ואללה, אני חייב להיות כן. אני לגמרי מחובר למסורת היהודית שלי, אבל ככה בינינו, לא יודע למה, נדמה לי שמכל החגים החג שאני חש הכי פחות מחובר אליו הוא חג הסוכות. 

גדלתי בבית שעל אף החילוניות ששלטה בו, ניסו תמיד לשלב ולהכניס בו כמה שיותר סממנים וערכים המושתתים על המסורת היהודית: לצום ביום כיפור, לאכול כשר בפסח, לערוך ליל סדר כהלכתו, כולל ניגון מיוחד להגדה שיש בו סלסול מזוהה של אבי בקטע של "על ידי ההוא, טמיר ונעלם", שעד היום כל בני המשפחה מצטרפים אליו בכל פעם שמגיע הקטע הזה. 

יש לי גם המון טקסים בכל הנוגע למנהגים שפיתחתי עם השנים. למשל, בכל שנה כשבוע לפני יום כיפור אני מקפיד לשמוע את 'ונתנה תוקף' בביצועו של חנוך אלבלק בכל יום לפחות פעם אחת; בחנוכה אני לעולם לא אתן לשני נרות באותו הצבע להיות צמודים זה לזה, ובפורים אני תמיד מקפיד לשתות עד לא ידע (ובתכלס, גם ברוב ימי השישי שלי, אבל אל תהיו קטנוניים).

אני מנסה לחשוב מהיכן בא הניתוק שלי מהחג הספציפי הזה, ואני מניח שהוא נובע בסופו של דבר מאותה תקרית שכמעט עלתה לי בחיי. בילדותי גרנו בקומה השביעית בבניין דירות בעפולה. הייתה לנו מרפסת ענקית, ולאחר כמה שנים נטולות סוכה אבי החליט שלראשונה הוא בונה לנו סוכה כדת וכדין. הוא עמל על הכנת הסוכה במרצ שלא היה מבייש את יאיר גולן ברגע שהוא מזהה הזדמנות להאשים את ישראל במשהו שקשור לסכסוך הישראלי-פלשתיני, ואכן, כשהגיע החג, עמדה במרפסתנו סוכה מקושטת ונאה למדי. 

בחול המועד יצא אבי בכל בוקר לעבודה, ואני ואחי הגדול נהגנו לבלות את ימינו בקרבות WWF בתוך הסוכה. יום אחד בשעה שאבי היה בעבודה, התמלאו לפתע השמיים בעננים. האמת היא שגשם לא בדיוק הייתה הבעיה, הייתה בעיה אחרת. רוח.

יש בו בחג סוכות גם המשפט הכי יהודי שיש, הלא הוא "ושמחת בחגיך". זה משפט יהודי כל כך, שהרי אין עוד עם בעולם שאשכרה צריך להגיד לו לשמוח בחגיו, כי לפעמים הוא עסוק יותר מדי בקיטור על מר גורלו

ייתכן שאני מגזים, ייתכן שמדובר בזיכרון של ילד, אבל לעולם לא אוכל לשכוח את סופת הטורנדו דרגה תשע שהכתה באותו יום בבירת העמק. מכוניות עפו באוויר, גגות התנתקו מבתיהם. לפתע היה נדמה לי שראיתי את דורותי מהקוסם מארץ עוץ נוחתת על חבלי הכביסה של משפחת שוורץ מקומה ארבע. הסופה הכתה ללא רחם, ואני ואחי הגדול ידענו שיש לנו רק תפקיד אחד: לשמור על הסוכה.

אחזנו כל אחד בצלע אחת של הסוכה ונשאנו תפילה אל הבורא. מסביבנו הצטרפה אל סופת הטורנדו סופת ציקלון בדרגה חמש שהטיחה את הסוכה מצד לצד ואותנו איתה. לרגע חששתי כי אנו עדים לשחזור סיפור המבול, ואף היה נדמה לי כי שמעתי בת קול שאומרת "אבוד לכם, עזבו את הסוכה והצילו את עצמכם". 

אבל בני משפחת זמרי לא מוותרים בקלות (אלא אם כן אשתנו מבקשת), וכך שעות הוטחנו מצד לצד בעודנו מנסים למנוע מהסוכה הראשונה של חיינו להתנתק מהקרקע ולהמריא אל עולם שכולו טוב. 

לעולם לא אשכח את רעש המפתח ואת פתיחת הדלת כשאבי חזר מעבודתו ובשתי שניות קיבע את הסוכה למקומה. לעולם לא אשכח את תחושת הגאווה על הצלת הסוכה. לעולם לא אשכח את מבטו המשועשע של אבי כשאמר "קצת הגזמתם כשהתקשרתם אליי לעבודה וטענתם שאתם עומדים למות". אבל זה לא באמת משנה. תקראו לזה טראומה, תקראו לזה הדחקה, יש לי תחושה שבאותו יום שהצלתי עם אחי את הסוכה, איבדתי את חג הסוכות.

בכלל, צריך לומר זאת, חג הסוכות בעייתי מבחינת הסממנים היהודיים שלו. גם יש פה פחות אוכל מאופיין, ולא, מרק כתום זה לא קשור ליהדות, הוא פחות משדר "באו להרוג אותנו וניצלנו" משאר החגים, והוא כופר במנהג הכי יהודי שיש: אתה לא זז מהנדל"ן שלך אם אתה לא ממש חייב.

ובכל זאת יש בו בחג סוכות גם המשפט הכי יהודי שיש, הלא הוא "ושמחת בחגיך". זה משפט יהודי כל כך, שהרי אין עוד עם בעולם שאשכרה צריך להגיד לו לשמוח בחגיו, כי לפעמים הוא עסוק יותר מדי בקיטור על מר גורלו.

אני מול הילדים

באמת שניסיתי לאורך השנים להתאהב בסוכות, ואין לי בעיה לנסות להתחבר אליו יותר אם יואילו חכמים להזיז אותו איזה חודשיים קדימה בלוח השנה, לנובמבר. מצטער, מבחינתי ספטמבר זה עוד שיא הקיץ בישראל, וכל העניין של ארוחה משפחתית ללא מזגן הוא נפיץ מדי, שהרי כולנו יודעים שגם ארוחה משפחתית בטמפרטורה של 16 מעלות היא לעיתים נפיצה כאן מדי. בקיצור, רוצים להוציא אותי מהמזגן? נא להתאים את החג ללוח העונות.

הילדים שלי לעומת זאת משום מה מדרגים את החג הזה במקום השני בדירוג החגים אחרי פורים, שעקרונית זה חג שלא צריך להיות בתחרות כי הוא מנצח אצל כולם וזה נהיה משעמם. הילדים שלי חולים על סוכות, מבחינתם זה קצת כמו שכל המשפחה מסכימה פתאום להתנהל תחת האוהל שהם בנו בסלון. הם משוגעים על ארבעת המינים, חובטים בערבות, מנענעים לולבים, מריחים הדס ואוחזים באריאל שרון, הידוע גם בכינויו אתרוג. 

מה לעשות, לכל אחד יש חג שהוא פחות מתחבר אליו. אצלי זה סוכות. אולי זה גם כי ב-5 באוקטובר 2023 הנחיתי את השידור של 'הפטריוטים' בסוכה הענקית של ערוץ 14, ואז הגיעו מטורללי קפלן ופוצצו את השידור. יומיים אחר כך אירע טבח 7 באוקטובר, ונשאר לי כמה שנים הטעם מהשידור האחרון.

אבל אני גם לא שוכח שבזכות אותו יום נורא הרווחתי את שמחת תורה, חג שלא נהגתי לחגוג אף פעם, ומאז אותו יום אני מקפיד ככל האפשר להקיף איפה שאפשר, ולפעמים אפילו פעמיים.