תגידו, גם אתם שמתם לב שסגירת הקלפיות והמדגמים הראשונים לכנסת ה-26 יגיעו בדיוק בליל י"ז בחשוון?.. בדיוק ביום בו החל המבול לשטוף את הארץ, יחל לשטוף אותנו מבול של פרשנויות, תחזיות, כיפופי ידיים, משאים ומתנים מתישים והסכמים קואליציוניים שבריריים. זוגות זוגות יעלו המפלגות לבית הנשיא להמליץ על ראשות הממשלה, היונה והעורב, הטהור והטמא.
בין שני גושים יריבים, עומדת לה מפלגה אחת, שונה ומוזרה: זן נדיר, ציפור משונה. היא איננה נכנסת בשום תיבה. בחוץ, המבול מאיים להחריב את כל מפעל ההתיישבות המפואר שנבנה כאן, ובתוך התיבה, אנשי 'גוש-נוח' מפצירים בהם להיכנס פנימה מפני מי המבול, ולא לסכן את הגוש כולו בטביעת-קולות.
אך הם, בשלהם, מתעקשים למנוע את המבול: "רבונו של עולם נתן לנו ברחמיו ארכה של 120 שנה כדי לעורר את העם לחזור בתשובה! לא כדי להתחפר ולהיטמן בתיבת עצי גופר! במקום לבנות תיבה נוחה להתיישב בה – מוטב לצאת אל עם ישראל, להזהיר אותו שמבול נורא עומד לבוא ולמחות את העולם כולו!"
מתנגדיהם בגוש-נוח טוענים כנגדם שהם מתנהלים בהפקרות וחוסר אחריות: "הם מסוכנים ומסכנים את הגוש! מבחינתם, אחריהם – המבול!" הם טוענים בכעס, ומוסיפים: "מי שריאלי ומבין את המציאות, יודע שאין סיכוי למנוע את המבול הזה, אלא בבניית תיבה יציבה וחזקה, שבהמשך גם תאושר ותקבל סמל יישוב. רק כך נינצל, אם נקבע עובדות בשטח!"
אך כל העולם בעבר אחד, והם בעבר השני. כשכולם בונים תיבה, הם עושים נפשות בחרן. הם מקהילים קהילות ללימוד תורה ולחיזוק הזהות היהודית. הם משיבים אל השיח את האמת הנשמתית הפנימית שקצת נשכחה מאיתנו מאימת מי-נוח: "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה, וּנְהָרות לֹא יִשְׁטְפוּהָ: מים רבים, אלו אומות העולם, לא יוכלו לכבות את האהבה, אהבה שהקדוש ברוך הוא אוהב לישראל, ואהבה שאוהבים ישראל את הקב"ה ואת תורתו הקדושה" (עי' שהש"ר, ח ז).
לא הרי בחירות אלו, כהרי בחירות קודמות שהיו להם לישראל. אלו הבחירות הראשונות מאז המבול. מבול-ירושלים, טופאן אל-אקצא, שניתך עלינו לפני שלוש שנים, בעת אשר פראים ישמעאלים פרעו בנו פרעות, וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱ-לֹקִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס (ובתרגום אונקלוס: חָטוֹפִין).
המערכה שלנו בירושת ארצנו תמיד כפולה היא: "אׇהֳלֵי אֱדוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִים" ("שהתחברו אליהם", אבן עזרא).
ישמעאל רוצח ושונא בגלוי, אך אֱדוֹם פועל ברמיה ותחפושת. הוא פושט טלפיו כמבקש שלום, הוא ניגש לנשק ליעקב אחיו אך מנסה לרוצחו נפש: "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ: יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי, וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי".
סם-המוות שלו נדמה כקידמה ונאורות, אך לאמיתו של דבר הוא מסוכן עשרות מונים מחרבו של ישמעאל הברברי. בעוד ישמעאל שופך דמים, אֱדוֹם, מחדיר את הארס הרעיל שלו אל תוך הדם הישראלי, וממית אותו אט אט. הוא מטשטש ומבלבל אותו, ומשכיח ממנו את ייחודו, את תפקידו הגדול, את שם ה' שנקרא עליו.
את המבול של ישמעאל כולנו ראינו. דם, ואש ותמרות עשן. אך המבול של אֱדוֹם עוד לפנינו.
המבול הפרוגרסיבי מפרק את זהותנו היהודית, הלאומית והמשפחתית. "למה נקרא שמו מבול? לפי שבילה את הכל, ובילבל את הכל". המבול המערבי מוחה את ההבדלה בין קודש לחול, בין טהור לטמא, בין איש לאישה, בין אור לחושך ובין ישראל לעמים. המבול הזה מוחה את כל היקום, משטיח כל ערך מרומם, ממית את כל הבריות, ומחשיך את אור העולם. את המבול הזה מחויבים אנו למנוע! לא להסתפק בבניית תיבה שתעזור לנו לצלוח אותו בשלום! כי גם אם נינצל אנחנו – מה יהיה עם האומה כולה והעולם כולו?!
לפיכך, נקרא המבול על שם נוח, לפי שלא פעל למנוע אותו. עם ישראל הם בני-אברהם, לא בני-נוח!
איננו בונים תיבות להינצל, אלא מלמדים את העולם כולו לקרוא בשם ה'!
נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם. את גילוי השכינה שהחל להופיע עלינו ב-1948, בעת אשר האיר ממזרח כוכב-צדק אבינו אברהם העברי, אי אפשר לעצור או לקפל. האמת תורה דרכה, ונצדק קודש. הבלבול הפרוגרסיבי מהרה יימחה, וַיַּעֲבֵר אֱ-לֹקִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ, רוח טהרה וקדושה, וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם הזידונים, וְלֹא יִכָּרֵת כׇּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ.
לא לנו אחים, לבנות תיבה להינצל!
היו נא מתלמידיו של אברהם אבינו אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה'!
וִיהִי נֹעַם ה' אֱ-לֹקֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ.
לתגובות: [email protected]