אז מה זה בכלל אומר מדינה יהודית? פרויקט מיוחד ב"עולם קטן" סוקר את כל הנושאים בהם מתבטאת זהותה היהודית של המדינה. איפה יש בעיות? מה נעשה כדי לטפל בהם ואיפה המצב טוב?
עמך עמי: הגיור בישראל
תיאור המצב והבעיה
עשרות שנים עבר בהדרגה מרכז הכובד של הגדרת הגיור והזהות היהודית מן ההלכה והממסד הדתי אל בית המשפט. סדרת פסקי דין – רופאייזן, מילר, נעמת וטושביים, רגצ'ובה ודהן ב-2021 – הרחיבה שלב אחר שלב את ההכרה בגיורים שאינם במסגרת הממלכתית. התוצאה היא שבית המשפט הפך לגורם המכריע בשאלת שער הכניסה לעם היהודי, אף שזו שאלת יסוד של זהות לאומית. בה בעת לא הצליח מערך הגיור הממלכתי לתת מענה למאות אלפי אזרחים שאינם יהודים על פי ההלכה, והכישלון המנהלי הפך בעצמו לטיעון להרחבת המסלולים החלופיים.
ניסיונות החקיקה
הכנסת ניסתה כמה פעמים להסדיר את הסוגיה: תיקון חוק השבות ב-1970, הצעת חוק רותם ב-2010, מתווה ניסים ב-2018 וניסיונות חקיקה נוספים. אלא שהמאמצים לא הבשילו להסדרה יציבה. למעשה הימנעות המחוקק מהכרעה ברורה אפשרה לבית המשפט להציג את היעדר החקיקה כחלל שהוא נדרש למלא.
הפתרון המוצע
נדרשת הכרעה חקיקתית ברורה: להגדיר בחוק מהו גיור לצורך חוק השבות ולהחזיר למוסדות הנבחרים את האחריות לשאלות הזהות הלאומית. בו בזמן יש לשקם מן היסוד את מערך הגיור הממלכתי, לפשט את הבירוקרטיה ולהרחיב את יכולתו לתת מענה אמיתי למבקשים להצטרף לעם ישראל. רק שילוב של חקיקה ברורה ומערכת גיור מתפקדת יוכל לצמצם את המרחב שמאפשר לבית המשפט להרחיב את גבולות ההכרה באמצעות פסיקות.
בית נאמן: נישואין והמעמד האישי
תיאור המצב והבעיה
נישואי יהודים בישראל נקבעו בחוק על פי דין תורה, אך פסיקות בג"ץ לאורך עשרות שנים יצרו בפועל מסלולי נישואין אזרחיים עד לנישואי יוטה. בה בעת נשחקה סמכותם של בתי הדין הרבניים. בפועל נוצר מצב של נישואין אזרחיים דה-פקטו ללא החלטה דמוקרטית מפורשת: זוג יכול להינשא ביוטה מרחוק ולהירשם כנשוי בישראל.
ניסיונות החקיקה
הכנסת נמנעה לאורך השנים מחקיקת נישואין אזרחיים כלליים. חוק ברית הזוגיות מ-2010 יצר מסלול מצומצם בלבד, והשינוי העיקרי נעשה באמצעות פסיקות.
הפתרון המוצע
להחזיר את ההכרעה לכנסת: לקבוע בחוק ברור את הסדר הנישואין, את גבולות סמכות בתי הדין ואת היחסים עם מערכת המשפט, בשמירה על מערכת נישואין אחת ומניעת פגיעה ביוחסין. שינוי כזה צריך להיעשות באמצעות חקיקה והסכמה ציבורית רחבה, ולא באמצעות כרסום פסיקתי הדרגתי.
קודש היא לכם: השבת במרחב הציבורי
תיאור המצב והבעיה
השבת נקבעה בסטטוס-קוו ובחקיקה ליום המנוחה של ישראל, אך לאורך השנים כרסמו בהדרגה במעמדה פסיקות, חוקי עזר והיתרים. פתיחת עסקים, תחבורה ועבודות בשבת התרחבה, וההכרעה עברה מהסדר לאומי להחלטות מקומיות ושיפוטיות. בפועל נוצרה שחיקה הדרגתית של האמנה הלאומית: כל עיר יכולה לקבוע הסדרים משלה, והחריגים הולכים והופכים לכלל. התוצאה היא פגיעה הן בצביון השבת הן בעובדים ובבעלי עסקים המבקשים לשמור עליה.
ניסיונות החקיקה
הכנסת ניסתה להסדיר את הסוגיה בחוק, כגון חוק המרכולים (2018), אך החוק הותיר את המצב הקיים בחלקו ולא עצר את התהליך. בה בעת אפשרו מנגנון היתרי העבודה וחוקי העזר העירוניים כרסום הדרגתי בסטטוס-קוו. נוסחו גם פתרונות מוסכמים, ובראשם אמנת גביזון-מדן, שהציעה לצמצם מסחר ועבודה לצד פתיחות מוגדרת בתחבורה ובתרבות, אולם היא לא אומצה פוליטית.
הפתרון המוצע
להחזיר את סוגיית השבת להכרעה לאומית: לקבוע בחקיקה ברורה את גבולות המסחר, העבודה והתחבורה בשבת ולפקח על מתן היתרים. השינוי צריך להיעשות בהידברות ובהסכמה רחבה, ולא באמצעות פסיקות וחוקי עזר מקומיים.
מה נורא המקום הזה: הכותל והמקומות הקדושים
תיאור המצב והבעיה
הכותל ובתי הכנסת התנהלו לפי מסורת ישראל, אך פסיקות ועתירות לאורך השנים יצרו בהדרגה מסלולים מקבילים ושינו את "מנהג המקום". המחלוקת אינה רק על רחבת הכותל אלא על השאלה מי קובע את אופיו של המקום הקדוש: המסורת, הציבור ונבחריו – או ההכרעה השיפוטית.
ניסיונות החקיקה
עתירות נשות הכותל, הכרה בזכות (2000), הקמת עזרת ישראל (2003), מתווה ממשלתי (2016), הקפאה (2017), צו בג"ץ ליישום המתווה (2026). כמו כן היו מאבקים על אופיים של בתי כנסת ותפילה במרחב הציבורי. הצעת "חוק הכותל" של אבי מעוז מבקשת לעגן בחקיקה את סמכות הרבנות הראשית ואת מנהג המקום.
הפתרון המוצע
לקבוע בחוק שסדרי המקומות הקדושים היהודיים ייקבעו על פי מסורת ישראל ובסמכות רבנית ברורה; להחזיר את ההכרעה לכנסת ולמנוע יצירת שינוי הדרגתי באמצעות פסיקות. ליצור הסדר לאומי ברור למקומות הקדושים בשמירה על קדושתם, על אופיים ועל מסורת התפילה, במקום הכרעה נקודתית ומתמשכת בבתי המשפט.
והיה מחניך קדוש: על צבא יהודי
תיאור המצב והבעיה
צביון הצבא עבר מהפך מוחלט בתהליך מתמשך מתקופת הזוהר של מלחמת תש"ח, המבצעים הגדולים, פעולות התגמול ומלחמת ששת הימים, דרך שבר מלחמת יום הכיפורים ועד ימי אוסלו והגירוש והקריסה המוחלטת בטבח שמיני עצרת. תהליכים חמורים של מעבר מערכי ציונות לאומית של ניצחון והכרעה, הרמת קרן ישראל בעולם וחיבור עמוק לאהבת הארץ, ל"ערכי" פוסט-ציונות של הכלת אויב, העצמת הפרקליטות הצבאית, פגיעה בהתיישבות, פירוק זהות באמצעות מעבר מיוהל"ן ליוהל"ם בתקופת איזנקוט ועיסוק ב"משימות חברתיות" של קידום פמיניזם, מגדר וטיפול במשבר האקלים.
נוסף על כך התגבשו בכירים וגנרלים לשעבר (ממש כמו מפלגת בג"ץ) לכוח פוליטי בלתי נבחר כדי לפעול ב דיפ-סטייט, ולאחר מכן כנציגי שמאל בפוליטיקה, נגד מדיניות נבחרי הציבור עד לכדי סרבנות חמורה ונזק עצום לביטחון המדינה.
ניסיונות החקיקה
ההכרה הציבורית הרחבה בבעיה ובחומרתה חדשה למדי, מאז אירועי ההמרדה בתקופת הרפורמה והקריסה מול חמאס. קודם לכן נעשו צעדים נקודתיים במאבקים שונים כמו השירות המשותף, מעמד הרב הראשי לצה"ל (ביוזמת השר סמוטריץ'), מעמד חג הפסח (חקיקה עוקפת בג"ץ שהוביל השר שלמה קרעי עם תורת לחימה) והיכולת לגדל זקן בצה"ל (הישג של חברת הכנסת קטי שטרית עם תורת לחימה) ועוד.
צבא יהודי ומנצח: הקוד האתי ותפיסת ההכרעה בצה"ל
תיאור המצב והבעיה
מאז שנות התשעים עבר צה"ל שינוי כפול – ערכי ומבצעי. הקוד האתי, שגובש ב-1994 בהובלת פרופ' אסא כשר, השמיט את ערך אהבת הארץ ולא כלל את ערך הניצחון, ובמקומם הבליט ערכים אוניברסליים של כבוד האדם וחיי האדם. בה בעת תורת הלחימה עברה בהדרגה מתפיסה המבקשת להכריע את האויב באמצעות תמרון והתקפה לתפיסה המעמידה במרכז הרתעה, שחיקה ואש מדויקת מנגד. שני התהליכים משקפים שינוי עמוק בתפיסת ייעודו של צה"ל אגב החלשת מרכזיותם של הניצחון והכרעת האויב. לפי המחקרים, כשלי 7 באוקטובר והתמשכות מלחמת התקומה המחישו את המחיר הביטחוני של שינוי זה.
ניסיונות התיקון והחקיקה
אך ככלל צמרת צה"ל זכתה לאמון. מאז המלחמה נעשו צעדים נקודתיים נוספים בנושא מוסר הלחימה כמו דיונים בוועדת החוץ והביטחון על 'רוח צה"ל', מסמך פרוגרסיבי של מדיניות זכויות אדם לאויב על חשבון הניצחון. גם סוגיית שילוב החרדים הציפה סוגיות אלו בדרישת יושב ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת בועז ביסמוט, לבקשת ארגון תורת לחימה, מאגף כוח האדם את הפקודה לגיוס חרדים, והתברר כי היא כפופה לפקודת השירות המשותף.
הפתרון המוצע
בדומה להצלחה במינוי ראש השב"כ וראש המוסד, יש למנות רמטכ"ל בעל זהות יהודית ברורה ולהציב לו משימה לטפל גם בצביון הצבא, שיותאם לרוח היהודית של רוב הציבור, וגם לטפל בחזית השמינית: מוקדי הכוח של הדיפ-סטייט שפועלים מתוך הצבא ופוגעים בביטחון ישראל, בערך הניצחון ובצביון היהודי.
נוסף על כך יש לתקן חוקים ופקודות תיקונים שיחזירו את הפרקליטות הצבאית למקום מאוזן, יאפשרו גיוס ובניין כוח לצבא על בסיס שיקולים מבצעיים ולא אג'נדות פרוגרסיביות (למשל, ביטול סעיף 'דין גבר כדין אישה' בחוק שירות ביטחון), חיזוק מעמד הרבנות הצבאית, תיקון 'רוח צה"ל' והוצאת מכונים וקרנות זרות מהשפעה על הצבא.
במרוצת השנים נעשו עדכונים בקוד האתי ובאסטרטגיה של צה"ל, אך ללא שינוי מהותי בתפיסות היסוד. מסמך 'רוח צה"ל' עודכן, ונוספו לו ערכי אהבת המולדת והחתירה לניצחון, אך עיקרי התפיסה הערכית נותרו בעינם. כמו כן עודכנה אסטרטגיית צה"ל ב-2015 וב-2018. לאחר מלחמת לבנון השנייה הצביעו ועדות וינוגרד ודן שומרון על כשלים בתפיסת הלחימה ועל הצורך בהשבת יכולת ההכרעה, אלא שההמלצות לא יושמו דיין. בפועל השינוי הערכי והמבצעי התבסס ללא הכרעה ברורה של הדרג המדיני וללא פיקוח פרלמנטרי אפקטיבי.
הפתרון המוצע
נדרשת פתיחה מחודשת של הקוד האתי בוועדת החוץ והביטחון, במטרה לעצבו כך שישקף את ערכיו ומסורתו של עם ישראל ויעמיד במרכז את עם ישראל, הניצחון והכרעת האויב. כמו כן יש להשיב את דוקטרינת ההכרעה שפותחה בצה"ל על סמך מדיניות ההגנה הלאומית שהתווה בן-גוריון, המבוססת על יוזמה, התקפיות, תמרון והכרעה מהירה של האויב, ולשקם את יכולות צה"ל למימושה. יש לעגן את אחריות הדרג המדיני והפיקוח הפרלמנטרי על עיצוב הקוד האתי ותפיסת ההכרעה כדי להבטיח שצה"ל יפעל בהתאם לייעודו ולתפיסת הביטחון הלאומית.
אבא, אימא ומשפחה: הסדרת ההורות
תיאור המצב והבעיה
חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע: ״ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים״, אך אינו כולל הגדרה כללית ומפורשת של המונח הורה, משום שבזמן שנחקק החוק היו ההורים האב והאם הביולוגיים של הילד. ההתפתחות הטכנולוגית הרפואית והשינויים החברתיים יצרו מצבים חדשים שבהם ילדים הגיעו לעולם אגב מחיקת הזהות של הוריהם הביולוגיים באמצעות בנקי הזרע, הפריה חיצונית של ביציות ופונדקאות.
הכנסת אפשרה למנוע מילד את המידע על זהות אימו בחוק הפונדקאות, תשנ"ו–1996, שאפשר את ההליך רק לאישה שאינה יכולה להתעבר או שהתעברות יכולה לסכן מאוד את בריאותה. בחוק תרומת ביציות, תש"ע–2010, הורחבה אפשרות זו גם למי שקיבלה ביצית מאישה אחרת. תקנות משרד הבריאות משנת תשס"ח–2007 בנושא ניהול בנקי הזרע אפשרו למנוע מילד לדעת מיהו אביו.
נקודת מפנה מרכזית הייתה בבג״ץ ממט-מגד בשנת 2014, שעסק ברישום הורות בעקבות פונדקאות בחו״ל. בבג"ץ זה כפה בית המשפט להכיר בפונדקאות חו"ל באמצעות צווי הורות פסיקתיים. מהלך זה הפך את ההורות המשפטית להורות שוות ערך ואולי אף עדיפה על פני ההורות הביולוגית. מכאן קצרה הדרך של בית המשפט לאפשר פונדקאות לכל אישה ואף לכל גבר בניגוד גמור ללשון החוק. למאות אלפי ילדים בישראל יש היום חור שחור בזהותם.
ילדים אלו חשופים לנישואי עריות עם בני משפחה קרובים מדרגה ראשונה ולסכנות בריאותיות עקב החוסר במידע הגנטי של מי שאת מורשתו הביולוגית הם נושאים. מדובר במהלך שמשמעותו היא ריסוק המחויבות של ברית הנישואין והקמת המשפחה, הפיכת הילד למוצר נרכש למי שמעוניין לחוות הורות ופגיעה חמורה בנשים, שמנוצלות לסחור ברחמיהן.
ניסיונות החקיקה ומה נעשה עד היום
בכנסת ה-19 הגיש חבר הכנסת משה פייגלין הצעת חוק להסדרת ההורות מתוך מטרה לעגן בחוק הגדרה של הורה "גבר או אישה השותפים מבחינה ביולוגית – זרע וביצית – ומבחינה פיזיולוגית – רחם – ביצירתו של כל יילוד", וכן לקבוע הסדר מפורש למעמדם ולאפוטרופסותם של מי שקיבלו צו אימוץ או צו בהתאם לחוק ההסכמים לנשיאת עוברים, ולשנות בהתאם את המינוח בחוק הפונדקאות מ״הורים״ ל"מאמצים"
הצעה זו נועדה לבסס את זכותו של כל ילד לדעת מי הם הוריו מה הסיפור שהביא אותו לעולם ולהגן עליו מפני נישואי עריות וחוסר במידע רפואי מציל חיים, וכן לבסס את חובתה של החברה לשמור ולחזק את המבנה המשפחתי הבנוי על הקשר הטבעי. הצעה החוק לא קודמה.
הפתרון המוצע
לעגן בחוק הגדרה של הורה כפי שהוצע בהצעת החוק של פייגלין. לאחר מכן יש לפעול לשלילת מתן צווי הורות פסיקתיים שבתי המשפט נותנים בלי שהוסמכו לכך ולהפסיק את עידוד המדינה להבאת ילדים יתומים מאב לעולם באמצעות בנקי הזרע. את נושא הפונדקאות יהיה צורך לבחון מחדש בהתאם למציאות שתיווצר לאחר שיובהר כי אי אפשר להעלים עוד את הוריו של הילד, וכשהוא יגדל הוא יהיה מודע לתהליך שעבר ויכיר את האישה שהרתה אותו ואת מי שהוא נושא את מורשתם הגנטית באמצעות הזרע והביצית שהתפתח מהם.
על פי דרכו: זהות, ערכים ומדיניות במערכת החינוך
תיאור המצב והבעיה
בעשורים האחרונים נחלש מקומם של הידע והזהות היהודית-ציונית בחינוך הממלכתי. דו"ח שנהר עיגן תפיסה של "יהדות כתרבות", אגב דחיקת המסורת היהודית כפשוטה. מסמכי "המצפן הפדגוגי" מקדמים מיומנויות וערכים אוניברסליים על חשבון הידע והזהות הלאומית, ורפורמות הבגרות החלישו את ההערכה החיצונית ואת מקצועות הזהות. כך התבססה מדיניות ערכית ופדגוגית בהובלת הדרג המקצועי, ללא הכרעה מספקת של הדרג הנבחר.
התפתחות המדיניות והניסיונות לשנותה
אימוץ דו"ח שנהר, מסמכי המצפן ורפורמות הבגרות ביססו את המגמה. מנגד, ביטול רפורמת המח"ר ב-2023 ותוכנית שורשים ביטאו ניסיון לחזק את מקצועות הזהות והחינוך היהודי-ציוני. ואולם מרכיבים מהרפורמה שבוטלה נותרו ב"בגרות הגמישה", והמהלכים לא החליפו את התשתית הערכית והפדגוגית המנחה את המערכת.
הפתרון המוצע
נדרשת מדיניות המבססת את החינוך הממלכתי על ערכי הציונות, המורשת והזהות היהודית של עם ישראל, באחריות הדרג הנבחר ובהתאם למטרות חוק חינוך ממלכתי. יש לעדכן את מסמכי המצפן ולהקים ועדת שנהר חדשה ברוח זו. כמו כן יש להשיב את הידע למרכז הלמידה, להגדיר ידע ליבה מחייב בכל מקצוע ובכל שכבת גיל ולקבוע מדדים לרכישתו. יש להקפיא את "הבגרות הגמישה" לארבע עד חמש שנים לבחינת תוצאות הרפורמות. לצד זאת יש לפקח על מעורבות מכונים ועמותות ברפורמות ובתוכניות הלימודים ולהגביל השפעות פרוגרסיביות שאינן תואמות את מטרות החינוך.
צדק צדק תרדוף: סמכויות בתי הדין הרבניים
תיאור המצב והבעיה
צמצום וכרסום מכוון: לאורך השנים פעל בית המשפט העליון לצמצם את סמכויותיהם של בתי הדין הרבניים (שעל פי החוק הם מערכת שיפוט עצמאית) מתוך תפיסה פרשנית שמסגרת זו היא מחוץ למערכת בתי המשפט הרגילה, ולכן יש לפרש את סמכויותיה בצמצום (כפי שביטא השופט צבי ברנזון).
מנגנוני הכרסום העיקריים: פרשנות מצמצמת של החוק – השמטת סמכויות לדון בנושאים ספציפיים. כפיית הדין האזרחי – קביעה כי חובה על בתי הדין לפסוק שלא על פי הדין הדתי וההלכתית. היעלמות בית הדין המיוחד – ביטול המנגנון המוסמך להכריע במחלוקות סמכות בין בתי המשפט לבתי הדין הרבניים. כרסום בענייני המעמד האישי והגירושין – צמצום הסמכות הייחודית והדרישה לכריכה בפועל. הוצאת מזונות הילדים וחינוך הילדים מגדר העניינים הכרוכים מעצם טבעם בתביעת הגירושין.
הגבלת סמכויות דיון ובוררות – ביטול סמכות בתי הדין לדון כבוררים בהסכמת הצדדים בעניינים אזרחיים שאינם מעמד אישי. הידוק הביקורת וכפיית פסיקה אזרחית – חובה לפסוק לפי פסיקה אזרחית וביטול הסמכות לדון אך ורק על פי דין תורה (למשל סוגיית בג"ץ הבוגדת ומחיקת גורם הנאמנות מהגדרת המשפחה). הפקעת סמכויות נלוות – הפקעת הסמכות בענייני הקדשות דתיים (הקדש דתי שנוצר לפני בית דין שרעי עד 1922). צמצום המעמד והסמכות בנושאי בירורי יהדות וכשירות לנישואין (כגון מניעת רישום טעוני בירור במאגר).
הפתרון המוצע
החזרת הגישור והבוררות הבין-ערכאתית – קידום הצעת חוק להשבת בית הדין המיוחד. השוואת תנאים ומשאבים – יישום דו"ח פלוס להשוואת תנאי בתי הדין הרבניים לבתי המשפט. חיזוק מוסד הבוררות – הקמת צוות מקצועי לטיוב והנגשת הבוררות בעניינים אזרחיים בבתי הדין הרבניים. החזרת היכולת לבתי הדין להפעיל שיקולים של דין תורה במקרה חלוקת ממון בעת גירושין על ידי קידום הצעת חוק לתיקון סעיף 8 לחוק יחסי ממון, חלוקת ממון בנסיבות מיוחדות.
תודה למרכז יכין, למכון למחקרי זהות דת ומדינה, למיכאל פואה ולארגון 'בוחרים במשפחה', לארגון חותם ולאפרת לופו, רכזת קשרי הממשל בארגון, על הסיוע בכתבה
