ועדת החקירה שתקום מתישהו לא תבדוק את חלקם של הסרבנים בטבח, כמו שהיא לא תבדוק את חלקה העמוק של מערכת המשפט שציננה את אמבטיית הפרימטר בצעדות השיבה.
אבל אנחנו לא צריכים את המסקנות שלה, כי לנו ברור שיש להן אחריות כבדה עד מאוד, גם למערכת המשפט וגם לסרבנות, שהיא אבי אבות הטומאה: לאדם יחיד לעולם אין זכות לקחת את החוק לידיים. ליחיד אסור לנקוט אלימות או להרוג; למדינה זה מותר ואפילו מצווה. ליחיד אסור לסרב לפקודה, למדינה לפעמים מותר, אולי גם מצווה.
בהמשך השבוע המשיך בית המשפט מחיל אל חיל וביטל את מינויו של ראש רמ"י יהודה אליהו. זו הכרזת מלחמה, לא פחות, על הנגב ועל הגליל. גם על זה הבחירות, אל תשכחו את זה בקלפי
השבוע הגענו לרגע הזה שלמדינה אין שום ברירה, היא חייבת מפני פיקוח נפש לסרב לפקודת בג"ץ. הרבה דם, יזע, דמעות וסולר של כלי צמ"ה הביאו למצב הנוכחי במחנות הפליטים ביהודה ושומרון. לאיש בצה"ל אין ספק שזה מרתיע והפחית טרור – יהודים שנרצחו בשל ארגוני המחבלים שהתבססו בסמטאות הקסבות. בג"ץ רוצה לוח זמנים להחזרת התושבים לקסבה של טולכרם וג'נין? שיעשה את זה בעצמו. לצה"ל אסור להחזיר את המצב לקדמותו.
הדיון בבג"ץ שדחק את צה"ל למחוק את הפרימטר ברצועה ספוג בדם חיילינו ובדם תושבי עוטף עזה. פסק הדין הזה, אם יכובד, טבול מראש בדם. בהמשך השבוע המשיך בית המשפט מחיל אל חיל וביטל את מינויו של ראש רמ"י יהודה אליהו. זו הכרזת מלחמה, לא פחות, על הנגב ועל הגליל. גם על זה הבחירות, אל תשכחו את זה בקלפי.
כמה כיף לפרגן לצה"ל, וכשמגיע מגיע. ואם כבר פירגונים לצה"ל שלנו, הנה עוד אחד: המהלך האחרון של צה"ל ביהודה ושומרון להשמדת אנדרטאות הטרור הוא סנונית שאולי מבשרת על בוא האביב: צבא שעוסק רק במגננה אינו יכול לחשוב על פעילויות כאלה. אם יש זמן לבצע משימות השמדת אנדרטאות, זה אומר שצה"ל מרגיש יותר בעל בית בשטח ומבין טוב מבעבר שכבוד לאומי ותודעת בעל בית הם חלק בלתי נפרד מהמלחמה.
בהקשר הזה פרסם עמיתינו הכתב אליה אביב על מגמה מצוינת של גמילה צה"לית מהרכבים הממוגנים לטובת כניסה חופשית לכפרים ולקסבות, בלי מיגון, על גבי האמרים פתוחים, בדיוק כמו שבעל בית אמור להסתובב בביתו. כבר כתבנו כאן כמה פעמים שמדינת ישראל חייבת בדחיפות להיגמל מתפיסת ההתבצרות ומכל הגדרות, הבטונדות, הפילבוקסים והרכבים המשוריינים. הרתעה אמיתית נבנית על ידי מי שמסתובב בשטח בלי פחד, בראש מורם, כמו בעל בית, בכל מקום שבא לו ובכל זמן שבא לו.
*
נפתלי בנט צריך להתאמץ בשביל להתעלות על עצמו, אבל השבוע הוא בכל זאת שבר שיאים של עצמו, וזה כבר הישג. לצד שימוש מרובה בשפה נמוכה שמעתם כולכם השבוע את האמירה המשפילה-חצופה על נתניהו. "הוא יכול להיות שר הממשלה שלנו", הטעים מי שבטוח שהוא משיחם של ישראל, "למרות שאני לא יודע אם ליהודי שנושק לשמונים עדיין יש את האנרגיות לעניין הזה".
באמת שקשה להחליט איך להתחיל להגיב על הרפש הזה, שאין לו מקום אפילו בתחתית החבית. שלוש שנים שה"יהודי שנושק לשמונים" מנהל כאן מלחמה ומשיג הישגים פנטסטיים, בזמן שאתה, מר בנט, בעיקר שוטטת בפייסבוק, מחפש כל הזמן כמו אינסטלטור בחור של ביוב רק את הרע, את הכישלון, יורק בפנים של עשרות אלפי לוחמים בסדיר ובמילואים לנוכח מאמציהם הבלתי נתפסים להביא את ההישגים האלה, גם אם אינם מושלמים.
אבל את השיא הביא נפתלי באמירה שאולי רובכם פספסתם. יושב ראש הבית היהודי לשעבר התחייב לבטל את התיקון בחוק הבוררות להרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים ואת התיקון לחוק שמאפשר הפרדה בלימודים אקדמיים לחרדים. אלו שני חוקים שהושגו בהרבה דם, יזע ודמעות, שני חוקים שקידמו קצת את מדינת ישראל היהודית שלנו, שני חוקים שזוכים לתמיכה רחבה של מביני דבר ומומחים בימין וגם בשמאל, והכי מדהים הוא ששני החוקים האלה מציעים מציאות וולונטרית שבסך הכול מאפשרת למי שרוצה לבחור לדון דיני ממונות, ה' ירחם ויציל, בבתי דין רבניים במקום בבית משפט השלום, ולעוד חרדים להשיג מקצוע באמצעות לימודים בהפרדה.
*
באמת שלא כיף לי לדבר הרבה על בנט, אבל היסטוריה היא, וללמוד אנחנו צריכים. בימים האחרונים אנשי וינטר נאחזים פעם אחר פעם בעוד סקר כזה או אחר שמעביר אותם בלחץ מעל אחוז החסימה. סקר מסוים אפילו נתן לתן להם חמישה(!) מנדטים. לא אלאה אתכם ולא אבזבז את זמנכם היקר, כי מה שווים רוב הסקרים כיום, שנעשים רובם בשיטות איסוף אינטרנטיות לא מאוד מקצועיות? העניין הוא שפשוט היינו שם: כשבנט ערק מהבית היהודי הוא היה בטוח שהימין החדש יביא לו את הבוננזה, מנדטים נטולי רבנים ושאר משופמי המזרחי על תקציבי הישיבות והדרישות הדתיות שלהם.
עופר חושב שהוא יעבור, אבל יודע מצוין שיש סיכוי טוב שזה לא יקרה. הסירו דאגה מליבכם: הוא אינו מתכוון להתקפל. היהירות ניצחה את המצביא, וכבר אין היגיון. בקלפי תהיו אתם חכמים יותר ממנו
בסקרים הוא התחיל גבוה, וכמנהגו של בנט איבד גובה. העניין הוא שבסקרים האחרונים לפני הבחירות הוא עדיין היה במקום טוב, של חמישה עד שמונה מנדטים, ואיש לא העלה על דעתו שהוא מתחת לאחוז החסימה. התוצאה: כישלון ושרשרת בלתי נגמרת ובלתי נסבלת של סבבי בחירות.
וינטר היום במצב גרוע בהרבה; ההפתעה תהיה אם הוא יעבור, ולא להפך. עופר חושב שהוא יעבור, אבל יודע מצוין שיש סיכוי טוב שזה לא יקרה. הסירו דאגה מליבכם: הוא אינו מתכוון להתקפל. היהירות ניצחה את המצביא, וכבר אין היגיון. בקלפי תהיו אתם חכמים יותר ממנו.
*
נער מתוק בכיתה ט', אלעזר יאיר וילנסקי, נהרג באופן טרגי בעת טיול בגליל. לא תמיד צריך לחפש אשמים: הנערים אינם אשמים, הם עשו בדיוק את מה שנערים עושים. גם בית הספר אינו אשם, וגם לא משרד החינוך. מי כן אשם? חיזבאללה. דמו של הנער על ידיהם, ה' ייקום דמו, וכדאי שאנחנו נעזור לזה לקרות.
