לפני כמה שבועות פורסמה פה בעיתון מפה של תנועת רגבים המציגה את תמונת מצב ההתיישבות במדינת ישראל. במפה מסומנים בכחול היישובים הישראליים, ובאדום יישובים שתושביהם בעלי זיקה פלשתינית. איך בדקנו את זה? פשוט מאוד, כל יישוב שיש בו רוב של מצביעים למפלגות השואפות להקמת מדינה פלשתינית.

המפה מציגה תמונה ברורה ומאיימת, שבתקופה זו, שכולנו חוגגים את מהפכת ההתיישבות ביהודה ושומרון ובחג הסוכות בילינו במרחבי ארצנו היפה בהתרגשות, אנו עלולים לפספס ולשכוח או פשוט להכחיש, כי זה ממש לא נעים.

המפה מציגה רצף של התיישבות עוינת מצפון המדינה דרך ואדי ערה, יהודה ושומרון, הערים הערביות במרכז, הפזורה הבדואית בנגב ועד עזה. ומסביב, בל נשכח, עוד מדינות עוינות, סוריה, לבנון, ירדן ומצרים. המפה הזו ממחישה שהמערכה על הארץ ממש לא הסתיימה ב-1948 עם הקמת המדינה. אולי מדויק יותר לומר שהיא הסתיימה רק לצד אחד, לצד היהודי, שרצה נורא לחשוב שזהו, הקמנו מדינה וזהו, הציונות הגשימה את עצמה.

מנגד, הצד הערבי לא זנח לרגע את שאיפתו להשמיד את מדינת היהודים ולהקים מדינה ערבית אחת מהירדן ועד הים. האדום שבמפה מהבהב לנו כמו נורת אזהרה ומזכיר לנו כמה הכול לא מובן מאליו, כמה עוד יש לעשות ועד כמה אנחנו נמצאים על קו פרשת המים בין מדינה פלשתינית למדינה יהודית ובית לאומי.

"לאחר פרסום המפה קיבלנו מצד אחד פידבקים מתפלאים על שסימנו באדום ערים ערביות בצפון הארץ, ואפילו כמה ערים דרוזיות, כלומר כאלו שרוב תושביהן עוינים את מדינת ישראל ושואפים להקים בליבה מדינה פלשתינית", אומר נריה שפירא, מנהל מרחב דרום בתנועת רגבים. "בתגובה הזמנו את הציבור לבדוק אותנו, ומי שבדק אכן נוכח לראות את התמונה המטרידה. שכחתם את שומר החומות ב-2021, אירוע שהמחיש את שבריריות המדינה שלנו? ולמי ששכח נזכיר את רצף האירועים מהעת האחרונה בלב הגליל באזור משגב ומג'ד אל-כרום".

"הערבים ארגנו במקום תפילות המוניות ודיברו על נישול ועל פלישת מתנחלים לאדמותיהם, מה שמדגיש את החיבור בין הדתיות האסלאמית ללאומנות"

לפני שבועות מספר עלתה חווה לגידול צאן באדמות מדינה במועצה האזורית משגב לאחר תהליך ארוך של אישורים ותיאומים עם הרשויות, ובראשן המועצה האזורית, רמ"י, משרד החקלאות ועוד. באותו רגע החלו מהומות במג'ד אל-כרום: מאות ערבים מכל האזור הגיעו לשטח ומחו על הפלישה לאדמותיהם.

"האירוע מרתק מכמה בחינות. ראשית, הערבים ארגנו במקום תפילות המוניות ודיברו על נישול ועל פלישת מתנחלים לאדמותיהם, מה שמדגיש את החיבור בין הדתיות האסלאמית ללאומנות. שנית, חלחלה ההבנה המטלטלת עד כמה המרחב נפיץ ועד כמה ערביי האזור נחושים שהם אדוני הארץ ואינם מאפשרים את קיומה של חווה ששלחו רשויות המדינה כדי לשמור על הקרקע.

"ההיבט השלישי, והחשוב ביותר בהקשר זה, הוא שכשראשי הקהילות שם, וראש עיריית מג'ד אל-כרום עצמו, סלים סליבי, זועקים שהקמת החווה אינה חוקית, הם מתעלמים בצורה קצת מגוחכת מעבריינות הבנייה שחוגגת בעיר שלהם עצמה, ששנים הם מעלימים עין ממנה. כל המרחב שמקיף את העיר זרוע בבנייה בשטחים חקלאיים שאינם מיועדים לבנייה, עשרות רבות של מבנים שכבר מזמן אינם נראים כמו מחסן לטורייה ומכוש או חממות לגידול פלפלים, אלא מבנים, וילות, גידור וחנייה, ולעיתים גם בריכת שחייה".

מהסיפור של מג'ד אל-כרום נחזור למפת הרצף; המפה מציגה את ההתיישבות עצמה, את גבולות היישובים, אך למעשה בגליל ובנגב השטחים הפתוחים נכבשים לחלוטין על ידי הכפרים והערים הערביות. אילו היינו נאמנים למציאות הזו, האדום על המפה היה חמור הרבה יותר.

"בתקופה זו, שאנחנו מציינים שלוש שנים לטבח שמחת תורה, אירוע קשה מנשוא שמלווה אותנו יום-יום, ראוי שהוא יהיה אירוע מכונן בתולדות העם היהודי ונלמד ממנו שלא לדחות התמודדות עם בעיות עד שהן מתפוצצות לנו בפנים. שלא לחשוב שמה שנמצא מאחורי הגדר נותר מאחורי הגדר, גם אם זו גדר משוכללת שהושקעו בה מיליארדים. והכי חשוב: להקשיב לאויב, להאמין להצהרת הכוונות שלו, ולא לנסות להדביק לו את הפנטזיות והכוונות שלנו. להקשיב לתצפיתניות, לאנשי השטח בעלי תחושות הבטן החזקות".

גדר ארוכה וחורים בה בשפע

מפת הרצף שפרסמה רגבים מזכירה מפה אחרת שהם פרסמו כמה חודשים לתוך מלחמת התקומה, שהציגה את היקפי הבנייה הבלתי חוקית של הרשות הפלשתינית בצמוד לקו התפר.

אבל נתחיל מההתחלה: גדר ההפרדה סביב יהודה ושומרון נבנתה במשך כשני עשורים לאורך כ- 300 קילומטרים, מצפון בקעת הירדן ועד עין גדי בדרום. עלות הקמתה (ללא תחזוקה) עד 2021 נאמדת ב-8.3 מיליארד שקלים.

לא שעל פי דו"ח מבקר המדינה מפברואר 2022, עם השנים, במקביל לצמצום ממשי של הסד"כ הצבאי ביהודה ושומרון, אשר פגע ביכולת צה"ל לשמור על הגדר, חיבלו פלשתינים בגדר ההפרדה עד כדי הרס מוחלט של הגדר לאורך קילומטרים רבים. בשנת 2017 החליט פיקוד המרכז להפסיק לתקן את הנזקים החוזרים בגדר, ולפיכך בסוף שנת 2021 היה אפשר להסתנן לישראל ללא התרעה לאורך קרוב למחצית מאורך גדר ההפרדה. בכך הופקרה גדר ההפרדה ואבדה המשילות במרחב.

נכון לסוף מרץ 2022 הסתננו מדי יום דרך הפרצות במכשול קו התפר אלפי פלשתינים, שוהים בלתי חוקיים, הן ברגל והן בכלי רכב. בשנים 2020–2021 נכנסו לישראל דרך הפרצות בגדר ההפרדה בגזרת חטמ"ר אפרים כ-918,000 שב"חים, ובגזרת חטמ"ר מנשה כ-1.4 מיליון שב"חים.

"מיפינו את כלל הבנייה הבלתי חוקית לאורך קו התפר כולו, מבקעת הירדן בצפון ועד עין גדי בדרום. אלו הנקודות האדומות המסומנות במפה. המספר שהגענו אליו מבהיל בהרבה: 18,899 מבנים בטווח של עד כארבעה קילומטר מקו התפר"

אם לא די בחוסר יעילותה של גדר ההפרדה כשלעצמה בכמחצית מאורכה, מיפוי עדכני של תנועת רגבים מעלה שמדיניות ההתעלמות של מדינת ישראל מהשתלטות פלשתינית על שטחי C אפשרה בנייה פלשתינית בלתי חוקית מסיבית ביותר צמוד לקו התפר ולגדר ההפרדה.

שפירא: "בשלב הראשון מיפינו שלושה מתחמים שקפצו לעין: את שטח אש 203 בשומרון, את אזור תרקומיה בהרי יהודה, מול היישובים נחושה, ביתר וצור הדסה, וכן את אזור רמאדין ואשכולות בדרום הר חברון. בשלושת המתחמים האלה זיהינו היקף עצום של 7,675 מבנים בלתי חוקיים הצמודים עד כקילומטר לקו התפר, ממזרח או ממערב. כולם בשטח C.

"בשלב השני המשכנו ברגבים ומיפינו את כלל הבנייה הבלתי חוקית לאורך קו התפר כולו, מבקעת הירדן בצפון ועד עין גדי בדרום. אלו הנקודות האדומות המסומנות במפה. המספר שהגענו אליו מבהיל בהרבה: 18,899 מבנים בטווח של עד כארבעה קילומטר מקו התפר".

המיפוי והעובדות בשטח מעלים כי חלק מהמבנים הבלתי חוקיים הללו צמודים ממש לבתים, ליישובים ולערים כדוגמת ראש העין והמושבים נירית, מתן ואייל במזרח השרון, באופן המאפשר השלכת אבנים וירי מכל הסוגים מהם לעבר ישראלים ואיון כל תועלת, אם נותרה, מגדר ההפרדה. שוב, 7 באוקטובר המחיש בבירור, וכבר אין צורך לדמיין, שייתכן מאוד שמבנים אלו, גם אם אינם צמודים לגדר ממש, הם בסיס יציאה של מחבלים לפעולות טרור, בפרט באזורים הנרחבים שגדר ההפרדה פרוצה בהם.

כשמתבוננים בשתי המפות מבינים יש שתי טעויות שאסור לעשות: הראשונה היא להכחיש את המציאות כשהיא אינה נעימה, והשנייה היא לראות אותה ולהחליט שאין מה לעשות. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו אף אחת מהן.

הממשלה האחרונה הוכיחה שסוגיות רבות שנראו כמו גזרת גורל אפשר לשנות ולהפוך, אפשר עוד להציל. ראינו זאת בנגב, בפזורה הבדואית, בשינוי מדיניות היסטורי; ראינו את זה כמובן ביהודה ושומרון במהלכים גלויים של הקמת יישובים וחוות ובמהלכים פחות מדוברים, כמו הריסת בנייה ערבית בלתי חוקית בהיקף חסר תקדים ובמאמצים להסדר מקרקעין ועוד.

השאלה היא לא רק מה אנחנו רואים במפה היום. השאלה היא מה יהיה מצויר בה בעוד דור. את זה אנחנו עדיין יכולים לקבוע, והאמת היא שבקרוב תהיה לכל אזרח הזכות והחובה להשפיע.