השבוע נשמטה לנו הלסת: לבדו, ללא תמיכה מאיש, מוקף אויבים, ללא שום כלי עבודה, הוא מצליח בחישובים הנדסיים ומתמטיים פנומנליים לבנות לו דרך אל החופש.
אני מדברת על נח. "רבי יהודה אומר: שלוש מאות וששים קילין (גומחות קטנות) חפר בה (בתיבה), עשר אמות על עשר אמות… וכל יב חודש שהיה נח בתיבה מרגלית היתה לו, ובשעה שהיתה מבהקת, היה יודע שהוא לילה ובשעה שהיא כהה היה יודע שהוא יום…. והיו בני דורו אומרים: אילו אנו רואים אותו בונה תיבה ונכנס אליה, אנו שוברין אותה והורגין אותו!" (מדרש רבה).
החישובים המופלאים שהבדילו בין יום ובין לילה במנהרה, הארכיטקטורה המדויקת, האיום במוות, ואבינתן אומר לעצמו: יש לי סיכוי להינצל, אני יודע.
כמה אימה, כמה אי-ודאות, כמה חוכמה! ממה עשויים גיבורי-על? מסתבר שהתכונה החשובה ביותר לגיבור היא מנוחת נפש. כוח פנימי שאינו ניתן לערעור גם כשבחוץ מבול. על נח אמרו חז"ל: "נח לבריות, נח לעליונים, נח לתחתונים". איך מגיעים למנוחת נפש כזו?! רק מאימא, מאימא אדמה.
כששאלו השבוע את דיצה, גיבורת-העל, מה לדעתה הכוח שהחזיק את אבינתן בכל הזמן הזה שהיה לבדו, היא ענתה ללא היסוס: אדמת הארץ הזו. "אבינתן גדל בשילה. במקום שבו נולדה תורת החסידות". לפי המסורת, הנביא אחיה השילוני לימד את הבעל שם טוב את תורת החסידות כולה. החסידות עניינה כוחות הרוח בעולם של גשם, מסוגלות של כוחות פנימיים להתגבר על כל הפחד שמגיע מחוץ לאדם. "וחוץ מזה", היא הוסיפה, "הוא נולד בט"ו בשבט ויש לו כוחות של העצים בארץ הזו: להכות שורשים מתחת לאדמה ולפרוץ החוצה אל השמש".
גם אבינתן סיפר שהרגע שבו הרגיש לראשונה משהו שמזכיר חופש, היה הרגע שבו נתקל בחפירותיו בשורשים של עץ. "הריח הזה, של אדמה רטובה, של צמיחה, נתן בי פתאום תקווה שלא היה אפשר לקחת ממני. הסנפתי עץ".
אין לנו אפילו מושג בכוחה של האדמה המופלאה הזו. לנח היה. הוא האדם הראשון שהמציא טכנולוגיה לחפירה יעילה באדמה: "זה ינחמנו: עד שלא בא נח, לא היה להם כלי מחרשה והוא הכין להם. והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים מקללת אדם הראשון ובימי נח נחה. וזהו 'ינחמנו'" (רש"י).
החודש הזה, חודש חשוון, הוא החודש לקבל כוחות פנימיים ומנוחת הנפש רק מהריח של האדמה בחילופי העונות, רק מהריח של הגשם הראשון. הבני יששכר כותב שהשם מרחשוון הוא מהמילה "מריחין". הוא מביא שם את סיפור יוסף החטוף, שבדרך הנוראה, כשהוא מובל לשבי במצרים בשיירת ישמעאלים, הוא מריח פתאום ריח בושם, "להודיע מתן שכרן של צדיקים, שאין דרכן של ערביים לשאת אלא נפט ועטרן שריחן רע, וזימנו מהשמים שלא יוזק".
וכאן שואל הבני יששכר שאלה מעולה: "והנה נמכר לעבד ופצעוהו ערביים, ואיה שמירתו?! וכי בכך נשמר, שלא הריח ריח רע?!" בסדר. אז הוא הריח פתאום בושם, אבל עדיין היה חטוף, לא? "ואנחנו רואים שכל הגזירות תחילתן בחשוון, והוא חודש הריח, והוא רמז לגאולת הבית השלישי בחודש הזה, ולכן כתיב בנח: 'וירח ה' את ריח הניחוח', וגם במשיח נאמר 'והריחו ביראת ה", והוא דבר שהנשמה נהנית ממנו, ולא הגוף" (בני יששכר, חודש חשוון).
הגבורה הישראלית היא מנוחת הנפש. מנוחה שאפשר להריח מרחוק גם כשהגוף כלוא. צאו לשדות ותריחו את הגשם הראשון. ריח האדמה בחשוון הוא סיכוי להינצל, הוא תקוות משיח.