דוח נציבות תלונות הציבור על שופטים לשנים 2024-2025, שמתפרסם היום (שלישי), מציג תמונה מדאיגה של שיתוק מערכתי עמוק. מהנתונים עולה כי בגלל שאיש לא מונה לתפקיד נציב קבוע במשך למעלה משנה, נוצרה הזנחה קשה של מאות תלונות שהגישו אזרחים. המציאות הזו יצרה "בור" של 900 תיקים שממתינים לבירור, מה שגרם לזינוק אדיר בזמני הטיפול בתלונות הציבור.

הנציב, השופט (בדימ') אשר קולה, נכנס לתפקידו רק ביולי 2025. הוא מתאר במבוא לדוח כיצד מצא מערכת שבה הצטברו מאות תלונות ללא מענה. המצב הזה פגע קשות בזכותם של האזרחים לביקורת יעילה, כפי שקולה מסביר: "מרכיב משמעותי באמון הציבור במערכת המשפט נשען לא רק על איכות ההכרעות השיפוטיות, אלא גם על קיומו של גוף ביקורת עצמאי ופעיל". בגלל הוואקום הזה, זמן הבירור הממוצע לתלונה בשנת 2025 קפץ ל-228 ימים.

סחבת בבתי המשפט וזלזול בזמן הציבור

הנתונים הסטטיסטיים חושפים כי בשנת 2025 לבדה הוגשו 1,100 תלונות חדשות, מה שאומר שבכל חודש מוגשות בערך 91 תלונות נגד שופטים ודיינים. בתי משפט השלום ובתי המשפט לענייני משפחה הם המקומות שבהם הציבור מרגיש את החיכוך הגבוה ביותר. בשנת 2024 הוגשו 88 תלונות נגד שופטי שלום ו-82 תלונות נגד שופטי משפחה. מתוך 361 החלטות שניתנו ב-2025, נמצאו 24 תלונות מוצדקות לגמרי ועוד 47 תלונות הסתיימו בהערה לשופט.

אחת הבעיות הקשות ביותר שנחשפו היא הסחבת במתן החלטות. אזרחים רבים התלוננו על עיכובים של חודשים, ולפעמים אפילו יותר משנה, עד שקיבלו החלטה בבקשות פשוטות או בפסקי דין. הנציב קובע באופן נחרץ: "עמידה בלוחות זמנים סבירים היא חלק בלתי נפרד מהזכות להליך הוגן. על השופט לראות לנגד עיניו את המצוקה של בעלי הדין הממתינים להכרעה". הנציבות מצאה שחלק מהשופטים אפילו לא טרחו לעדכן את הצדדים על העיכובים, מה שרק הגביר את התסכול בציבור.

צעקות באולם ובעיות בפרוטוקולים

הדוח לא עוצר רק בבירוקרטיה, אלא נוגע גם ב"מזג השיפוטי" – הדרך שבה השופטים מדברים באולם. הדוח מצטט מקרים שבהם שופטים הרימו קול או השתמשו בביטויים פוגעניים כלפי עורכי דין ואזרחים. בנציבות מדגישים כי "לשונו של שופט היא מרכיב מהותי במראית פני הצדק", ודורשים מהשופטים לשמור על איפוק, במיוחד בתיקים רגישים כמו בבתי המשפט למשפחה ובבתי הדין הרבניים.

בכל הנוגע לבתי הדין הרבניים, הדוח מצביע על בעיות בניהול הפרוטוקול. אזרחים התלוננו שדיינים סירבו לרשום דברים שנאמרו בדיון או שהתערבו יותר מדי בראיות. במקרה אחד, הנציב נאלץ להשתמש במערכת המחשוב "שירה" כדי לבדוק את לוחות הזמנים של הדיונים אחרי שאב בית דין הכחיש טענות על סירוב לרשום פרוטוקול. הנציב הבהיר לדיינים שהמלחמה בסרבנות גט היא חשובה, אבל היא לא מצדיקה התנהלות בניגוד לכללים.

הביקורת על נשיא העליון יצחק עמית

חלק רגיש במיוחד בדוח עוסק בבכירים ביותר, ובראשם נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית. הביקורת התמקדה בסוגיית ניגוד העניינים וחובת הגילוי הנאות. לפי הנציבות, שופט בדרגתו של עמית חייב לחשוף כל זיקה אישית או עניין שעלול להיתפס כניגוד עניינים בעיני הציבור, גם אם הוא בטוח שזה לא משפיע על פסק הדין שלו.

בחוות הדעת העקרונית נכתב: "חובת הגילוי הנאות המוטלת על שופט היא חובה רחבה העומדת בפני עצמה, מעבר לשאלת קיומה של עילת פסלות. שקיפות מלאה היא המגן הטוב ביותר מפני פגיעה באמון הציבור". בגלל החשיבות הציבורית, הנציב החליט לפרסם את ההחלטה המלאה בעניינו של עמית באתר הנציבות כדי להגדיר מחדש את גבולות הביקורת על בכירי המערכת.

לסיכום, הנציב קולה דורש רפורמה באופן שבו המערכת מתייחסת לביקורת. הוא ממליץ להגדיל את כוח האדם בנציבות כדי למנוע את הפיגורים בטיפול בתלונות ולהעביר לשופטים השתלמויות חובה על התנהלות מכבדת וניהול זמן. המטרה היא פשוטה: להבטיח שירות משפטי הוגן ויעיל לכל אזרח.