עם סיום סבב השיחות הראשון בוושינגטון, הציג השגריר יחיאל לייטר גישה המשלבת יד קשה מול הטרור לצד אופטימיות אזורית מרחיקת לכת. לייטר הדגיש כי קיימת זהות אינטרסים מפתיעה בין ירושלים לביירות: המאבק בשלוחותיה של איראן. לדבריו, "ארץ הארזים" שבויה בידי ארגון טרור, ומיגור חיזבאללה הוא אינטרס לבנוני לא פחות מישראלי.
השגריר לייטר אמר בשיחות: "נגד החיזבאללה אנחנו באותו צד – העם הלבנוני והעם הישראלי". הוא הוסיף ועקץ את צרפת כשהבהיר כי הם אינם נחוצים בשיחות ואינם מהווים השפעה טובה באזור. בשיאו של הנאום, עבר לייטר לתיאור של שלום אזרחי, בו הגבול אינו קו של בונקרים וטילים, אלא מעבר פתוח לאנשי עסקים ונופשים.
חזון של שלום וביטחון בצפון
מזכיר המדינה האמריקאי, מרקו רוביו, שהוביל את המפגש, הגדיר את הסכסוך כחלק ממערכה רחבה יותר נגד התוקפנות האיראנית במזרח התיכון. רוביו הבהיר כי המטרה היא יצירת מסגרת קבועה שתעניק ביטחון לתושבי הצפון בישראל ויציבות שלטונית ללבנון. נוכחותו בחדר סימלה את הגיבוי האמריקאי המלא לדרישות הביטחון של ישראל.
אך בעוד הדיפלומטים דנים בוושינגטון, המציאות בשטח מזכירה מי האויב. ארגון הטרור חיזבאללה הגיב לשיחות במתקפה רחבה של ירי רקטי לעבר יישובי הצפון, בניסיון להוכיח כי הוא עדיין בעל הבית בלבנון. עבור חיזבאללה, פירוק מנשקו הוא קו אדום, ולכן הוא משתמש בטילים כ"זכות וטו" אלימה על ההליך המדיני.
התוכנית המדינית: שלוש רצועות שליטה
במרכז השיחות עומדת התוכנית הביטחונית המפורטת המבקשת לייצר מציאות חדשה בדרום לבנון דרך חלוקת השטח לשלוש רצועות אחריות. הרצועה הצמודה לגבול תישאר תחת שליטה צבאית ישראלית הדוקה עד למיגור מלא של תשתיות הטרור, בעוד שהשטח שבין ה"קו הצהוב" לנהר הליטני יעבור תהליך הדרגתי של העברת סמכויות לצבא לבנון.
התוכנית משקפת הבנה ישראלית מפוכחת: צה"ל לא ייצא משטחים חיוניים עד שלא יוכח כי האיום הוסר. למרות הנימה האופטימית מוושינגטון, הקולות המגיעים מביירות נשמעים זהירים בהרבה. עבור הממשלה הלבנונית, המניע המרכזי לשיחות הוא צורך הישרדותי להחזיר את השליטה בגבול לידי המדינה ולהפסיק את הלחימה שמשתקת אותם.
