איראן מעתיקה את מרכז הכובד של המתקפות שלה לעבר התעשיות הכבדות והמתקדמות של מדינות המפרץ. המהלך נועד לחנוק את היכולת של איחוד האמירויות, קטר ובחריין להתקיים ביום שאחרי עידן האנרגיה הישנה. הדיווחים היום (רביעי) מלמדים כי חסימת מצר הורמוז יצרה את הפרעת האספקה הגדולה בהיסטוריה של שוק האנרגיה העולמי.

המתקפות האיראניות לא מסתפקות רק בנתיבי השיט, אלא כוללות שיגורי טילים ישירים לעבר מתקני ייצור אסטרטגיים. ענקית האלומיניום של בחריין, חברת "Aluminium Bahrain", ומפעלי ההתכה של חברת EGA באיחוד האמירויות, ספגו פגיעות קשות שגרמו להשבתה חלקית של המערכים.

בגלל הפגיעות הללו, השוק העולמי ניצב כעת בפני גירעון של כמיליון טונה אלומיניום ראשוני. ההשפעה על ארה"ב היא קריטית, בגלל שהיא מייבאת מעל 20% מהאלומיניום שלה בדיוק מהמפעלים האלו בבחריין ובאיחוד האמירויות.

פגיעה אנושה בתעשייה

במקביל, ייצור הגז הטבעי המונזל בעיר התעשייה ראס לאפן שבקטאר הופסק לחלוטין. השבתה זו נבעה משילוב של איומי טילים וסגירת מצר הורמוז למעבר מכליות. בכיר באיחוד האמירויות אמר ל"וול סטריט ג'ורנל": "ההתקפות האיראניות הן לעיתים קרובות חסרות אבחנה. המטרה שלהן היא להעלות את המחיר הכלכלי של המלחמה עבורנו עד לרמה שלא נוכל לשאת".

גורמים במפרץ דואגים מאוד מהפגיעה במוניטין של האזור. הם השקיעו מיליארדים כדי להוכיח לעולם שהם מרכז תעשייתי יציב, ואיראן מנסה להוכיח את ההפך – שכל השקעה כאן היא הימור מסוכן. המנהלים באזור מבינים שטהרן מזהה את התשתיות האזרחיות כנקודת תורפה אסטרטגית.

המטרה: מלחמה כלכלית כוללת

בעשור האחרון השקיעו מדינות המפרץ מאמצים אדירים בגיוון מקורות ההכנסה שלהן תחת תוכניות כמו "חזון 2030" של ערב הסעודית. מאמצים אלו נשאו פרי, ויותר מ-70% מהתוצר המקומי שלהן מגיע כעת ממגזרים שאינם נפט. הצלחה זו יצרה תשתית אדירה של מפעלי התפלת מים, תחנות כוח ומפעלי פלדה, שתלויים כולם בנתיבי שיט פתוחים.

לאחרונה, עם החרפת העימות הצבאי, זיהו בטהרן שפגיעה בנפט בלבד כבר לא מספיקה כדי לשתק את הכלכלות הללו. לכן, התחילה איראן בסדרת פעולות שכללו חבלות במכליות דשנים וכימיקלים, ובהמשך תקיפות ישירות באמצעות טילים וכטב"מים על מפעלי ייצור.

האסטרטגיה האיראנית הנוכחית היא למעשה מלחמה כלכלית כוללת. במקום להתעמת חזיתית עם הצי האמריקאי, איראן פוגעת בשרשרת האספקה העולמית של חומרי גלם קריטיים. המשמעות היא שגם אם מחיר הנפט יישאר יציב, תעשיות הרכב, התעופה, החקלאות והבנייה בכל העולם יסבלו ממחסור חמור ומעליית מחירים קיצונית.