ביום חמישי לפני כשלושה חודשים התרחש סמוך לעטרת שבבנימין מה שהמשטרה הגדירה "תאונת דרכים". בחור ובחורה כבני 21 רכבו על טרקטורון בשולי הכביש, ורכב ערבי התנגש בהם בעוצמה ופצע קשה את שניהם.

אף שהרכב הדורס סטה מהנתיב הנגדי והתנגש ישר בהם, המשטרה התייחסה אל האירוע מההתחלה כאל תאונה, והצבא והשב"כ לא היו מעורבים בחקירה. על פי הדיווחים, הערבים שהיו באוטו דיווחו שהנהג פשוט נרדם על ההגה, ובמקרה דרס את היהודים שעברו במקום.

בשבוע שעבר, הרבה אחרי שהסיפור כבר נשכח וירד מסדר היום, חשפו בארגון חוננו שאחד הערבים שהיו ברכב הפוגע הוא מחבל שישב חמש שנים בכלא הישראלי בגין תכנון פיגוע: חברי החוליה ניסו לרצוח ולחטוף שני מאבטחים באזור אל-בירה, אך בשל מעצורים באקדחים רק פצעו אותם ונמלטו.

הסיפור הזה מעלה את המסך מעל תופעה חמורה ומושתקת שעולה בחיי יהודים כל הזמן. נסיעה ברחבי יהודה ושומרון מסוכנת למדי בכמה רמות. מעבר לתשתיות הכבישים, שהרבה פעמים הן במצב לא-טוב ואינן עומדות בעומס, ומעבר לנהגים הערבים על הכביש שהרבה פעמים נוסעים כאילו הם רוצים למות, יש גם פיגועי דריסה: נהג שעד לפני רגע ניסה לכאורה להגיע לביתו בשלום, מחליט ברגע אחד שהגיע הזמן להרוג יהודים והופך את הרכב שלו לכלי נשק מסוכן מאוד. מעבר לסכנה ולקלות שהפיגוע יכול להתבצע בה, במקרים רבים קשה להוכיח בלי חקירת השב"כ שאכן מדובר בפיגוע ולא בסתם תאונה תמימה.

אנחנו בקול היהודי עוקבים אחרי עוד שני מקרים לפחות שערבים היו מעורבים בהם בתאונות דרכים קשות, והיהודים שנפגעו בתאונה טוענים שמדובר בפיגוע לכל דבר. מקרה נוסף שזה קרה בו הוא רצח הקדוש יהודה שרמן הי"ד, אף שזמן ארוך לאחר הפיגוע המשיכו רבים לטעון שמדובר בתאונת דרכים תמימה, ורק ההודאה של המחבל בחקירה הזימה את הטענות.

התאונה, המכות והשתקת המשטרה

לפני כשבע שנים פרסמנו בקול היהודי שתאונה שהתרחשה סמוך לשער יפו בירושלים הייתה למעשה פיגוע לאומני. אף שהמחבל נהג ברכב ללא רישיון, פגע בחרדים שהלכו בצד הדרך ואז יצא להרביץ להם, המשטרה סירבה להכיר בפיגוע ואף ניסתה לשכנע את הקול היהודי שמדובר בתאונה תמימה.

בפיגוע נפצעו שני צעירים חרדים. רק שמונה חודשים לאחר הדריסה הוכר האירוע כפיגוע, וזאת בעקבות חקירת שב"כ ולאחר ששני המחבלים היו מעורבים בפעולות נוספות. לאחר כשלוש שנים גזר בית המשפט על המחבלים מחמד חדור ונזיה עוויווי עונשים של 11 ושל 16 שנות מאסר.

נסיעה ברחבי יהודה ושומרון מסוכנת למדי בכמה רמות. מעבר לתשתיות הכבישים, שהרבה פעמים הן במצב לא-טוב ואינן עומדות בעומס, ומעבר לנהגים הערבים על הכביש שהרבה פעמים נוסעים כאילו הם רוצים למות, יש גם פיגועי דריסה

חשוב להדגיש: לאחר הפיגוע מיהרה המשטרה לשחרר את החשודים, העדיפה את גרסתם על פני גרסת הפצועים ועדי הראייה, ואף תקפה את כתב הקול היהודי אלחנן גרונר, שניסה להבין מדוע שחררה המשטרה את המחבלים. "חבל שיש מי שמנסה לבנות סיפור לאומני איפה שהוא לא", כתבו.

גורמים במחוז התגייסו להגנת החלטת המשטרה על שחרור החשודים והתעלמו מפניות חוזרות ונשנות של ארגון חוננו. נוסף על כך הוציאה המשטרה הודעת דוברות מוטעית בנוגע לאירוע, ודובר המשטרה אף גינה את ארגון חוננו וטען כי מדובר בחדשות כזב. רק לאחר כחצי שנה הגיע לשב"כ מידע שהביא לידי חקירה מחודשת של הפיגוע, אשר איששה את טענות ארגון חוננו. המחבלים נעצרו והואשמו בניסיון לרצח, וכאמור הורשעו במעשה טרור של ניסיון לרצח.

גם אחיו של המחבל דרס

בקול היהודי חשפנו לא מזמן "תאונה" נוספת שמתברר שהיא פיגוע דריסה. המחבל באירוע זה היה נהג אוטובוס בחברת קווים, עדנאן עוויווי, אחיו של המחבל שהורשע בפיגוע הדריסה המושתק שהזכרנו לעיל. האירוע התרחש בשיא ימי ההסתה של שומר החומות, חמישה ימים לפני שפרצו המאורעות בלוד, כאשר מזרח ירושלים כבר בערה. עוויווי נהג באוטובוס בכביש ירושלים–תל אביב ופגע בשני יהודים שרכבו על אופנוע. השניים נפצעו אנוש וקשה.

עוויווי, בדומה לאחיו, טען שזו הייתה בתאונה, וגם משטרת רמלה קבעה כי מדובר תאונה בלי לבדוק חשד לאומני, התנהלות דומה להפליא להתנהלות המשטרה בפיגוע הדריסה שביצע האח נזיה. כשפנינו לנפגע באירוע, הצגנו לו את ממצאי התחקיר שלנו והעלינו את החשד שמא לא מדובר בתאונה רגילה, הוא היה נסער, ועוד בטרם הספקנו לספר את כל הפרטים אמר: "אם היית יודע איך הוא נהג, זה אשכרה היה כמו פיגוע. במשטרה הראו לי את הסרטון מהאוטובוס שתיעד את כל התאונה, ורואים שהוא סוטה בין הנתיבים בפראות ופוגע בי", הסביר לנו.

תחקיר הקול היהודי גילה גם סרטון שעוויויי פרסם בטיקטוק כמה ימים אחרי התאונה, בעיצומן של פרעות תשפ"א. בסרטון מושר שיר תמיכה באבו עובידה, דובר חמאס, שהיה למושא הערצה בקרב הערבים בישראל. "אתה החלום, אתה הידע, אתה, בחיי, גדול, אתה גדול, יא אבו עבידה, אתה מקור היראה של כל היקום, יא אבו עבידה", נשמע השיר.

לאחר הפיגוע מיהרה המשטרה לשחרר את החשודים, העדיפה את גרסתם על פני גרסת הפצועים ועדי הראייה, ואף תקפה את כתב הקול היהודי אלחנן גרונר

מקרה נוסף שמעורר שאלה, ולטענת התושבים היה פיגוע לכל דבר, התרחש בצעדת ל"ג בעומר השנה בבאר שבע. בדווי נסע אל תוך הצעדה ודרס כמה משתתפים. אחד הצועדים נאבק איתו על ההגה, וכך לטענת התושבים נמנע פיגוע קשה בהרבה. המשטרה מיהרה לסווג את האירוע "תאונה" ופרסמה שהנהג היה שיכור.

ובכן, איך יודעים מתי זו תאונה ומתי זה פיגוע? במציאות שבה כלי רכב הפכו לכלי נשק בידי האויבים שלנו, אם אין חקירה רצינית וראיות טובות למה בדיוק עבר בראש של המחבל בזמן הדריסה, הרבה פעמים יהיה קשה להוכיח שמדובר בפיגוע. חקירה כזו אינה נערכת בתאונות רבות, והמשטרה פשוט מסווגת את האירוע תאונה, ודי. המחבל ממשיך להסתובב חופשי ואפילו לנהוג בכלי שביצע בו את הפיגוע.

מעבר לקריאה לרשויות לשים לב ולבדוק בכל תאונה אם יכול להיות גם מניע לאומני, יש כאן עוד חידוד לתובנה שאי אפשר לחיות בשכנות עם האויב, וצריך לעודד הגירה.