איראן מציבה דרישה כלכלית חסרת תקדים כתנאי להתקדמות בהסכם הפסקת האש. לפי דיווח ב"וול סטריט ג'ורנל", המשטר בטהרן דורש מארצות הברית להכיר בזכותו לגבות "דמי מעבר" בגובה דולר אחד לכל חבית נפט שעוברת במצר הורמוז. מדובר בסכום שמגיע לכ-2 מיליון דולר עבור כל מכלית שעוברת בנתיב הקריטי הזה.
הדרישה האיראנית נחשבת לצעד סחטני שנועד להפוך את המצר למקור הכנסה קבוע עבור משמרות המהפכה. מצר הורמוז הוא עורק החיים של האנרגיה העולמית, כשדרכו עוברים כרבע ממשלוחי הנפט הימיים וכחמישית ממשלוחי הגז הטבעי בעולם. הכרה בזכות כזו היא הפרה בוטה של החוק הבינלאומי ששמר על המקום כנתיב שיט חופשי במשך עשרות שנים.
מי באמת ישלם את המחיר?
למרות שמדובר בסכומים גבוהים, הכלכלנים מעריכים שמחירי הנפט בעולם לא יושפעו ישירות בגלל התחרות הגבוהה בשוק. מי שצפויות לספוג את המכה הכואבת הן מדינות המפרץ, כמו איחוד האמירויות וכווית. הן יתקשו לגלגל את העלויות ללקוחות שלהן ולכן יאלצו לשלם את ה"מס" האיראני מהתקציב הלאומי שלהן כדי להישאר תחרותיות.
ההערכות הן שמדינות המפרץ יישאו בערך ב-80% עד 95% מהעלויות, מה שיוביל להפסדים של כ-14 מיליארד דולר בכל שנה. יחד עם זאת, ייתכן שחלק מהמדינות באזור יסכימו לדרישה הזו בלית ברירה, רק כדי להבטיח את המשך תנועת הספינות שלהן ולמנוע תקיפות איראניות נוספות בלב הים.
תקדים מסוכן לחופש השיט
מעבר לכסף הגדול, מומחים בעולם מתריעים מפני תקדים היסטורי מסוכן. במשך יותר מ-100 שנה, חופש השיט היה אחד היסודות הכי חשובים של הסחר הבינלאומי ושל המדיניות האמריקנית. אם איראן תצליח לכפות גביית כספים במצר בינלאומי, הדבר עלול לפתוח פתח למדינות נוספות לדרוש דמי מעבר בנתיבי שיט אסטרטגיים אחרים.
הדרישה הזו מעמידה את הממשל בוושינגטון במבחן משמעותי: האם להיכנע לסחטנות האיראנית בשביל שקט תעשייתי לטווח קצר, או לעמוד על עקרון חופש השיט העולמי ולסרב להעניק לאיראנים את "מכונת המזומנים" החדשה שלהם על חשבון הסחר החופשי.
