שאלת הטלטול של פלאפון בשבת עולה על שולחנם של פוסקי הלכה בתדירות די גבוהה. לא מעט אנשים משתמשים בפלאפון כשעון מעורר גם לימות החול, ולעיתים הוא מצלצל בשבת בבוקר, ואז אי אפשר להשתיק אותו, ושואלים על האפשרות להטמין אותו בעומק הארון או בחדר שאין בו אנשים, כדי שבני בית ישנים לא יתעוררו. אחרים נדרשים לשאת אותו מסיבות ביטחוניות או רפואיות, כמו חברי כיתות כוננות או רופא כונן, ובמלחמת חרבות ברזל התרחבו מעגלי הכוננים הבטחוניים בכל הארץ. בכל המקרים הללו עולה אותה התלבטות: האם מותר לטלטל את הפלאפון, ובאיזה אופן.

שני סוגי מוקצה

כדי לענות על כך, נקדים הבחנה בסיסית בדיני מוקצה, המופיעה בתחילת הלכות מוקצה בשולחן ערוך. ההלכה מבחינה בין שני סוגים של מוקצה: 'כלי שמלאכתו לאיסור' הוא כלי שמיועד לפעולה האסורה בשבת, אך מותר לטלטלו לצורך גופו או מקומו, כלומר, לצורך שימוש בגופו של החפץ או לצורך שימוש במקום שבו החפץ נמצא. 'מוקצה מחמת חסרון כיס' הוא חפץ שאדם מקפיד עליו מאוד שלא ייפגע, ואינו משתמש בו לשום שימוש אחר, והוא אסור בטלטול אפילו לצרכים אלו. בספר בית מאיר כתב שמוקצה מחמת חסרון כיס הוא רק כלי שקובעים לו מקום מסוים, אך קביעה זו אינה מוסכמת על הפוסקים, והרב שלמה זלמן אוירבך אף טען שהבית מאיר עצמו לא התכוון אליה.

גדר הפלאפון

השאלה המרכזית היא: לאיזה מהשניים שייך הפלאפון? יש מי שנוטה לראות בפלאפון, ובסמארטפון בפרט, מוקצה מחמת חסרון כיס, מכיוון שמדובר במכשיר יקר ורגיש. במאמר שפרסמתי בכתב העת אמונת עתיך (גיליון 146) טענתי שבמציאות החיים של ימינו, רוב האנשים אינם מקפידים כל כך על הפלאפון, ומשתמשים בו למגוון צרכים מזדמנים – לגרד בפצע, להשכיב עליו ספר פתוח כדי ליצור זווית נוחה לקריאה, ועוד ועוד. מלבד זאת, גם השימוש העיקרי שלו אינו שמתאים להגדרת מוקצה מחמת חסרון כיס, שכן הוא תמידי ותדיר מאוד, יש שיאמרו: תדיר מדי… אין כאן חפץ יוקרתי ושמור, אלא מכשיר עממי, מעשי ויומיומי, למרות שלצערנו, מחירו עדיין אינו עממי.

למעשה

המשמעות המעשית העולה מכך: כלי שמלאכתו לאיסור מותר בטלטול לצורך גופו או מקומו. לכן, אם פלאפון מצלצל ומפריע את מנוחת השבת, וקל וחומר אם הוא עלול להעיר ישנים – מותר לטלטלו ולהניחו במקום מוצנע כדי לשמור על השקט. גם אם הוא מונח במקום שמפריע לשימוש בשולחן או בחדר, ניתן להזיזו, שכן גם זה טלטול לצורך מקומו שהותר בשבת.
אני מודה שלא מדובר בהיתר מוסכם 'מקיר לקיר', אך גם לא בהיתר מחודש. רבים מפוסקי זמננו סברו שהצורך בשקט בכלל ובשינה בפרט נחשב צורך ממשי ו'צורך מקומו', שמתיר טלטול כלי שמלאכתו להיתר. בשם הרב אביגדר נבנצל שליט"א נמסר שמותר לטלטל את הפלאפון מהמיטה למקום מוצנע אפילו לפני שהחל לצלצל, כדי למנוע הפרעה עתידית לבני הבית (ספר צומת א עמ' 110). במאמרי הנזכר לעיל, ציינתי שפוסקים הלכו צעד נוסף קדימה, וכתבו שכאשר הנחה הפלאפון ליד המיטה לפני כניסת השבת אינה בטוחה – מותר להניח אותו במקום שמור, ובליל שבת לפני השינה לקחת אותו משם ולהניחו ליד המיטה. כאן לא מדובר בצורך מקומו אלא ב'צורך גופו': יש צורך להשתמש בפלאפון לצלצול האוטומטי, שהוא פעולה המותרת בשבת, כשהמכשיר כוון לכך מראש לפני כניסת השבת, ולכן גם הטלטול עבורה מותר.

סייגים

עם זאת, חשוב לסייג: כל זה נכון בפלאפון רגיל, שאין מקפידים עליו במיוחד. מי שמייחד את המכשיר שלו, שומר עליו בקפדנות ואינו משתמש בו לשום שימוש אחר – ייתכן שאצלו אכן יוגדר הפלאפון כמוקצה מחמת חסרון כיס, והדין יהיה חמור יותר.
אסיים בהערה מעשית וחשובה – לא כל דבר שמותר, צריך להיעשות בפרהסיא. לפעמים אני רואה חברי כיתת כוננות או צוות חירום יישובי שמניחים פלאפון על השולחן בבית הכנסת בשבת, וליבי נחמץ. גם שיש היתר לשאת פלאפון במהלך השבת, ראוי להצניע אותו ככל האפשר, ולמזער את הפגיעה באווירת השבת.

הרב הראל דביר עובד במכון צומת במחקר הלכתי וטכנולוגי ועונה לשאלות הלכתיות. לתגובות ושאלות: ‫[email protected]‬.