בזמן שהשיח הציבורי סביב חוק הגיוס הופך למאבק של האשמות וצעקות, קול אחד צלול וכואב מבקש להנמיך את הלהבות ולהסתכל על המהות. רעות שבתאי, שאיבדה את בעלה רס"ל גיא שבתאי הי"ד בקרבות בלבנון, בוחרת לא להצטרף למקהלת הדורשים סנקציות וכפייה, אלא מציעה דרך אחרת לגמרי.
גבורה לא צומחת בכוח
שבתאי, שחוותה מקרוב את עולם המילואים וההקרבה דרך בעלה וחבריו, מסבירה שהמניע האמיתי לשירות לא יכול להגיע מבחוץ. לשיטתה, הניסיון להכריח ציבור שלם להתגייס באמצעות עונשים כלכליים או איומים פשוט לא יעבוד.
"סנקציות לא יעזרו", היא קובעת בנחרצות. לדבריה, ההבנה הזו מגיעה מההיכרות העמוקה עם מה שדרש השירות מבעלה: "מבעלי וחבריו ראיתי מה זו גבורה פנימית". המסר שלה פשוט – חייל לא נלחם כי איימו עליו, אלא כי הוא מאמין במה שהוא עושה.
רק בהסכמה
אז מה כן הפתרון? רעות תומכת בחוק גיוס, אבל כזה שנעשה בהדרגה ומתוך דיבור. "רק תהליך עמוק של חיבור וערכים יביאו לגיוס", היא מסבירה.
במקום מלחמות יהודים, היא קוראת למהלך של "חוק גיוס הדרגתי בהסכמה". דווקא היא, ששילמה את המחיר היקר ביותר, מלמדת אותנו שיעור חשוב על סבלנות, אמונה בתהליכים ועל כך ששינוי אמיתי בחברה הישראלית יגיע רק מתוך חיבור הלבבות ולא מתוך כפייה.
