כל יולדת שהתנסתה בצירי לידה כואבים יודעת שאלה אינם אלא לחצים הדוחפים את העובר החוצה. כל יולדת לומדת להבחין בין צירים מדומים לצירים אמיתיים. הראשונים מתעוררים עקב גורמי לחץ חיצוניים כמו התייבשות או עייפות קיצונית, אך מנוחה ושתייה מרגיעות אותם, והם מותירים את המצב סטטי, אינם גורמים לפתיחה של הרחם ואינם מבשרים לידה.

לעומתם צירים אמיתיים מתעוררים עקב גורמי לחץ פנימיים וטבעיים המכריזים כי התפתחות העובר הושלמה. מנוחה ושתייה אינן מרגיעות אותם, והם מתעצמים ומובילים למחיקה ופתיחה של צוואר הרחם ומבשרים לידה. צירים אמיתיים מכינים את האם והעובר לראשית תהליך ההיפרדות ביניהם, למעבר מדורג מתלות מוחלטת בנשימת האם לעבר נשימה עצמונית של התינוק, ובהמשך לעצמאות מוחלטת.

ההיפרדות שכפתה ארצות הברית על ישראל מנפצת את האשליה

כך ההיפרדות שכפתה ארצות הברית על ישראל מנפצת את האשליה כי השותפות האסטרטגית עם ממשל טראמפ חסינה מהתפרקות, וההנהגה ניצבת כעת בפני שאלה גורלית: האם אומנם הלחצים האמריקאיים הם משבר מדומה וחולף או צירי הלידה האמיתיים של עצמאותנו הצבאית-מדינית?

בנט חוזר עם אותה גברת באותה אדרת

מאז תש"ח, שמונה עשורים, הולידו מלחמות ישראל אך ורק צירים מדומים של עצמאות צבאית-מדינית. מלחמת העצמאות לוותה מייד בתלות קיומית במעצמות, קודם בצרפת ואחר כך בארצות הברית. אימא אמריקה הזינה אותנו באמצעות נשיאים דמוקרטים ורפובליקנים במנות גדושות של מנוחה ושתייה מרגיעות.

טרומן הטיל אמברגו נשק בעיצומה של מלחמת העצמאות. אייזנהאואר איים בסנקציות כלכליות במבצע קדש; ניקסון וקיסינג'ר התנו עסקאות נשק גדולות עם ישראל בשנים שאחרי מלחמת ששת הימים באי-סיפוח של יו"ש ועזה, פורד הקפיא משלוחי נשק ב-1975 כדי לכפות הסכם ביניים עם מצרים, קרטר לחץ לפינוי ימית, רייגן השעה אספקת מטוסי קרב במלחמת לבנון הראשונה, בוש האב ואובמה התנו ערבויות קיומיות בהקפאת התנחלויות, ביידן עיכב משלוחי פצצות במלחמת התקומה ולחץ לבלום את המערכה בעזה מתוך רחמים הומניטריים השמורים לרוצחינו.

טראמפ אינו מזכה אותנו במענקים מרגיעים של מנוחה ושתייה אלא נוטל מכל הבא ליד

ארצות הברית תחת הנשיאים הללו הרגיעה תמיד את הלחצים החיצוניים שהפעילה על ישראל במנוחה ושתייה של פשרות זמניות, מענקים צבאיים וכלכליים והדחקת המחלוקות. כך הנציחה סטטיות ותלות מוחלטת. כמה נוח לשני הצדדים. אלא שלחצי האומות הן בדיה מתמשכת שאנחנו מספרים לעצמנו.

הרי דווקא ממשל טראמפ, הידיד הגדול בכל הזמנים, שמחוותיו המדיניות סנוורו אותנו, זימן לנו הפתעה כואבת המהדהדת את אזהרתו האלמותית של רבשקה למלך חזקיהו: "הִנֵּה בָטַחְתָּ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה, עַל מִצְרַיִם, אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו, וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ" (ישעיהו לו, ו). הנשיא האמריקאי בעידוד סגנו דורש מישראל לצאת מאזור הנוחות ודוחף להיפרדות. משיקולים קרים של ריאליזם מדיני ויצר בריא ומובן להישרדות הפוליטית של ממשלו, הוא דוחף לחיתוך חבל הטבור.

אם כן, ראוי להישיר מבט להשלכות הגאופוליטיות הנגזרות מכך: בניגוד לניסיון ההיסטורי, טראמפ אינו מזכה אותנו במענקים מרגיעים של מנוחה ושתייה אלא נוטל מכל הבא ליד. בלי להקל ראש בתרומתו של חיל האוויר האמריקאי, נראה כי ראש המעצמה רוכב בדורסנות על הצלחותיה וניצחונותיה הצבאיים של ישראל כדי לקצור על חשבונה הישגים ורווחים אסטרטגיים מדיניים וכלכליים במזרח התיכון.

עד היום התרגלנו לגנבת זהותנו התנ"כית-היסטורית בידי אויבינו

המשקל הסגולי של צה"ל, שבעזרת צור ישראל וגואלו דאג ששמי טהראן יאירו פנים למטוסי ארצות הברית, הוּרד אחר כבוד למצולות מצרי הורמוז. בבלימתה הצבאית של ישראל כפה עליה טראמפ תקרת זכוכית כפולה: הגבלת עוצמתה הצבאית האזורית כדי לקבע אותה בנחיתות תלותית, והגבלת עוצמתה המדינית באמצעות הקמת מנגנוני עקיפה דיפלומטיים ("תא למניעת חיכוך בלבנון") המדירים את ישראל משולחן המשא ומתן האזורי ומונעים ממנה שקיפות בעניינים מהותיים הנוגעים לביטחונה ואת תרגום ניצחונותיה הצבאיים להישגים מדיניים.

עד היום התרגלנו לגנבת זהותנו התנ"כית-היסטורית בידי אויבינו, אך אסור לנו להשלים עם גזלת הישגינו האסטרטגיים ההיסטוריים הנזקפים לזכותה של הזהות הזו. גזלה כזו חותרת הן תחת זהותנו הן תחת עוצמת ההרתעה ששיקמנו בדם. ולמרות ניתוח חריף זה של מהלך הדברים, כותבת שורות אלה עדיין סבורה כי מניעיו של הנשיא האמריקאי אינם נובעים מזדון המכוון נגד ישראל אלא ממהלך מגושם אך מחושב שנועד לשמר את דימוי עוצמתה של ארצות הברית כמנהיגת העולם החופשי, וראוי לטור נפרד.

הגם שההיפרדות הכפויה מעוררת כאבים חריפים וחרדה, היא אינה אסון קיומי. אדרבה. התפנית הבלתי צפויה של אימא אמריקה, לאחר שגילתה כי הילד ישראל התעצם וגדל ובנסיבות מסוימות היא תלויה בהגנתו, היא האינדיקציה לכך. לראשונה בתולדות מדינת ישראל השלישית גורמי לחץ פנימיים וטבעיים מכריזים על הבשלת עוצמתנו ומבשרים על לידת עצמאותנו ודוחפים להיפרדות.

זהו אירוע המחייב פתיחה ומחיקה של קונספציית תלות חמורה

זהו אירוע המחייב פתיחה ומחיקה של קונספציית תלות חמורה בהתהפכויות זמניות או נצחיות. משום כך אסור לאבד זמן. עצמאותה הצבאית-מדינית של ישראל מפני אינטרסים זרים נמצאת בעיצומה של לידה. תם עידן התלות. ואולם מעבר לתודעה ולמדיניות ריבונית אינו עניין כלכלי של 300 מיליארד שקלים כפי שהצהיר נתניהו.

נדרשת היערכות תפיסתית ומבנית רחבה מיידית שמשמעותה הקמת מנגנון בעל סמכות על-ביצועית ועיגונו בחוק יסוד: מִנהלה עליונה לעצמאות אסטרטגית. וזו תמצית עיקרי החוק: המנהלה תהא כפופה לראש הממשלה והקבינט המצומצם, עוקפת בירוקרטיה ומוגנת מחילופי שלטון; המנהלה תפעל בתיאום הדוק ברמת המנכ"לים בין משרד הביטחון, האוצר, החוץ, החדשנות ומדע, האנרגייה והתשתיות והמל"ל.

יעדי חובה אסטרטגיים: הקמת קרן חירום לאומית וניהול סיכונים; מעבר לייצור מקומי של חימושים ומתן עדיפות מוחלטת לתעשיות כחול-לבן; אבטחת שרשראות אספקה של חומרי גלם, יצירת שותפויות מדיניות חלופיות; הקמת חממות ביטחוניות לקידום מחקרים יישומיים והכשרת כוח אדם לייצור מקומי בתחומי הסייבר והאלקטרוניקה.

המזרח התיכון הוא השכונה שלנו. ארצות הברית היא אורחת

סעיף נוסף בחוק יקים ועדה מייעצת ליד המנהלה, שתורכב מאנשי רוח בעלי תודעה לאומית מפותחת, והיא תנסח מצפן רעיוני לאתיקה של עוצמה מתוך עצמאות שאלה עקרונותיה: התבגרות אסטרטגית: במציאות גאופוליטית שבה האם הגדולה רוכבת על הישגי התינוק-ילד, באה לקיצה הציפיה לאישור אמריקאי, לחימוש אמריקאי או לתיווך אמריקאי; ריבונות ביטחונית-מדינית: ישראל עוברת לנשימה צבאית-ביטחונית-מדינית עצמונית מוחלטת; בעלוּת בית אזורית: המזרח התיכון הוא השכונה שלנו. ארצות הברית היא אורחת.

ישראל היא שתחזיק במפתחות המדיניים והתרבותיים לבניית השותפויות האזוריות ולקביעת גבולותיה בכפוף לאינטרסים הלאומיים הטהורים שלה; ישראל תחילה – "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב": ישראל תפעל מתוקף חובתה להגשמת הציווי ההיסטורי התנ"כי לקיומה בלי לבקש לגיטימציה מן האומות וללא תלות בזהותם האישית של מנהיגיהן ובתהפוכות ידידותם.

עצמאותה של ישראל ניצבת בימים אלה בחדר הלידה של ההיסטוריה שלה. וכמו שאחרי לידתו של תינוק הוריו אינם יכולים לדמיין את חייהם בלעדיו, כך לא נוכל אנו לדמיין בעתיד את מציאות חיינו בארץ ללא מוכנות תפיסתית ומבנית של עצמאותנו. בהתבוננות כזו אנו עשויים לגלות שלא רק שההיפרדות מאימא אמריקה אינה אסון קיומי, אלא שהודות לה הפכנו לעם בן חורין באמת הנושם בכוחות עצמו בארצו. ואולי על הדרך עוד נגיד לטראמפ תודה!