נפגשתי השבוע בחצות הלילה עם הרב הלל הירש בביתו, בית קטן וצנוע בבני ברק. כרגיל כשאני מגיע לביתם של גדולי הדור – ובדרך כלל הם בגיל מופלג, בשנות התשעים לחייהם – אני נדהם מחדש מהניקיון התודעתי ומהצניעות שחיים בה אנשים שהקדישו ומקדישים את כל חייהם לעולם התורה, לרוח. זה דבר מרשים מאוד שאינו מובן מאליו, ואני מעריך זאת מאוד.
כשנפגשתי עם הרב התרשמתי מאוד שלמרות גילו המופלג, 91, הוא מבין מהר מאוד את מה שמדברים איתו. הוא איש שפניו מלאות אור, והרגשתי שהוא פתוח מאוד לשמוע את מה שיש לי לומר. הגעתי כי היה חשוב לי להשמיע את קולו של הגוש האמוני לפני שמתקבלות החלטות על האפשרות ללכת חלילה לקואליציה עם השמאל.
אני אומר "חלילה" כי מדובר באותם אנשים שחודשים ושנים הכו קשות בחרדים, ביזו אותם והעלילו עליהם עלילות עד כדי האשמתם במות חיילים. ממש שפכו פה דם. אנשים פחדו ללכת ברחוב שמא יכו אותם, יבזו אותם, ישפילו אותם, יקללו אותם ויירקו עליהם.
היה לי חשוב מאוד שהרב יבין את הנקודה, ואני חושב שהצלחתי להעביר לו את התחושות שלי. דיברתי גם על המשמעויות הפוליטיות, על הסכנות הפוליטיות ועל הסכנות לטווח ארוך למדינת ישראל ולצביונה היהודי. דיברתי גם על איך ייראה עם ישראל בשנים הבאות, כשעל הכף עומדים מינויים של עשרה שופטי בג"ץ ושל יועץ משפטי חדש לממשלה, שמן הסתם עלול להיות גיל לימון. אבל בעיקר רציתי לדבר על הכאב של האנשים המסורתיים, האנשים שבשדות, שכואבים את הפיצול הזה בגוש האמוני.
ומה ריגש אותי שם? אמרתי לרב: "אני יכול להשמיע לך הקלטות שאנשים שולחים לי". והוא אמר לי: "אתה לא צריך. אני מרגיש את זה בעצמי, אני יודע את זה, אני מרגיש את הכאב הזה בעצמי". זה הרגע שאזכור.
ממשיכים במאבק התודעתי מול כל הסחרורים
אני שמח לשמוע בדיעבד שהרב הירש אמר לרב לנדו שלדעתו לא יהיה נכון ללכת על מהלך שבו משלמים לנו באשראי ולא במזומן. כלומר, אי אפשר ללכת למהלך שבו לא מעבירים קודם כול חוק, לפני שמקימים ממשלה, ולתת להם להקים ממשלה שאחר כך לא יהיה אפשר להפיל. ואי אפשר לסמוך על ההבטחות שלהם, כי ראינו מה שווה המילה של כל האנשים האלה.

ולכן נראה לי שכל האירוע הזה של הליכת החרדים עם השמאל לא יקרה. מהרגע הראשון אמרתי שלדעתי הולכים לבחירות: או שתקום ממשלת אחדות או שיהיו בחירות. נראה מה יקרה בין ליברמן, שרוצה את החרדים, לאיזנקוט, שרוצה את הערבים, ולבנט, שכנראה נכנס לקטע של אחדות. בסופו של דבר לא תהיה להם הרבה ברירה. או שילכו לאחדות, ואז יהיה מאבק גדול על ראשות הממשלה, ואם תהיה רוטציה, יהיה מאבק על השאלה מי יהיה ראש הממשלה ראשון. או שילכו לבחירות, ואז יש אפשרות שהם יקימו ממשלה בקולות הערבים רק כדי להזיז את נתניהו בממשלת המעבר עד הבחירות.
זה יכול לקרות. אני מקווה שזה לא יקרה, אבל זה עלול לקרות. בינתיים אנחנו ממשיכים במאבק התודעתי מול כל הסחרורים, ספינים בלעז. בין השאר מול הטענות על השתלת מידע כביכול במחשבי המשטרה ושל ניסיון כביכול של הליכוד להטות את הבחירות במניפולציה כלשהי של השפעה על משטרת ישראל. זה עוד אירוע הזוי של התקשורת, של אילנה דיין בערוץ 12, ומובן שגם הוא ייגמר בלא כלום.
כל התקשורת עדיין נשלטת על ידי השמאל
אבל אנחנו רואים שכשיש בשדה התודעה והתקשורת ערוץ אחד שסוטה מהמיינסטרים, כמו ערוץ 14, רוצים לסגור אותו. כשיש מישהי אחת שסוטה מהקו של התאגיד, כמו אילה חסון, גורמים לה לעזוב. כשיש מישהי אחת שסוטה מקו המיינסטרים, כמו מוריה אסרף בערוץ 13, עושים עליה קמפיין כדי שידיחו אותה. וכשיש כתב ימני אחד בערוץ 12, עמית סגל, עושים קמפיין כדי שיסתמו לו את הפה וידיחו אותו.

כל התקשורת עדיין נשלטת על ידי השמאל, כן, גם אחרי עשרות שנים. זה כולל את ערוצים 11, 12 ו-13, גלי צה"ל, רשת ב', ידיעות אחרונות, הארץ, ynet, וואלה, mako, N12, כלכליסט, דה מרקר. הכול. כל התקשורת שלהם. ועדיין, כשיש ערוץ אחד או מישהו אחד שחורג מהקו, הם ינהגו באופן סטליניסטי וינסו לסתום לו את הפה. כך הם מכריזים שיסגרו את ערוץ 14, וכך הם אפילו מדברים על רגולציה על הרשתות החברתיות.
מדהים באיזה עולם של ניסיונות להשתיק קולות אחרים הם עדיין חיים. בזמן הסזון הם הסגירו אנשי אצ"ל לבריטים, אבל עדיין לא שיתפו אז פעולה עם הערבים נגד היהודים. היום, לצערנו, הם במצב תודעתי שבו הם מוכנים לשתף פעולה עם הערבים, עם נציגיהם בכנסת, שאינם מגנים את הטרור ואת חמאס. הם מוכנים לשתף איתם פעולה נגד הציבור המסורתי, הימני, המזרחי והדתי, והכול כדי לחזור לשלטון, לקבע את תפיסת העולם שלהם ולהשתיק כל דעה אחרת.
