מפלגת ישר מתיימרת להביא פוליטיקה נקייה ולהציע חלופה שלטונית. כוכב המפלגה הסרוג הוא ראש השב"כ לשעבר יורם כהן. יישום פשוט של הכלל התקשורתי – בידוד היעד והתמקדות בו – חושף מציאות מטרידה: כהן הוא האיש שרימה את צמרת משרד המשפטים, המציא "פצצה מתקתקת" לאחר 17 ימי חקירה והוציא במרמה אישור לעינויים של בן אוליאל. מי שמעקם את שלטון החוק לעולם לא יהיה ישר.

הזירה הפוליטית הישראלית רוויה במפלגות אווירה המבטיחות לתקן את המערכת. ישר, מפלגה חדשה, מתיימרת להביא רוח של ניקיון כפיים, יושרה ומנהל תקין. היא מתהדרת בשורת אישים ביטחוניים, וגולת הכותרת והפנים הציבוריות שלה הן ראש השב"כ לשעבר יורם כהן. כשאנו בוחנים את כהן מתגלה התנגשות חזיתית בין השם ישר ובין דפוס הפעולה המוסדי והמניפולטיבי של כוכב המפלגה. כהן מייצג את ההפך המוחלט מיושרה שלטונית.

העובדות ההיסטוריות מספרות סיפור של הונאה ממסדית מצמררת. בדצמבר 2015 נקלעה חקירת פרשת דומא למבוי סתום. החשוד המרכזי, עמירם בן אוליאל, ישב במרתפי השב"כ 17 ימים רצופים. הוא היה מנותק לחלוטין מהעולם החיצון, מנוע מפגש עם עורך דין ונתון תחת לחץ פסיכולוגי כבד. למרות בידודו המוחלט לא הצליח צוות החקירה לחלץ ממנו הודאה. שעון החול המשפטי הלך והתרוקן. השב"כ נזקק נואשות לפיצוח התיק, בין השאר כדי לרצות את הדרג המדיני ולהציג קבלות לנוכח הלחץ הציבורי והבין-לאומי.

פרסום ראשון: איזנקוט מגן על יורם כהן בפרשת 'בן אוליאל'

בנקודת הזמן הזו החליט כהן החלטה שערורייתית. הוא פנה ליועץ המשפטי לממשלה דאז יהודה וינשטיין, לסגנו רז נזרי ולפרקליט המדינה שי ניצן ודרש מהם לאשר הפעלת "אמצעים מיוחדים", שם מכובס לעינויים פיזיים קשים. המסגרת המשפטית היחידה במדינת ישראל המאפשרת חקירה בעינויים מבוססת על "הגנת הצורך" במצב של "פצצה מתקתקת". לרוב חקירה כזאת מבוצעת אך ורק כדי למנוע פיגוע עתידי ומיידי שעומד להתרחש ולהציל חיי אדם בו ברגע, בניגוד למקרה של בן אוליאל, שבו המוות כבר התרחש, וצריך רק למצוא מישהו שיקבל עליו אחריות לאירוע. גם אני הייתי מודה אילו נחקרתי בעינויים על ידי טובי בנינו מהשב"כ ומבקש להפליל את עצמי, ובתמורה מקבל כמה שעות שינה וזמן לנוח מהמכות החריפות.

כהן מכר לשלישיית המשפטנים הבכירה – וינשטיין, נזרי וניצן – סיפור על התארגנות טרור רחבה שהיא פצצה מתקתקת. על סמך הטענה הזו הוא חילץ מהם את האישור המיוחל להפעלת אלימות. הדרג המשפטי אישר את העינויים. בן אוליאל עבר מסכת ייסורים גופנית, נשבר ומסר את ההודאה שהמערכת ייחלה לה כל כך.

ההיגיון הבסיסי מפרק לרסיסים את המצג של כהן. אדם היושב בתא מעצר מבודד 17 ימים אינו יכול להיות פצצה מתקתקת. תרחיש של פצצה מתקתקת מוגבל לשעות, לכל היותר לימים אחדים. אם יש פצצה בשטח, היא התפוצצה מזמן באותם 17 ימים שהחשוד ישב אזוק בצינוק. אם לא התפוצצה, אין שום פצצה. יורם כהן ידע זאת היטב. המטרה האמיתית של הפעלת הגנת הצורך לא הייתה מניעת פיגוע עתידי אלא סחיטת הודאה על אירוע עבר. 

ההיגיון הבסיסי מפרק לרסיסים את המצג של כהן. אדם היושב בתא מעצר מבודד 17 ימים אינו יכול להיות פצצה מתקתקת

כהן השתמש במנגנון המשפטי הקיצוני ביותר שקיים בדמוקרטיה, עיוות את תכליתו לחלוטין ורימה ביודעין את צמרת התביעה כדי לחלץ בכוח הודאה על מעשה שכבר קרה. כשהציבור ביקר בזמנו את חבר הקבינט בנט, הוא שאל את הציבור שאלה רטורית: למי אתם מאמינים, לאיילת שקד (שרת המשפטים) או לאיתמר בן גביר (פרקליטו של אוליאל)? התשובה ברורה כיום למי שהתבלבל אז.

מערכת אכיפת החוק אמורה להיות מבוססת על אמון ועל עמידה דווקנית בגבולות הסמכות. ראש שב"כ המעוות את הכללים, מנצל פרצה חוקית צרה של הגנת צורך ומשקר לממונים עליו במשרד המשפטים כדי להכשיר עינויים, פועל בניגוד גמור לעקרונות המנהל התקין. המעשה הזה הוא שבירה של כללי המשחק הדמוקרטיים הבסיסיים ביותר.

מפלגת ישר מבקשת את אמון הציבור בטענה שהיא מביאה פוליטיקה אחרת, נקייה וישרה. קבלתו של יורם כהן לשורותיה והצבתו כסמל של יושרה שלטונית היא יריקה בפרצופו של הבוחר. אדם שהוביל הונאה מוסדית בוטה כל כך כלפי היועץ המשפטי לממשלה אינו יכול להתיימר לתקן את המדינה. ההתמקדות דווקא ביורם כהן מבהירה את האמת בצורה שאינה משתמעת לשני פנים: המערכת שכהן מייצג לא הייתה ישרה מעולם, ומפלגה המאמצת אותו לחיקה שותפה להמשך עיוות שלטון החוק.

ולא, לא צריך לדעת את העובדות כדי להבין שעיוות את הדין כדי להביא מורשע.