הפולמוס סביב המונח "לזרבב את עזה" מקבל תפנית כואבת ומדממת. ימים ספורים לאחר שהרב יובל שרלו הסביר מדוע ביטל את שיעורו של הרב זרביב בישיבת אורות שאול בשל הכותרת הלוחמנית, האב השכול חגי לובר, שאיבד את בנו יהונתן הי"ד בקרב בחאן יונס, מפרסם תגובה נוקבת. לובר לא עוסק בטרמינולוגיה או במיתוג, אלא במחיר הדמים שנגבה, לשיטתו, בשל ההיסוס להחריב את מבני האויב.

הרב שרלו לעולם קטן: לזרבב את עזה? לא בבית מדרשנו

"יהונתן נהרג כי הרב זרביב וחבריו לא הוזמנו"

עבור חגי לובר, "לזרבב" הוא לא סלנג מעורר מחלוקת אלא צורך מבצעי מציל חיים שנעדר מהשטח ברגע האמת. "יהונתן נהרג כי הרב זרביב וחבריו מהצמ״ה לא הוזמנו לחאן יונס להרוס את הבנינים הגבוהים שמהם הוא נורה!", הוא כותב בפוסט טעון. לדבריו, בעוד שבישיבות דנים במוסר ובזיהוי עם כותרות, בשטח נשלחים לוחמים למשימות שהיו יכולות להימנע: "הפלוגה של יהונתן נכנסה באופן מסוכן ואובדני… לשטח השמדה. ואלמלא יהונתן הסתער ומסר את נפשו, לא היינו המשפחה השכולה היחידה".

נגד "צדקנות יתרה" של תקופת שלום

בתגובה מרומזת לדבריו של הרב שרלו על המרחק התפיסתי והקושי להסביר "מה הבעיה בלמחוק את עזה", לובר מציב מראה מול הנהגת המגזר. הוא תוקף את מה שהוא מכנה "צדקנות יתרה וערכים שלקוחים מתקופות שלום", ומבהיר כי החשבונות המוסריים כלפי בתי האויב מתורגמים בסוף לבשורות איוב בבתי היהודים. "העדפת האויב ובתיו בזמן מלחמה… מביאות אל הפתחים שלושה קצינים במדים שמבשרים בשורה איומה שממוטטת על יושביהם את הבתים", הוא מאשים.

הרב זרביב: "התקשרו ואמרו שנאלצים לבטל. האמת שמאוד נפגעתי" | ריאיון בלעדי

"מצידי שיהרוס שלא לשמה"

לובר מדגיש כי בשעת מלחמה, הדיון על כוונות הלב של הלוחמים – האם מדובר בנקמה, הנאה או ייסורי נפש – אינו רלוונטי עבור מי שחייו תלויים בכך. "אם מישהו עושה את העבודה המוצדקת והנכונה, אני לא בודק לו בציציות אם הוא פועל מתוך תחושת נקמה והאם הוא הורס בתים מתוך הנאה".

מבחינתו, לוחמי ההנדסה הם מצילי נפשות: "מצידי שיהרוס 'שלא לשמה' ויציל נפשות ממיתה ומשפחות מהשכול הנורא".