לא היה אפשר השבוע שלא ללמוד מתורתו של מעוז ישראל רקנאטי הי"ד. לא היה אפשר שלא ללמוד מתורת משפחתו, ארוסתו וחבריו. נכון. זו איננה תורה שבכתב, אבל זו התורה שבעל פה היפה ביותר שאפשר ללמוד.
משל החדר הצנוע
על התורה שבעל פה, הצנועה, המאורסה, מדבר הרקנאטי, הפרשן האיטלקי המקובל, בביאורו למתן תורה: "כי נר מצווה ותורה אור. נר, זו תורה שבעל פה ואור, זו תורה שבכתב. משל למה הדבר דומה? לחדר צנוע בסופי הבית. אף על פי שאור יום הוא, אין אדם רואה בתוך אותו החדר, אלא אם כן הכניס בו נר. כך תורה שבעל פה, היא נר, והמשיל תורה שבעל פה לנר שמדליקין מדבר אחר כי תורה שבעל פה זקוקה לתורה שבכתב.
"ודימה התורה הזו לחדר צנוע, כי הוא האור הגנוז בפנימיות, ודוד המלך היה מחבר תורה של מעלה עם תורה של מטה, ולעולם ילמד אדם תורה, גם שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה, בא לשמה. ואיזו תורה היא זו? היינו כלה המקושטת ומעוטרת בכל המצוות, והיא ארוסתו של הקב"ה, דכתיב: תורה ציווה לנו משה מורשה, אל תקרי מורשה אלא מאורסה. כי תורה שבעל פה היא מלכות, והיא הנקראת כלה, ודוד המלך היה מחברן, וזו מידת המלכות… ועל לימוד התורה נאמר: 'לבש ה' עוז התאזר', ואמרו חז"ל: אין עוז אלא תורה".
חיבור של יום ולילה
הרקנאטי רוצה להבין את דמותו של דוד המלך: לוחם ולומד. זה המחבר את התורה שבכתב עם התורה שבעל פה, את היום ואת הלילה. לא תמיד תבינו שיש בו תורה, הוא אומר. התורה היא אור גדול, אבל הוא – חדר צנוע. כדי להאיר את החדר הצנוע הזה מדליקים נר, ולפעמים, שלא נדע עוד צער, הנר הזה הוא נר זיכרון. רק אז מגלים איך היה הלוחם הזה מאורס בקדושה ובצניעות, ואיך העוז שפיעם בו נבע ממעוז התורה הלא-כתובה שלו. התורה שבעל פה.
דוד המלך חיבר את הכלה, התורה הנגלית והמוארת, עם המאורסה – זו שטרם באה לכלל גילוי, ואמר: אם יש אירוסין, בהכרח יש גם כלה. הוא אינו מוכן להפריד בין השניים. הוא אינו רוצה להדליק רק נר נשמה, אלא גם לחבר את נר הנשמה הזה לנר מצווה, ועוד מצווה והמשך חיים ועשייה.
להפוך שבר ללימוד
כל כך הרבה שברי לוחות מונחים בארון, והוא הארון שיוצא עם בני ישראל לכל המלחמות, "שלוחות ושברי לוחות מונחים בארון".
חז"ל מלמדים אותנו שכל שנאת האומות לישראל באה מהר סיני: "סיני – שמשם יצאה שנאה לעם ישראל מהאומות". למה דווקא משם? למה דווקא מהיכלי השן של האקדמיה בהרווארד יוצאת כלפינו כזו שנאה? מפני שאנחנו העם היחיד שיודע להפוך שבר ללימוד. לוחות שבורים – ללוחות שניים שיש בהם גם תורה לא-כתובה, תורה שבעל פה.
כבר שנתיים וחצי אני לומדת את התורה שבעל פה הזו, תורה של צניעות, של ענווה, של עוז ומעוז, של מאורסים שלא באו עוד לכדי גילוי, שמבקשים שנבין איזו מורשה, איזו מורשת קרב, מלמדת אותנו המאורסה הזו.
מידת המלכות של דוד המלך מבקשת לחבר יום ללילה, נר נשמה לאור גדול. בחג השבועות הבא עלינו לטובה נלמד אותם, נלמד איתם, נחבר שמיים וארץ בחופה מופלאה.
