: "אבל מה היה? איך התפתחו הדברים?…התורה נשכחה…ירשה שפחה גבירתה".

הסיבה המרכזית, לביסוס מערכת המשפט של מדינת ישראל, על תרבות זרה, נבע מחוסר קבלה ואף דחייה, של הנהגת התנועה הציונית את תרבות התורה. בליל יום העצמאות התשכ"ז, כשלושה שבועות לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, נשא הרב צבי יהודה קוק דברים: "יש במדינת ישראל דברים מכאיבים, שיש בהם חילול ה' מרובה…מערכת המשפט במדינה, המשתמשת בחוק הרומאי העותמני והבריטי… ואלו במשפט ישראל האמיתי, בחושן משפט, לא נסמכו ולא מסכימים…".
במקביל לסיבות הללו, לאי קבלת משפט התורה, עורך עולם התורה חשבון נפש פנימי, על אי מוכנותו לאתגר המישפטי של מדינה יהודית: "אלמלי זכינו, הייתה היהדות הנאמנה, ראשיה רבניה וגדוליה, מכינים עוד לפני שנים רבות ספר חוקים למדינת ישראל…אבל מכיוון שהיינו קטני ביטחון, קפצה עלינו מדינת ישראל, בלי הכנה ראויה לשמה, בכל הנוגע לחוקי המדינה האזרחיים והפליליים", כתב הרב מאיר בר אילן.

ההבנה כי מערכות המדינה יושתתו על משפט זר, הובילה לתסיסה בקרב יראי ה'. על מנת לייצור חיבור, בין חלקי העם, ולאפשר נציגות לאומית מוסכמת, לקבלת הריבונות היהודית, מושגת פשרה מסוימת. הוחלט, שבנוגע ל'מעמד האישי', דין התורה יהיה הריבון המשפטי. למרות הפשרה, שעמדה בבסיס ההסכמה הלאומית, ואיפשרה את איחוד השורות בעם היהודי, מכרסם הממסד המשפטי, בריבונות השיפוטית של התורה, באופן עיקבי. משפט התורה, מוצא עצמו מסורס, תחת שלטון יהודי. הריבונית המישפטית, שהיא הבסיס לפיתוח מערכת משפט יעילה ורלוונטית, נלקחת ממערכת המשפט של התורה.

מה בעצם חשוב כל כך במשפט הישראלי של התורה? מה ההבדל העקרוני בינו לבין המשפט הנוהג במדינת ישראל? ומה אם כן עלינו לעשות על מנת לחדש אותו?

שיטת המשפט הנוהגת כיום במדינת ישראל, מבוססת על עקרון, היות המשפט יצירה אזרחית חילונית, היונקת מהתרבות האנושית המשתנה. לעומתה, המשפט הישראלי הנובע מהתורה שבכתב ושבע"פ, הוא אלוקי, ומבוסס על עקרונות נצח וערכים מוחלטים. השוני המהותי הזה, הוא אחת הסיבות לניכור בין המשפט הנוהג במדינת ישראל לבין משפט התורה.
עולם המשפט במדינת ישראל, תופס את משפט התורה כקונסטרוקציה משפטית מיושנת, שאינה נובעת מערכים מתקדמים, ולכן מתעלם ממנו, או משתמש במשפט התורה כדי לקדם ערכים הזרים לו. על מנת לקדם, את השבת משפט התורה לישראל, ולחולל את 'מהפכת הצדקה והמשפט', עלינו לחשוף את מערכת הערכים של התורה, העומדת ביסוד ההלכות הדינים והמדיניות. פיתוח הפילוסופיה המשפטית של התורה, מתוך מפגש עם מערכת המשפט הנוכחית, יגלה את ערכיה המאירים של התורה, המנהלים את החיים ומקיימים את מסגרותיהם, באמת ובשלום, בצורה טובה בהרבה מכל שיטה אחרת.

ניתן דוגמא לדברים, מתחום הפילוסופיה המשפטית של המשפחה.
לפני כ-30 שנה, ב'בג"ץ בבלי', גרע השופט אהרן ברק את דיני הממונות בין בני זוג, מהדין האישי, הנידון ע"פ התורה, והעבירם לדין האזרחי. מדובר לדבריו, בחקיקה שיפוטית, שנולדה בבית המשפט המגדירה את הנישואים כשותפות ממונית. מטרתו המוצהרת של ברק היתה: "להגשים מטרה חברתית… לצדק חברתי." בג"ץ גם הרשה לעצמו לפסוק בניגוד ל'חוק יחסי ממון תשל"ג', כדי לקדם את תפיסתו הערכית. התפיסה הליברלית של בג"ץ רוקנה מתוכן את הנישואים. על פיה אין משמעות לנישואים ביחס לחיי האישות, כיוון שיחסי אישות נשארים תמיד אחת מזכויות היסוד של האדם, זה הנשוי וזה הרווק. לשיטה זו אין להעלות על הדעת מחוייבות כל שהיא לחיי אישות, כי אם חרות מוחלטת ותמידית. עד כדי כך, שהמשפט הנוכחי מגדיר מעשה אישות בין איש לאשתו, שהתחיל ברצון ולא נגמר ברצון כאונס. ממילא, על כורחך אתה מגדיר את החתונה כשותפות ממונית, שכל הגדרתה היא ארצית וזמנית וניתנת לפירוק. הגדרות אלו אינן 'תוצרת כחול לבן', חלק ניכר, מהפילוסופיה המשפטית והפסיקה שבעקבותיה, מיובא ממדינות זרות ומתורגם לעברית, למרות שבמדינות המקור, הכשלון של המודלים הללו כבר מוכח.

לתורה, הגדרה ערכית שונה לחלוטין, למשפחה. המחויבות התורנית הבסיסית הנוצרת בחתונה, היא לחיות חיי אישות כדרך כל הארץ. השעבוד הזה, הוא לא רק בין בני הזוג אלא גם מול הקב"ה, שעבוד להוליד את הדור הבא בישראל, להיות שותפים בבנין השכינה. זו ברית מהותית של נצח ומצוה וממילא היא מתקיימת ומולידה. בתנ"ך שינוי הרצון במהלך מעשה אישות הוא מניפולציה, כמו זו שעשתה דלילה, שאילצה את שמשון בדרך זו, לגלות לה במה כוחו גדול. במשפט התורה חתונה אינה מפקיעה את הבעלות של בני הזוג על נכסיהם, היא אינה שותפות ממונית, אלא דבר שבקדושה.
למרות עבודת ההנגשה המצוינת, של מפעל המשפט העברי וסדרת ספרי 'חוק לישראל' של פרופ' רקובר, ולמרות חקיקת 'חוק יסודות המשפט', המפנה את השופטים אל המשפט העברי, לא התחולל שינוי מהותי, במעמד משפט התורה, בפסקי בתי המשפט בישראל. החקיקה רוקנה מתוכן ע"י בג"ץ, שלא פירשה כחקיקה מחייבת, וההנגשה לא הצליחה לשנות את הניכור הערכי.

הזירה הערכית, היא זירת ההתרחשות. חשיפת עולם הערכים של התורה, ויצירת סולם ערכים הנובע ממנה, יכולים לשמש כתשתית לשינוי.

על מנת להצליח לשנות, יש לנקוט בשלושה צירי פעולה: פיתוח פילוספיה משפטית, קבלת ריבונות משפטית ומאבק תרבותי.

המאבק התרבותי יתקיים בשדה הפוליטי, השתתת מערכת המשפט במדינת ישראל על התורה, הוא חזון, שאליו צריכים אנו לחתור כיעד פוליטי, אבל הוא יתפתח כנראה, רק לאחר קיומם של שני השלבים הראשונים.
יצירת פילוסופיה משפטית מפותחת, הוא תפקידו של עולם התורה. פיתוח הסוגיות הלמדניות לכדי פילוסופיה מישפטית הוא פרויקט רחב. עולם התורה, מונה כיום אלפי לומדי תורה מסורים וכישורניים, הפנית המשאבים הרוחניים והאינטלקטואלים, לחשיפת עולם הערכים של התורה וניסוחו לכדי פילוסופיה מישפטית ותרבותית, הוא יעד בר השגה. מדינת ישראל צמאה לרוח של קודש, שתנחה אותה.

'ריבונות משפטית', של מערכת בתי הדין של הרבנות הראשית, היא שלב ביניים, בדרך להשתתת כל מערכת המשפט על התורה. מאבק זה, הוא בזירת בתי הדין. רק קיומה של מערכת משפטית ריבונית יפתח פסקי דין, תקדימים, ומחקרים שיוכלו להוות פלטפורמה לפיתוח מערכת משפטית רלוונטית. האחריות בתחום הזה, היא על בתי הדין, עליהם לתבוע את הריבונית השיפוטית שלהם. הציבור צריך לתמוך בהם, ועל הדרג הפולטי לאפשר להם פלטפורמה חוקית.

אנשי כנסת הגדולה, תיקנו לאחר ברכת קיבוץ גלויות, את ברכת השבת המשפט. משנתקיימה בנו, בחסדי ה', ברכת קיבוץ גלויות, עלינו לרתום עצמנו להשבת המשפט.

הקריסה של הסדרים התרבותיים הנוכחיים, מלמדת שהעולם המערבי מתחיל לחוש, את הכשלון של התרבות הקיימת בסידור החיים. העולם הפוסט מודרני, המיואש מהאדם ואינו מכיר את אלוקיו, מחכה לבשורה אלוקית אמיתית שתוביל את החיים בהצלחה, העולם כולו מחכה לאור של משפט התורה.

הכותבים הם ראשי ארגון תורת המדינה.