בואו ניתן מבט עומק קטן על הסיפור של פאץ' המשיח. צה"ל נבנה מלכתחילה כצבא הגנה, כלי שתכליתו הישרדותית במרחב העוין של המדינה. וזה הגיוני כי הרעיון של מלחמת אין-ברירה או הגנה על הבית הוא לכאורה המכנה המשותף הרחב והבטוח ביותר שאפשר לכנס אליו את האנשים כאן. מה שנקרא "בואו נניח את המחלוקות בצד ופשוט נגן על עצמנו".
אבל המציאות מלמדת שאי אפשר להחזיק מלחמה ארוכה ותעצומות של מסירות נפש רק מתוך חוסר ברירה, בדיוק כמו שאנחנו לא יכולים למצוא כוחות לקום בבוקר לעבודה מפרכת רק כדי לשרוד. כך גם עַם, בטח כמו שלנו, אינו מסוגל לשרוד כל כך הרבה מלחמה ברוע בלי משמעות. זאת לא פריווילגיה.
הפאצ'ים שהלוחמים מצמידים למדיהם הם דרישה עמוקה
הפאצ'ים שהלוחמים מצמידים למדיהם הם דרישה עמוקה: מעבר מצבא של הגנה והישרדות לצבא של ייעוד. הדרישה הזו לייעוד היא לא רומנטיקה הגותית של בתי מדרש. יש לה השלכות מעשיות על העשייה הצבאית עצמה – מהרמה האסטרטגית הגבוהה ביותר ועד לקבלת ההחלטות הטקטית בשדה הקרב. כשמערכת מתעקשת להישאר שחקנית הגנה, שעסוקה בהישרדות ובתגובה, בזמן שהמציאות וההיסטוריה תובעות ממנה ייעוד, יש לזה השלכות של חיים ומוות.
המלחמה הנוכחית במובנים רבים תקועה בדיוק בנקודה הזו. היא תובעת את המעבר הקריטי מהגנה לייעוד. כל עוד השאלה בשביל מה אנחנו עושים את כל זה נותרת חסרת מענה, העסק ידשדש ותחושת ההתבוססות והדם לשווא ישגעו את כולנו.
כשהרמטכ"ל מוריד ללוחם את הפאץ' שזה העניין שלו ומכניס אותו לכלא, זאת לא סתם התנגדות ליהדות, זאת אטימת אוזניים הכי לא מקצועית שיש.
ואם פאץ' משיח לא מקובל על המערכת? אדרבה, יתכבד הרמטכ"ל ויביא פאץ' ייעוד אחר. אם יש לו להציע חזון מרומם וראוי יותר לאנושות ולעם ישראל, בכבוד. אבל אתה מבין שהניסיון הזה להחניק את דרישת הייעוד הוא מגוחך? הרי לפני עשור המערכת חנקה את עופר וינטר רק כי בדף הקרבי שלו היה "שמע ישראל". ומה יצא מזה? היום חוץ משמע ישראל כבר יש בפק"ל היציאה לקרב "כוהן משוח מלחמה".
צה"ל יקבל תפנית שכנראה מי שמנסים לתלוש את הפאץ' רוצים לבלום
המשיכה של לוחמים רבים דווקא לסמל של המשיח אינה התרסה. יש בה אינטואיציה בריאה. גם אם אנחנו לא מבינים מה זה אומר משיח, ההתכנסות לסמל הזה מבטאת תכלית. עצמאות. ריבונות. מקדש. אור לגויים. כמיהה לערכים שגבוהים מהלאומיות החילונית הפיזית שעבר זמנה, במחילה. בעולם של בלבול ערכים הרעיון של המשיח מייצג מקום שכל הערכים מקבלים בו סדר נכון והייררכייה א-לוהית.
אבל כמו שאמרנו, יש לך אדוני הרמטכ"ל ייעוד טוב יותר להציע לעם שלנו? אתה מוזמן. אתה בעצם לא רק מוזמן, אתה חייב. תארו לעצמכם כמה החלטות אסטרטגיות היו משתנות, אם גם הרמטכ"ל בעצמו היה שם על מדיו פאץ' של ייעוד. איך זה היה נראה בלבנון ובעזה ובסוריה אם הצבא כולו היה פועל מתודעה של הבאת בשורה, ולא רק מתודעה של בלימת סכנה.
ועוד נקודה שקשורה לזה: כשמדברים על ייעוד כל השיח של שוויון בנטל נהיה לא-רלוונטי. המושג "נטל" עצמו נולד מתוך תפיסה של צבא הגנה והישרדות. מה יקרה כשהמדרגה של צה"ל תשתנה מצבא של נטל לצבא של שליחות וייעוד? גם סוגיית גיוס החרדים תקבל תפנית מפתיעה. תפנית שכנראה מי שמנסים לתלוש את הפאץ' רוצים לבלום. יש כאן דור שדורש לדעת לא רק מפני מי הוא מתגונן אלא בשביל מה הוא חי ואיזו בשורה גדולה הוא נושא. עידן המשיח.