יניב סופן נולד באשקלון ולמד בישיבה התיכונית אור עציון. שם נפגש לראשונה עם דמותו של הרב דרוקמן, ובשל ההיכרות הזו החליט להמשיך וללמוד גם בישיבה הגבוהה במקום. ואז הגיעה אליו בהפתעה הצעה שהייתה עתידה לשנות את חייו: "לאחר שש שנים בישיבה, כשהייתי אברך בישיבה הגבוהה, הציע לי העוזר הקודם של הרב לבחון את האפשרות להחליף אותו".

סופן הסכים. "אני לא יודע במה זכיתי", הוא אומר בהתרגשות. "עד עכשיו אין לי מושג מדע פנו דווקא אליי".‬‬‬‬

כמה זמן שימשת את הרב?

"15 שנה, מאותו יום ועד פטירתו של הרב. הגעתי לרב כשהוא היה בן 75", הוא מספר. "הרב עדיין היה אז ראש מערך הגיור, והיה מעביר המון שיעורים בחוץ. כוחו היה במותניו, והוא היה נוסע אלפי קילומטרים מדי חודש. ‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬

"פטירת הרב מרדכי אליהו היה אירוע מכונן מבחינת ההנהגה הציבורית שלו", הוא נזכר בשנים שבו נכח בבית הרב דרוקמן. "הרב היה מלא וגדוש עד אז, אבל זה היה קו פרשת המים, שבו הוא נעשה 'זקן רבני הציונות הדתית'. הייתה לזה השפעה רבה על העזרה ועל הפעילות הרבה של הרב".

"היו לרב 26 שיעורים קבועים בשבוע, וזה חוץ מהשיעורים הלא קבועים, שהרב היה מכתת רגליו בשבילם ממקום למקום"

מה זה אומר להיות עוזר אישי של הרב דרוקמן? איך זה נראה?

"הרב היה צריך לעמוד בלוח זמנים ובעבודה ענפה. הוא היה מאוד מאוד מסודר גם בארגון הדברים הפשוטים וגם בארגון הלו"ז. לפני הכול הייתה המסגרת הקבועה של הישיבה, ללמד תורה בישיבה, והוא לימד קרוב לעשרים שיעורים בשבוע".

ואו.

"כן. ספרנו את זה ביחד. היו לרב 26 שיעורים קבועים בשבוע, וזה חוץ מהשיעורים הלא קבועים, שהרב היה מכתת רגליו בשבילם ממקום למקום. זה נתון מטורף, מטורף! וזה נוסף על כל שאר הדברים שהוא עשה". סופן חוזר לתאר את משימות עוזרו של הרב: "כמובן, הייתה ההתעסקות בשיעורים, בדפי מקורות, במראי המקומות, בדיוק שלהם, כי הרב היה מסודר והיה יורד לעומקם של דברים, אם לכתוב ומה לכתוב במקור מסוים עד רמת השאלה אם לשים כוכבית בין המקורות וכדומה, והקשר ביניהם. זה היה באמת לימוד גדול לראות את הדיוק שלו ברמה הזאת, וכמה חשיבה וכמה פדגוגיה יש מאחורי כל דבר כזה. 

"ההתעסקות השנייה, כמובן, הייתה ההתעסקות בלו"ז, לו"ז עמוס בשל רצון של כל כך הרבה אנשים לבוא ולפגוש את הרב, להתייעץ עם הרב, בין שהם אנשים פרטיים, בין שגופים, מוסדות וכן הלאה. ככל שהזמן עבר, וכמו שאמרתי, הצורך התגבר עם פטירת הרב אליהו, עלו הסוגיות הציבוריות הגדולות שקשורות גם לגופים הגדולים שהרב הנהיג או עמד בראשם, מרכז ישיבות בני עקיבא, תנועת בני עקיבא, ישיבות ההסדר, סוגיות ציבוריות בהנהגה הרבנית, ההנהגה הפוליטית, דיוני עומק על שאלות מהות, בעיקר במה שנקרא יחסי דת ומדינה. ‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬

"זה פחות ידוע: הרב הצליח שנים ארוכות להעמיד פורום רבנים של גדולי רבותינו שנפגשו פעם בחודש וישבו בשולחן אחד, ובהם והרב אהרן ליכטנשטיין והרב נחום רבינוביץ' זכר צדיקים לברכה והרב דוב ליאור ייבדל לחיים ארוכים, כולם ישבו בשולחן אחד". 

במה עסקו שם?

"סוגיות ציבוריות, דיונים הקשורים בעיקר לדת ומדינה. דנו בחוקים מוכרים כמו חוק הגיור, והיו עוד סוגיות".‬‬‬

גדולה בפרטים הקטנים

אתה יכול לנסות לתאר את הקשר האישי שלכם?

"ככל שעבר הזמן גם גדל האמון. עם צבירת הניסיון נכנסתי בהדרגה גם לסוגיות מהותיות כדי לנסות לעזור ולסייע. ברוך ה' זכיתי שהרב נתן בי אמון, אבל הייתה פה השתאות עצומה למראה אדם שהיה יכול לתת לעצמו מה שנקרא הנחת סלב, להסתכל על הדברים רק מלמעלה ולא לעסוק בשפיר ובשליה. הרב ירד בעצמו לפרטים ולפרטי הפרטים בכל סוגיה.

"מי שיודע ומכיר, אצל הרב אין סלון. הסלון של הרב זה חדר השיעורים", הוא מספר. "הרב לא אהב בזבוז זמן של סלון, לא היה מה שנקרא לשבת על כוס קפה ולדבר על הא ועל דא. אנחנו, כל העוזרים של הרב, לא ראינו את הרב יושב על כוס קפה סתם ככה. אין זמן לעצור, כי יש ברוך ה' כל כך הרבה מה לעשות. לא היה זמן לדבר עם הרב על ענייני חולין או סתם לשאול מה הרב חושב על מה שהיה או על פלוני, כי יש דברים חשובים שחשוב לרב לעזור ולקדם. הרב היה אומר: יש לנו מטרה בחיים לעשות טוב, אז לא חבל על הזמן?" 

ומה עם המשפחה?

"אני אחדד את הנקודה", הוא מבקש להבהיר. "חוויתי אין-ספור זמנים שהרב היה כל כולו למען הציבור. זה נקרא לחיות תורה, לראות את הרב למרות הלו"ז שלו מגיע לבית חולים לבקר נכדה שילדה או את אשתו של הנכד, וכולו באורות, מברך שהחיינו. למצוא לזה את הזמן במקביל לכל הדברים הגדולים שהרב עשה, זה משהו שהוא לימוד בפני עצמו. אבל זה לא בזבוז זמן, זה לא לשבת על כוס קפה ולדבר. המשפחה היא ערך, והרב מצא זמן גם לחלקים האלה.

"אחד מהדברים שהרשימו אותי היה דווקא משהו קטן ויום-יומי, אירוע פשוט שחזר ונשנה כמעט בכל פעם שהרב יצא מביתו. לפני שהרב היה יוצא מהבית הוא היה מחפש את הרבנית ומשתף אותה: 'אני יוצא עכשיו', היה מיידע אותה, 'יש לי שיעור פה, אחר כך חברותא שם. אני אמור לחזור בסביבות השעה הזאת'. והרבנית הייתה מהנהנת, שואלת שאלה או שתיים, והוא עונה – ואז יוצא לדרכו. כשחזר היה הסדר הפוך אבל דומה. לפני שהתיישב לנוח, לאכול או לעבור לשאר עיסוקיו – חיפש אותה. 'שרה, חזרתי!'

"למרות כל העיסוקים הרב היה רגיש לרבנית וכיבד אותה בצורה בלתי רגילה. זה היה מבחינתי לימוד גדול. אצל הרב הגדוּלה הייתה גם בפרטים הקטנים".

"אף על פי שהייתי קרוב כל כך, הנקיות והצדיקות של הרב היו שם גם באחד על אחד"

כעוזר שנמצא עם הרב בביתו, אילו הנהגות ראית שאנשים בחוץ פחות ראו?

"כשרואים ציור יפה ומתקרבים ומתקרבים, רואים לפעמים כל מיני פגמים כאלה ואחרים. הזכות שלי היא שאף על פי שהייתי קרוב כל כך, הנקיות והצדיקות של הרב היו שם גם באחד על אחד, כשנכנסתי לבית של הרב ראיתי את הרב פשוט יושב ולומד או מנצל כל רגע. אז הנקודה הראשונה היא צדיקות. פשוט צדיקות בצורה הכי עמוקה שיש והכי תמימה שיש. צדיקות בתפילה, בהכנות לתפילה, בברכות ובלימוד, בהכול. 

"הנקודה השנייה היא שהיה כל כך טבעי לשמוע מהרב את דברי התורה, כי הרב גם חי אותם. זה היה בחינת 'הוא היה אומר'. לימוד התורה של הרב, המסרים של הרב לדור על עם ישראל, על מדינת ישראל, על ארץ ישראל, על תורת ישראל. זה היה הרב, לראות את ההרמוניה שבין הלימוד למעשה. 

"הרב היה מלמד פרקי אבות באופן קבוע. היה לו שיעור קבוע ביישוב נוסף על שיעורי פרקי אבות בשבתות בישיבה. לבוא ולראות את השיעורים של הרב בעיון, לראות איך הרב היה לומד ומלמד אותם, ועל כל דבר הייתי אומר: נו, זה הרב, ויהי ביתך בית ועד לחכמים, זה הרב. יהי ביתך פתוח לרווחה, זה הרב. עין טובה ולב טוב, זה הרב, זה הרב. הייתה לו דוגמה אישית מאוד מאוד מיוחדת. 

"עוד נקודה שראיתי היא העין הטובה. הרב היה מלמד אותנו לדון כל אדם לכף זכות. הוא היה מעמיק בנושא הזה, שזה לא סתם לדון אלא לחיות את זה. דווקא על זה היו לי דיונים ושיחות עם הרב. שאלתי אותו: הרב לא חושש שאנשים ינצלו נגדו את לימוד הזכות שלו? הרב אמר לי: הווי דן את כל האדם לכף זכות זה לא להיות טיפש ותמים. הוא הסביר שמיעוט קטן מנצל את זה, ואי אפשר בגללם לא לקיים את דברי חז"ל. הוא גם דיבר על החשיבות של החינוך, שאדם חייב לחיות בתודעה שמי שמולו רוצה בטוב ולא שכל הזמן מחפשים לרמות אותו.‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬

"בהקשר הזה", הוא ממשיך, "הרבה פעמים הרב היה מדבר בסוגיות ציבוריות. היו מביאים לרב את הדעה הנגדית, ואז הרב היה מביע את דעתו האישית. הרבה פעמים הרב היה פותח במשפט, 'אני בטוח שכוונתם לטובה'. ואז היה ממשיך: 'אבל אני חושב שבסופו של דבר זה לא טוב, והתוצאה תהיה כך וכך, והסיבות הן כאלה וכאלה'. לפתוח בייחוס הכוונה הטובה של האדם, זה נותן הסתכלות אחרת על המחלוקת. זה להרבות אהבה בעם ישראל גם במקום שבו אנחנו יודעים שיש מחלוקת".

סופן מספר כי הרב היה ממעט מאד בשינה: "הרב הצליח עשרות שנים להחזיק את עצמו בכזאת חיוניות בממוצע של שלוש שעות שינה בלילה. עד עכשיו לא מבין את זה".

שלוש שעות?!

"כן. משלוש בלילה עד שש בבוקר. תחשוב שהרב היה מסיים את השיעורים ב-12 בלילה, ואז היו מתחילות הסוגיות הציבוריות, ואחר כך הרב היה מתחיל להכין את השיעורים ליום המחרת. שנים ארוכות הוא היה מתפלל בישיבה התיכונית בשש וחצי בבוקר. לאחר מכן שלושה ימים בשבוע היו שיעורים לישיבה, ואז הרב היה בבית, גם לומד וגם מלמד ומעביר שיעורים. יומיים בשבוע הוקדשו גם להנהגות ציבוריות, כמו מערך הגיור ודברים אחרים, ובשעות הערב הוא היה מכתת רגליו לאין-ספור מקומות למסור שיעורי תורה או למקומות שרצו להיפגש בהם עם הרב בסוגיות ציבוריות.

"ערב אחד היו לרב שתי פגישות עם שתי קבוצות שונות מאוד מהציונות הדתית. בהתחלה באו אנשי קיבוץ דתי, שבאו לשאול את הרב שאלה חינוכית מורכבת שנוגעת להפרדה באירוע חינוכי מסוים. מייד אחריהם נכנסה קבוצה של בחורים מהגבעות בשומרון. גם הם באו לרב להיוועצות.

"אחרי שיצאה כל אחת מהקבוצות ניגשתי לאנשיה ושאלתי בנימוס: תגידו, למה באתם דווקא לרב דרוקמן? אתם הרי אינכם מכירים אותו מקרוב, לא למדתם אצלו. שתי הקבוצות, בלי שתיאמו ביניהן, ענו לי בדיוק אותו דבר: מה זאת אומרת? הוא מורנו ורבנו! כצופה מן הצד זה היה כל כך יפה וגם כל כך טבעי, כי רק אצל הרב דרוקמן תשובה כזאת יכולה לבוא משני קצוות רחוקים כל כך זה מזה".

אין שום ייאוש

דמותו של הרב דרוקמן הייתה מלאת גוונים, ושולבו בה עולמות של עשייה, תורה, הנהגה, ואפילו פוליטיקה. אני מבקש מסופן לחשוב על סיפור שמייצג מבחינתו את הדמות הענקית הזו. "ביום הפטירה של הרב מרדכי אליהו נסע הרב להעביר שיעור במכינת אלישע. רגע לפני שהוא נכנס לשיעור קיבלתי הודעה שהרב מרדכי אליהו נפטר. ניסיתי להתקשר לרב. ניסיתי עוד פעם ועוד פעם, ולא הצלחתי להשיג אותו. גם רמי, הבן של הרב, התקשר, ואז הרב הבין שקרה משהו, ועוד לפני שהתחיל את השיעור הוא ענה לרמי, ורמי עדכן אותו. ברגע הזה הרב פשוט פרץ בבכי תמרורים. ‬‬

"לימים סיפר לי הרב יצחק ניסים, ראש המכינה, שהוא הציע לרב דרוקמן לוותר על השיעור, אבל הרב סירב: אדרבה, צריך להוסיף עוד תורה עכשיו. הרב עצר את הבכי ונכנס להעביר את השיעור כרגיל. התלמידים אפילו לא ידעו. בערב, לאחר ההלוויה, חזרתי עם הרב באוטו, וכל הדרך הייתה שתיקה רועמת, שתיקה חודרת ללב. הרב הגיע הביתה, התיישב, נאנח אנחה גדולה וישב ללמוד תורה.‬‬‬‬

"יש פה שני עקרונות שלמדתי הרבה מהרב. אחד, הכול מהתורה, והגדולה של הרב בדבקות בתורה, בהתמדה בלימוד התורה. הדבר השני הוא שאנחנו לא מתייאשים. ראיתי את הרב מתמודד עם מקרים של חוסר הצלחה. זה הניע אותו לעשות עוד".

תן דוגמה.

"הייתי ליד הרב כשהודיעו לו שהמהלך שניסה לקדם למינוי הרב יעקב אריאל לרבנות הראשית נכשל. והיה כאן מאמץ יוצא דופן לתפור את כל העסק. הרב אמר 'חבל', אבל זה לא הוריד כהוא זה את הרוח מהמפרשים של הרב לעשות טוב, לא עורר בו לא דכדוך ולא ייאוש". 

מה במיוחד היה מרגש אותו?

"מה שהיה יפה אצל הרב הוא שלכל דבר הוא היה מביא את כל הלב. הרב הרבה פעמים התרגש מאוד, עד כדי בכי, בייחוד בכל פעם שהוא דיבר על ההכרת הטוב בשל המציאות שאנחנו חיים בה. זה משהו שלא משנה כמה פעמים הרב היה חוזר עליו, הוא היה מתרגש כאילו זו הפעם הראשונה".

והייתה קריאת 'שמע ישראל' של הרב. "מי שהיה תלמיד של הרב יודע על מה אני מדבר. היה לרב שמע ישראל של יום הכיפורים, אבל בכל יום". 

"הרב הצליח שנים ארוכות להעמיד פורום רבנים של גדולי רבותינו שנפגשו פעם בחודש וישבו בשולחן אחד"

ענווה והכלה

הרב דרוקמן התבלט מאוד בשמשו כתובת לפוליטיקאים הרבים שהגיעו לביתו כדי להתייעץ איתו או לקבל את תמיכתו למהלכיהם. הרב לא ראה בעיסוק רבנים בפוליטיקה שמץ פסול, וכידוע הוא עצמו שימש חבר כנסת.

ראית ושמעת את הפוליטיקאים מגיעים לחדרו. עד כמה הוא היה מכריע או קובע בשבילם?

"בדרך כלל זה היה עם הפוליטיקאים יחד ולא על הראש שלהם בהתנגחות איתם, כי יש כלים פוליטיים, ויש שאלות מהותיות ציבוריות, והם כרוכים זה בזה. כשאנחנו מסתכלים היום על חוק הגיוס, האם חוק הגיוס הוא רק שאלה פוליטית או שיש גם צדדים מהותיים שיש לרב מה לומר עליהם? צריך איזון נכון בין הדיון התאורטי על המהות, ואחר כך שהפוליטיקאים יעשו מה שהם מבינים. ראינו בהנהגה של הרב בעשור האחרון הרבה מאוד ענווה, הכלה וגמישות". 

ולא היו פעמים שהוא הרים טלפון לפוליטיקאי ודרש ממנו משהו או ביקר אותו בחריפות על דברים שנעשו?

"היו. אבל הרב ידע לעשות את זה מתוך כבוד גדול והערכה גדולה, בלי להגיע לפיצוץ, וגם זה לימוד גדול".

במתייעצים עם הרב היינו גם אנחנו, אנשי 'עולם קטן', ששמנו לעצמנו מנהג קבוע להתקשר לרב דרוקמן בזמנים של התלבטויות אם לכתוב משהו או לא, אם לפרסם מידע כזה או אחר. הרב היה מקפיד לענות או לחזור אלינו בהקדם. סופן זוכר היטב את השיחות הללו ואת הרב שיושב בעצמו על הטקסטים ועובר עליהם בדקדוק. 

"אתם מנסים לתת אמירה ברורה ובהירה, ומצד שני המציאות מורכבת. אחד הדברים המיוחדים שהיו ברב הוא יכולת ההקשבה, וגם יכולת כתיבה ודיוק במילים. הרב היה מדקדק מאוד מאוד במילים. הרב בעבודה איתכם רצה לראות איך מורידים תורה גדולה, שמימית, למציאות, לחיי מעשה, כי כל תורתו של הרב הייתה החיבור של התורה לחיי המעשה".