המסך חשוך, ורק התאורה הקלושה של ה"נמ"ר" מאירה את פניו העייפות של יוסי, לוחם מילואים שנמצא כבר שבועות ארוכים בלב רצועת עזה. בצד השני של שיחת הווידאו נמצאת אשתו, שמנסה להשתלט על הבית והילדים בתוך המילואים הבלתי נגמרים. אבל הבעיה של יוסי היא לא רק העייפות מהקרבות – אלא מציאות חדשה שנכפתה עליו בתוך הכלי המשוריין: פרמדיקית שנמצאת עם הצוות 24/7 במרחב צפוף וסגור.

הסרטון החדש של ארגון "בוחרים במשפחה", מציף את הדילמה של הלוחם הדתי בשטח. "הכניסו לנו פרמדיקית לנמ"ר, צמודה", מספר יוסי לאשתו המזועזעת. הוא מתאר מציאות שבה כדי לשמור על אורח חיים דתי ועל המינימום של "קדושת המחנה", הוא נאלץ לישון על כיסא הנהג – דבר שפוגע ישירות בתפקוד המבצעי שלו ובערנות הנדרשת בשדה הקרב.

"אני לא מוכנה לפגוע במשפחה בגלל השטויות של הצבא"

הקונפליקט בסרטון לא נשאר רק בגבולות עזה. הוא עובר ישירות לסלון הבית, לקולן של נשות המילואימניקים שנושאות בנטל. "260 לילות אני לבד בבית, אני מוסרת את הנפש בשביל עם ישראל", אומרת אשתו של יוסי בסרטון, "אבל אני לא מוכנה לפגוע במשפחה שלנו בגלל אג'נדות של הצבא". הדרישה שלה ברורה: אם המערכת לא מסוגלת לכבד את הערכים של הלוחמים שלה, היא מאבדת את הזכות לדרוש מהם את ההקרבה הזו.

המסר המרכזי של הסרטון מופנה ישירות לפיקוד הבכיר בצה"ל. בשיחה טעונה בין הלוחם למפקדו על רקע הריסות עזה, מבהיר הלוחם כי המצב הנוכחי פשוט לא נסבל. "באתי להילחם, לא לשרת אג'נדות מטורללות", הוא אומר למפקד, ומחדד את הפער בין המשימה המבצעית של השמדת האויב לבין הניסיון לקדם שוויון מגדרי מאולץ בתוך יחידות השדה.

שוויון או ניצחון?

לדברי מיכאל פואה, יו"ר ארגון "בוחרים במשפחה", הבעיה היא לא הפרמדיקית הספציפית, אלא השיטה. "קדושת המחנה והמשפחה אינה פריווילגיה, היא תנאי לשותפות אמת ולניצחון", הוא אומר. לטענת הארגון, הפיקוד הבכיר שבוי בקונספציות שמעדיפות ערכים ליברליים על פני יעילות מבצעית והתחשבות בלוחמים שומרי המצוות, שהם חוד החנית של הלחימה.

הסרטון נחתם בסלוגן שמסכם את התחושות של לוחמים רבים בשטח: "תבין, זה או שוויון – או ניצחון". אי אפשר לנצח מלחמה כשמנסים לעשות הנדסה חברתית בתוך הטנקים והנגמ"שים. כדי להכריע את האויב, צה"ל חייב לחזור להתמקד בלחימה, לכבד את ערכי המשפחה של חייליו ולשמור על מחנה טהור ומלוכד.