1 זה קרה ביום שלישי שעבר, בחתונה המרגשת של הבת של יונתן רזאל. איך שנכנסתי לאולם ניגשה אליי אישה אחת ואמרה: "אתה ידידיה מאיר, נכון? טוב שאני תופסת אותך. אתה תוכל לעזור לי. אני מאוד מתלבטת אם ללכת להצביע הפעם. האמת? נמאס לי לגמרי מכל הפוליטיקה המלוכלכת הזאת. כולם אכזבו אותי. מה אתה אומר?".
אני עוצר רגע להסביר את הסיטואציה: בתוך האולם, שהגעתי אליו כמובן באיחור, עמד באותם רגעים, אבי הכלה, חברי יונתן רזאל, יונתן עדי בן חיה רחל, שבחסדי שמיים מחלים מאירוע מוחי. מבחוץ שמעתי את הקול שלו שר לראשונה אחרי מה שעבר. הצלילים הראשונים של 'קטונתי' כבר התנגנו מתוך האולם. השיר שכאילו נכתב לרגע הזה.
ואם זה לא מספיק, אז מי מתחתנת הערב? רבקי, רבקה בת יעל, שנפצעה אנושות מנפילה לפני 16 שנה, כשהייתה בת ארבע. כמה התפללו עליה! והנה היא לא רק חיה ובריאה, אלא מקימה בשעה טובה ומוצלחת בית נאמן בישראל.
כל זה קורה במרחק כמה מטרים ממני, אם רק אצליח לפלס דרך בין כל החברים ובני המשפחה הנרגשים וכל הסלולריים הנרגשים שנשלפו לתעד את הרגעים האלה.
אבל כאן, במחיצה שליד עזרת הנשים, עומדת מישהי ושואלת שאלה כל כך דחופה וחשובה. מה עושים? אמרתי לה: שמעי, אני חייב להיכנס רגע להגיד מזל טוב. אבל אל תלכי לשום מקום. אני חוזר לכאן, למחיצה, בעוד משהו כמו חמש דקות כשיסיימו לשיר, ונסגור את כל העניין. קבענו?
2 ב"ה יונתן שר וניגן שיר ועוד שיר, ועוד אחד, ואז רק עוד שיר חדש נוסף שהלחין במיוחד לחתונה. ואז התחילו ריקודים שמחים ומרגשים. ואחרי משהו כמו חצי שעה נזכרתי שאני צריך לצאת החוצה לחפש את הקול הצף.
היא כמובן כבר לא הייתה במקום שקבענו. נו, איך אני מוצא אותה עכשיו? אני יודע שכל קול קובע, אבל קצת פדיחה לעמוד ככה בכניסה לאולם חתונות, לחפש גברת שאתה אפילו לא יודע איך קוראים לה.
שקלתי לצעוק פנימה בתוך כל הרעש של התזמורת: "סליחה, מי פה לא יודעת למה חשוב להצביע?", אבל חששתי שחצי מהאולם – תמהיל אנושי מופלא שאפשר למצוא רק בשמחות של שבט רזאל האהוב, בין הגבעות לישיבות, בין השרוואלים של נחלאות לחליפות של אמריקאים מרחביה – יסתובב אליי ויגיד: "אני!".
3 אז החלטתי לענות לה פה בטור. אני מקווה שהיא קוראת. מקווה שגם אתם תקראו. ובעיקר: שתעבירו למי שחשוב שיקרא. תמיד אני שמח כשאתם משתפים את הטור הזה, אבל נראה לי שהפעם זה ממש חשוב.
בעבר אם רצית להיות פעיל של מפלגה מסוימת, היית צריך לבוא להירשם במטה ולעמוד בצומת, לחלק פליירים, להדביק סטיקרים, להזיע. עד היום יש כאלה שמשתתפים בפעילות כזאת, וכל הכבוד להם. מגיע לכם חיבוק גדול (אילו רק לא הייתם נורא מזיעים). אבל היום יש דרך יעילה מאוד להשפיע בלי לצאת מהבית. לפתוח מטה בחירות אישי בוואטסאפ. פשוט לחשוב רגע על אנשים שיש חשש שלא יצביעו, או שיצביעו לא-נכון, ולפנות אליהם בהודעה.
אם כל אחד ואחת מאיתנו יקימו מטה-וואטסאפ כזה ויביאו עוד כמה בוחרים, אפשר לפעול ישועות. אל תגידו: קטונתי.
אז מי הם האנשים האלה, שחלילה-חלילה, היה לא תהיה, עלולים שלא להצביע בבחירות הגורליות בעוד שבוע וחצי? בואו ניתן בהם סימנים.
התמים: "מה, יש בחירות? מתי"
התם פשוט אינו יודע שיש בחירות בט"ז בחשוון, 27 באוקטובר. כן כן, תופתעו לגלות כמה אנשים כאלה יש סביבכם. לפני כמה שבועות זכינו לארח בסוכה שלנו חוזרים בתשובה. אחד מהם סיפר את סיפורו המרגש. הוא גדל בהולנד, מנותק מיהדות. למד פסיכולוגיה, סיים תואר שני, לאט לאט הגיע איכשהו לבית הכנסת, ושם פגש את הרב המקומי והתחיל ללמוד תורה.
כשסיים את הלימודים האקדמיים, החליט שהוא רוצה ללמוד עוד תורה. והנה הוא בירושלים, עולה חדש, בן תורה חדש. על הדרך שאלתי מה הכתובת שלו בארץ, ואז מישהו בשולחן אמר משהו על פוליטיקה, על בחירות. "מה, יש בישראל בחירות?" שאל הישראלי הטרי. מבחינתו, כנראה, כל שלטי הענק של גדי איזנקוט הם פרסומות למתווך חביב שמוכר דירות. מאיפה באמת הוא אמור לדעת? ובכן, ממני. מכם, קוראים יקרים. לקחתי את המספר שלו, והוא מחכה לשיחה ממני, להסבר כללי על הפוליטיקה (אובייקטיבי לגמרי, כמובן) ולחשיבות של הקול שלו, ובכלל, איפה ואיך מצביעים.
אם זו נשמעת לכם דוגמה חריגה, אתם טועים. יש סביבכם לא מעט כאלה. לא רק עולים חדשים. יש הרבה מנותקי קשר. אנשים שעוד לא שמעו שהקורונה נגמרה (או התחילה). אנשים שאינם מחוברים לאקטואליה ולחדשות, כל מיני מחפשי דרך רוחניים, ילדי פרחים, קשישי עצים, אנשים שהם לאו דווקא מבוגרים מאוד אלא בודדים מאוד, או באמת נמצאים כעת בפרק בחיים ששואב את תשומת ליבם, והם אינם קשובים למה שקורה בחוץ. לכן תוודאו שכל המעגלים סביבכם בעניינים.
השמאל הרי מביא ארצה המון ישראלים יורדים וכל מיני אנשים ברילוקיישן להצביע, כי שם מבינים שאלה בחירות מכריעות. יש אש בעיניים ותקווה בלב, ובעיקר המון כסף. אז לא ציפיתי שנביא מטוסים. לנו אין קרנות עשירות כמו בשמאל. אבל האם מיצינו את הפוטנציאל של מי שכבר נמצא פה בארץ?
המיוחד: "אין לי למי להצביע"
זה בדרך כלל מלווה במשפטים כמו "כולם מושחתים", "הכול אותו דבר", "הם דואגים רק לעצמם" בצירוף איזו טענה עסיסית מאוד, ספציפית מאוד ואישית מאוד (ואולי נכונה!) נגד ביבי, שרה, גולדקנופף וכו'.
אני מסתכל במצביע הפוטנציאלי שמכריז "אין לי למי להצביע" ובא לי להגיד לו: הו, פתית שלג ייחודי שכמוך. אתה באמת חושב שאתה הכי חכם בעולם? יותר מכולנו?
אופס, סליחה, שכחתי שאני רוצה עכשיו לשכנע אותו, לדבר לליבו. אז נתחיל מההתחלה, בלי העלבות: נכון, אתה פתית שלג ייחודי! כן, אתה הכי חכם בעולם! אבל בוא נדבר רגע על הבחירות באופן מעשי. זו לא פילוסופיה, לא אומנות, גם לא פלפול בבית המדרש. זה הכי מעשי שיש.
38 מפלגות נרשמו בישראל לקראת בחירות תשפ"ז, ואתה באמת מרגיש שאין לך למי להצביע? אז תבחר את מה שהכי קרוב אליך. תלמד לבחור את מה שהכי פחות גרוע. תחשוב מה הערכים שחשובים לך, ותצביע למי שנלחם עליהם.
תמצא פתק, ותסתום את האף אם צריך. הרי כל גדולי ישראל, בכל השנים, מכל החוגים (חוץ מאלו שמתנגדים עקרונית לכל שיתוף פעולה עם המדינה), נשאלו על הצבעה בבחירות. כולם קבעו שזו מצווה גדולה. מספרים ששאלו את החזון אי"ש: "האם זו ממש מצווה, כמו אכילת מצה?", והוא ענה: "זו מצווה כמו אכילת מרור…".
זה נשמע קליל ומשעשע וחביב כזה, הסיפור על המרור והמצה. אבל השבוע שמעתי ציטוט אחר של החזון אי"ש, איך הוא הגיב על המחשבה שלא להצביע בבחירות: "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת!".
גיסו, הרב יעקב ישראל קנייבסקי, כתב בשעתו על ההצבעה לכנסת: "לדעת רוב רובם של חכמי התורה קדושי עליונים זהו עניין של חיוב וקידוש שם שמים. ולהיפך, מיעוט המצביעים חס וחלילה, הוא עניין נורא של חילול השם נורא חס וחלילה. הלא מבלי להיכנס לעצם הנדון, החיוב מוטל על כל אחד ללכת אחר הרוב בכל התורה כולה, ובנידון דנן רוב ככל חכמי ישראל אשר איתנו, ואשר כבר נתבקשו לישיבה של מעלה, אבל הוראתם קיימת – ולדעתם זהו חיוב גמור. והנמנע הוא בכלל ממעט כבוד שמים חס וחלילה. איני יודע צד היתר בזה".
אז קדימה, לך לקלפי, תבחר פתק של המפלגה שאתה הכי פחות מתעב – אם עדיין קשה לך, אתה יכול לשים קצת חרוסת על הפתק – ותכניס לקלפי.
אתה יכול אפילו להגיד "זכר למקדש כהלל". העיקר שתצביע. תודה על שיתוף הפעולה.
המיואש: "ממילא היועמ"שית מחליטה על הכול"
הו, אתה, לשם שינוי, צודק לגמרי. וזה באמת מתסכל. אבל בדיוק לכן אתה לא יכול לתת לגלי בהרב-מיארה לנצח לגמרי. תן פייט. פעם בארבע שנים שואלים אותך מה דעתך. אתה מוכן לענות?
דווקא משום שהבחירות האלה הן על היועמ"שית זה חשוב כל כך. הרי היא מחליטה פה מי ימונה, מי יפוטר, מה מותר לעשות ומה לא. אין לי מספיק מקום, גם בעיתון שלם, למנות את כל ההתערבויות והחוצפות של בשנים האחרונות. למעשה, היא ראש האופוזיציה. בעצם, היא ראש הממשלה.
הנה בכל זאת רק שתי דוגמאות בולטות: בגלל הייעוץ המשפטי בוטל חד-צדדית הסדר "תורתו אומנותו" ההיסטורי. מבחינתי, זה לא סיפור חרדי-מגזרי. זו סכנה לאומית. ביטול כיפת הברזל של ישראל. ומאחורי הצעד הזה הרי אין שום כונה לגייס אף חרדי, רק ליצור כאוס ולסכסך את הגוש המאמין. רק לאחרונה היא הורתה לדחות את קידום הבנייה בשטחי E1. וגם כאן, בעיניי זה לא סיפור מתנחלי-מגזרי. זו פגיעה בארץ ישראל.
ודבר שני: בהרב-מיארה יושבת בראש המערכת שאחראית למשפט נתניהו, סליחה – לפארסת משפט נתניהו. רק בימים אלה מתחיל להיחשף עומק הריקבון, עומק הדיפסטייט. שמעת השבוע את עדות מנדלבליט? אתה רוצה שככה זה יימשך? זהו, גלי ניצחה וזהו? או שאתה מסכים שצריך סוף סוף לפטר אותה, למנות שופטים חדשים, לחוקק, למשול, להתקדם?
המצטנע: "מה כבר אני הקטן יכול להשפיע? כולה פתק אחד קטן"
לבנט היו חסרים 1,454 קולות כדי לעבור את אחוז החסימה בבחירות 2019. טוב, היום אנחנו יודעים שהיו חסרים לו בעיקר עקרונות ואידאולוגיה, אבל אז מפלגת הימין החדש (או איך שלא קראו לזה) חיפשה מתחת לבלטות במשרדי ועדת הבחירות המרכזית 1,454 פתקים. זה הכול.
השבוע חל יום פטירתו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל. אני זוכר את הדרשות המרגשות שלו בתקופות של בחירות, על כך שיהודי פשוט נפטר ועולה לשמיים, אחרי 120, ומתקבל בכבוד מלכים. אתה בנית מקוואות, אומרים לו. בנית תלמודי תורה, החזרת משפחות בתשובה, בזכותך נמנע כל כך הרבה חילול שבת ונוסף כל כך הרבה לימוד תורה. אותו יהודי בטוח שמדובר בטעות בזיהוי. הוא לא עשה את כל זה. אבל אז אומרים לו שם, בבית דין של מעלה: ביום שלישי אחד, בתאריך הזה והזה, היו בחירות. באותו יום הגעת לקלפי ושלשלת פתק קטן ועליו שתי אותיות: ש"ס. והפתק הקטן הזה שלך נתן כוח לכל תנופת העשייה הקדושה הזאת. מקומך במקום גבוה בגן עדן.
הרב עובדיה לא דיבר על דרך השלילה, אבל תאר לעצמך, נמנע יקר, שתעלה לשמיים, אחרי אריכות ימים ושנים כמובן, ופתאום יטיחו בך שעקרת תורה, שעקרת יישובים בארץ ישראל, שבגללך לימדו את ילדי ישראל כפירה ופרוגרס בתוך מערכת החינוך, שגרמת לכל כך הרבה חילול שבת, שהוציאו דוכני תפילין מהתיכונים בכל הערים רק באשמתך, שסגרו את מכינת עלי בעוון מעשיך הרעים. אימאל'ה, מה הקשר? מה לי ולכל העבירות הנוראיות האלה? טוב, את ההמשך אתה כבר יכול להשלים לבד.
4 אז קדימה, בשעה הגורלית הזאת, בשעה ההיסטורית הזאת, נעשה את המעשה הקטן והגדול הזה. חפשו באנשי הקשר בסלולרי שלכם את התמים, את המיוחד, את המיואש, וגם את המצטנע, ודברו איתם, שיצאו להצביע, ושיצביעו נכון. בואו נשנה את ההיסטוריה. מהספה!
(יש עוד כמה וכמה טיפוסים כאלה, עם טיעונים שונים ומשונים. כתובת המייל שלי מופיעה כאן למטה, ואתם מוזמנים לספר לי עליהם. אולי אנסה לענות להם בשבוע הבא).
השתדלות
שבועיים לנס המטוס: האם הפקנו את הלקחים האישיים מהסיפור?
בשבוע שעבר פורסמו פה ארבע התייחסויות רוחניות לנס הצלת המטוס. הרב זמיר כהן מהידברות, הרב דוד ג'יאמי מהר המור, הרב דוד גבירצמן מברסלב והרב יוסף יצחק ג'ייקובסון מחב"ד. אבל את ההתייחסות שהכי השפיעה עליי אמרה לי השבוע אחותי, אסתר אברהם. היא מטפלת גוף-נפש וגם דולה שמלווה יולדות. אני מפרסם את הדברים (הדלפה מקבוצת הוואטסאפ המשפחתית שלנו) דווקא כי חלפו כבר שבועיים מנס המטוס. שלא נשכח להודות ולהתבונן:
"אז מה חשב לעצמו היהודי שתפס את ההגאים של המטוס? נניח שהוא יצליח לייצב את המטוס ולהרים אותו מהצלילה להתרסקות, אז מה? מה הלאה? הרי אין טייסים. מי ינחית עכשיו את המטוס? נישאר באוויר, תלויים בין שמיים וארץ? התשובה היא שהוא פשוט לא חשב. הוא היה מוכן לעשות כל שביכולתו, גם מעבר להיגיון, כדי להציל את עצמו ואת נוסעי המטוס. ואז, בסופו של דבר, אירעה שם כידוע שרשרת של ניסים ונפלאות, שכל אחד קשור בשני.
אבל מה המסר אלינו, לאתגרי החיים? אנחנו צריכים לעשות מה שביכולתנו. אנחנו צריכים רק 'לתפוס את ההגאים'. לקחת אחריות על הסיטואציה, ולעשות מה שבכוחנו, כמו יניב חיון האינסטלטור מהמטוס. משם – הקב"ה כבר ישלים לישועה גדולה ומפתיעה. מי יודע, יכול להיות שיתגלו פתאום שני טייסים שיושבים על המטוס, וכו' וכו'.
לפעמים באה אליי מטופלת, והכל נראה קשה ובלתי אפשרי. אז יחד אנחנו חושבות מה הצעד האחד שהיא כן יכולה לעשות. מה כן ביכולתה. והרבה פעמים, זה כל מה שנדרש. להתחיל את התהליך. לא להסכים לצלילה עיוורת, להתרסקות. שינוי כיוון קטן – הוא התחלה גדולה".
עכשיו, כשאני קורא שוב את הדברים, אני שם לב שהם רלוונטיים גם לנושא הראשון בטור: ההשתדלות הבסיסית שלנו להשפיע על גורל המדינה בעזרת מעשה קטן בקלפי. משם הקב"ה כבר ידאג למטוס.
להתחיל מנח!
פספסתם את פרשת בראשית? לא נורא. תשלימו בהזדמנות. העיקר שתעלו על הרכבת
להתחיל מבראשית? הלוואי. מי לא רוצה להתחיל ללמוד את התורה מההתחלה, עם רש"י, בכל יום? אבל אם לא הספקתם, יש לכם השבת הזדמנות להתחיל מנח. הפרשה הראשונה של התורה הרי הייתה ארוכה מאוד, ובדיוק חזרתם לכל המשימות שדחיתם לאחרי החגים. זה מובן. יש המון סיבות למה לפספס. אבל עדיין אפשר לעלות על הרכבת ולהתחבר ללימוד הקבוע של פרשת השבוע.
אז שימו רגע בצד את הפרשה הראשונה, תשלימו אותה בהמשך, ועכשיו פשוט תתחילו מנח. המבול, התיבה, מגדל בבל, הכול מחכה לכם. ספוילר: בסוף הפרשה אפילו אברהם אבינו נולד, ובשבוע הבא לך לך. היו עימנו.
בלוח 'היום יום' של חב"ד, לוח שיש בו אמירה קצרה לכל יום, נכתב בדיוק השבוע הטקסט הזה: "בשנות נשיאותו הראשונות נהג רבינו הזקן (רבי שניאור זלמן מלאדי) לומר ברבים כי 'יש לחיות עם הזמן'… גילו זקני החסידים שכוונת הרבי היא: שיש 'לחיות' עם פרשת השבוע ופרשת היום של הסדרה השבועית (הקרוא היומי). לא רק ללמוד את פרשת השבוע בכל יום, אלא 'לחיות' עמה."
איזו הגדרה יפה, לחיות עם הזמן. להיות מחובר לדופק הזה. לצאת אל העולם בכל יום אחרי שכבר פגשנו את התורה, את נותן התורה ואת רש"י. למעשה, זה גם חיוב הלכתי: שניים מקרא ואחד תרגום. ובדורנו נפסק להלכה שאפשר לצאת ידי חובת תרגום בלימוד רש"י.
אבל למה לדבר בחובות: אתם יודעים איזה כיף יהיה לכם בעוד שנה לעשות סיום על כל חמישה חומשי תורה? וואי, כמה תרקדו בשמחת תורה תשפ"ח. ועוד לפני הסיום: כמה חוסן וכוחות ופרופורציות מול כל אתגרי חיינו האישיים והלאומיים אפשר לקבל מהמפגש היומי עם הפרשה. מהמפגש עם האבות הקדושים שעוד רגע יפרצו לחיינו. אברהם, יצחק, יעקב. ואז 12 השבטים. וגלות מצרים. טוב, לא רוצה לגלות לכם יותר מדי.
ועוד נקודה חשובה: אם בעבר ניסיתם להתחיל ולא עמדתם במשימה, זה ממש לא אומר שגם הפעם זה יקרה. בשנים האחרונות נוספו עוד ועוד ספרים ואתרי אינטרנט, ואפילו אפליקציות, שהופכים את החוויה להרבה יותר קלה. אני למשל מתקשה עם כתב רש"י. זה מזכיר לי את התקופה הקשה והתובענית בישיבה. אז אני לומד מתוך אתר חדש שמביא את הפירוש של רש"י באותיות דפוס מנוקדות (חפשו בגוגל "תורה שבכתב", ותגלו מגוון אפשרויות לימוד ידידותיות למשתמש). יש כל כך הרבה מהדורות מנגישות שפשוט כיפיות ללימוד, כמו למשל מהדורת "עוז והדר", או "רש"י כפשוטו" ומהשנה גם את "רש"י המבואר", החומש החדש והמושקע של שוטנשטיין (כן כן, לא רק גמרא). אגב, על חומש "תורה מאירה" של הרב רונן חזיזה שמעתם? שווה להכיר. בפרט אם אתם עושים את הצעדים הראשונים שלכם בלימוד תורה. קדימה. מתחילים מנח!