הפרשה היחידה שקרויה על שם אישה מכריזה "ויהיו חיי שרה", אבל מספרת על מותה! התורה מלמדת בפרשה החשובה הזו שחיי אישה שהיו, עוד יהיו בבנותיה: "ויהיו חיי שרה", ואכן, חז"ל מתארים איך עם כניסת רבקה לאוהל מופיעה פתאום דמותה של שרה: "ויביאה האהלה שרה אמו – כמו: והנה היא שרה אמו, שנראתה דמות דיוקנה באוהל". אימהוּת אינה יכולה למות.
בילדותי עוד היו משחקי רחוב, והאהוב שבהם היה 'חיי שרה'. הכדור נזרק לאוויר בצעקה: "חיי שהההרה!" ומי שתופס זורק אותו ומנסה לפגוע באחד השחקנים. אם השחקן תפס את הכדור, הוא ניצל, ושוב זורק את הכדור לעבר שחקן אחר. החיים, כמו חיי שרה, מלאים מקרים שנזרקים לעברנו בלי שהיינו מוכנים. דווקא את הרגעים היקרים מפז האלה, שתפסנו בהם את הכדור בסוף או שלא, נמסור בסוף לבנותינו ולבנינו.
מה שיעבור מדור לדור יהיה האופן שבו נהגנו במשחק החיים: האם היינו הגונים? האם פגענו חזק מדי כשרצינו לנצח? האם ידענו, כמו שרה, להתמסר? ואם כן, האם לא הייתה ההתמסרות הזו מעבר לכוחנו? "דברי חכמים כדרבונות, ככדור של בנות. מה כדור זה מתכדר ואינה נופלת לארץ, כך לא הפיל יהושע דבר ממה שמסר לו משה, ומה כדור זה מקלעין בה בידיים ואינה נופלת, כך משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים" (קהלת רבה יב). במגרש החיים נקבל לידינו כדורים רבים. בין שנתפוס אותם ובין שניפול מהם, שרה מוסרת לנו את השיעור האימהי הנצחי: תתמסרי. אל תיתקעי במקום אחד, תפיקי שיעור שיועיל לחייה של מישהי אחרת. שיעור לחיים.
