"מסתובבים בינינו לא רק פדויי שבי וחטופים שחזרו. יש בחברה הישראלית פסיפס שמורכב גם מהלומי קרב, גם ממתמודדי נפש אזרחיים, מנכים בגופם בגין המלחמות… אנחנו עדיין חסרים את המענים לכל האוכלוסיות האלו וצריך גם את זה לומר בשעה שאנו מתקנים את החוק עבור חלקם".
במילים אלו פתחה השבוע (שני, ב' בטבת) יו"ר ועדת העבודה והרווחה, ח"כ מיכל וולדיגר, את הדיון הטעון באחת מהצעות החוק הרגישות ביותר שנידונו לאחרונה.
הוועדה התכנסה לדון בהצעת החוק הממשלתית שמביאה בשורה של ממש לפדויי השבי: הכרה אוטומטית ב-100% נכות ללא צורך בוועדות רפואיות מתישות, וטיפול רפואי במימון המדינה ללא מגבלת זמן. בצעד של צדק היסטורי, החליטה הוועדה בתיאום עם משרד הביטחון להחיל את החוק גם על פדויי שבי ממלחמות עבר, כולל גיבורי מלחמת יום כיפור. אך עבור משפחות החטופים שנרצחו, החוק הזה הוא תזכורת כואבת למה שאין להם.
"הלב תוקף את עצמו"
הזעקה הקשה ביותר הגיעה מכיוונם של ההורים השכולים, שדורשים לא להישאר מחוץ למסגרת החוק. אבי מרציאנו, אביה של נועה מרציאנו הי"ד, תצפיתנית שנחטפה ונרצחה, שיתף בכאב שאינו מרפה: "כל ההורים עברו טרור פסיכולוגי שיום יום אנחנו סובלים אותו… מאז קיבלתי שני התקפי לב, ואחרי בדיקות גילו שיש לי תסמונת הלב השבור – הלב תוקף את עצמו וחוסם את הורידים. הלב רוצה להרוג אותי כבר מכל הטרור שעברתי".
מרציאנו פנה לחברי הוועדה במסר חד ונוקב: "החוק הזה כמו שהוא מובא להצבעה – זה עוד סכין בלב… אני מתחנן בפניכם, אל תעזבו אותנו".
איילת סמרנו, אמו של יונתן הי"ד שנחטף ונרצח, תיארה את המציאות הבלתי אפשרית שבה היא חיה, לעומת משפחות החטופים ששבו: "חברה שלי שהפכה להיות אחותי – קיבלה את הילד שלה חזרה. היא בעלייה מתמדת ואני בירידה מתמדת. החטופים שחזרו ישתקמו ויקימו משפחות, מה שלא יהיה לילד שלי מעולם". סמרנו מחתה על הפער הכלכלי והשיקומי: "אני לא מסוגלת לשבת בערב שישי או ערב חג עם המשפחה הגרעינית שלי. ואני צריכה להשתקם מ-9,000 ש"ח… לא יכול להיות שמנהלים דיון על חטופים חללים שהם בעלייה, ואנחנו בחיים לא נשתקם".
הורי החטופים שנרצחו. צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
לא תחרות של כאב
הדיון הציף גם את המתח המורכב בין הקבוצות השונות שמרכיבות את פסיפס השכול והטראומה הישראלי. נתי שקד, הלום קרב, ביקש להזכיר ששיקום הוא לא רק כסף: "אתה יכול להיות עוד עשור עם מרצדס שחורה בחנייה – אבל לא יהיה לך לאן לנסוע… המילה שיקום הופכת לכסף, להטבות. אין מילה על יד מושטת".
מנגד, יוני אשר, שמשפחתו נחטפה ושוחררה, ביקש למנוע את ההשוואות הכואבות: "אני לא מתחרה עם הורה שכול… אתם עושים טעות בזה שאתם מגדירים את הפירמידה". אשר הזכיר שגם למשפחות השבים יש דרך ארוכה וקשה: "ילדים נחטפו ממיטותיהם וצה"ל לא היה בחזית – הן היו שם. אני לא מתחרה עם אף אחד בכאב".
"אנחנו לא בנסיקה". צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
צדק היסטורי ללוחמי יום כיפור
נקודת אור בולטת בדיון הייתה ההחלטה לכלול את פדויי השבי הוותיקים בחוק החדש. ניסים, פדוי שבי ממלחמת יום כיפור, בירך על המהלך וביקש להתמקד בטוב: "לא עשינו חוק כדי להוציא מישהו… אני מאוד שמח שאתם תעזרו לחבר'ה של יום כיפור, של המעוזים, שעצרו את הסורים מלהגיע לכנרת ולקחת לנו הכל".
אורי אהרנפלד, גם הוא פדוי שבי מאותה מלחמה, הזכיר לנוכחים את המחיר ששילמו הלוחמים ההם: "בשבי המצרי עברנו עינויי גוף ונפש שהותירו בנו צלקות קשות לעד… לא טופלנו במשך עשרות שנים – לא נפשית ולא כלכלית… אנא מכם – הניחו לנו ולחוק שלנו. צריך חוק נפרד לחיים ולמתים".
פדוי שבי ממלחמת יום הכיפורים. צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
נציגי מנהלת החטופים ומשרד הביטחון התייחסו לטענות שעלו בדיון והבטיחו כי ייבחנו הדרכים המשפטיות לתת מענה גם למשפחות החללים, שלא יישארו מאחור.
