דרמה של ממש נרשמה הבוקר (ראשון) באולם הדיונים במשפט ראש הממשלה בנימין נתניהו. סנגורו של ראש הממשלה, עורך הדין עמית חדד, הציג סתירה חזיתית בין הדברים שמסר היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט, לבין עדותו של חוקר המשטרה הבכיר תת-ניצב כורש ברנור. במוקד העימות עמדה פרשת האזנת הסתר שבוצעה לקווי הטלפון של נתן אשל, מקורבו של נתניהו, סוגיה שממשיכה לעורר סערה גדולה.
במהלך הדיון הציג עו"ד חדד קטע מתוך פרוטוקול העדות של ברנור, לשעבר מפקד היחידה הארצית לחקירות הונאה. בקטע שהוקרא באולם נשאל ברנור האם זה לא נכון שנושא אשל עלה בפני מנדלבליט, והקצין השיב בצורה חדה: "חד משמעית, בישיבת היועץ הנושא של אשל עלה". מנגד, מנדלבליט טען בעקביות כי מעולם לא קיבל בקשה מוקדמת לאשר את המעקב, ולדבריו הוא גילה על כך רק בדיעבד ודרש לפרק ולהסיר את עמדת ההאזנה מיד.
עימות חזיתי על דוכן העדים
אחרי שהוצגו הפערים הברורים, חדד לא היסס והטיח את הדברים ישירות: "בניגוד גמור למה שאמר העד פה, שהנושא לא עלה אצלו והוא גילה בדיעבד, זה מה שהעיד כורש ברנור בבית המשפט. כורש ברנור לא אומר אמת". הסנגור הבהיר כי זכותו המלאה להציב את שתי הטענות זו מול זו, והצהיר: "או שברנור משקר או שהיועץ לא אומר אמת. אני רשאי לעשות את זה". חדד הדגיש כי אין מדובר בטעות של זיכרון, והוסיף כי שני עדים נוספים, קציני המשטרה שמואל שרביט ואסף צרפתי, יגיעו להעיד שאישור כזה לא ניתן מעולם: "זה נתן אשל. יבואו עוד עדים ויספרו שלא נתת אישור".
מנגד, נציגת התביעה עורכת הדין קרן התנגדה להצגת הדברים, וטענה כי ההגנה מקריאה רק קטע חלקי מתוך הפרוטוקול. לדבריה, בהמשך עדותו הבהיר ברנור שהאישורים המבצעיים הגיעו אליו דרך מפקד אגף החקירות והמודיעין דאז, ניצב מני יצחקי. הפרקליטות ביקשה להבדיל בין שיח כללי לבין אישור משפטי רשמי, כשהשופט עודד שחם העיר לסנגור שהשאלה בנושא כבר נשאלה ונענתה.
האישורים הפנימיים וטענת ההגנה מן הצדק
לאחר שהתביעה סיימה את התנגדותה, מנדלבליט נשאל שוב האם הנושא עלה מראש והשיב: "לא עלה". חדד הזכיר: "אתה יודע, אמר כורש שהאישורים הגיעו מראש אח"מ, מני יצחקי", ומנדלבליט אישר: "נכון". כשנשאל אם שוחח על אשל עם ברנור או יצחקי, ענה היועץ לשעבר: "על נתן אשל? לא זוכר במאה אחוז. לדעתי זה עלה בדיון". חדד הבהיר מיד כי הבירור התרחש רק בדיעבד, אחרי שההאזנה כבר התגלתה, בעוד מנדלבליט ציין כי ישיבות העבודה כללו דיונים על פעולות עבר לצד תוכניות להמשך.
המאבק סביב האזנת הסתר הזו נוגע בשאלה עקרונית: איך ייתכן שהזכרת שם בדיון כללי הופכת למעקב פולשני בלי היתר מסודר. ההגנה מבססת כעת טענה של הגנה מן הצדק, במטרה להוכיח כי רשויות החקירה פעלו בחוסר סמכות, עקפו את הדרגים המאשרים ומסרו דיווחים סותרים בבית המשפט. מנדלבליט, מצידו, ממשיך לעמוד על כך שלא ידע על המעקב מראש, ושברגע ששמע עליו הורה לחוקרים לקפל את הציוד ללא דיחוי.
