בסוף אוגוסט החלו החות'ים סבב לחימה נוסף נגד הסעודים (החריף ביותר מאז 2022) כשתקפו את העיר מוח'א. חייבים להבין שלא היה מדובר במאבק על העיר מוח'א עצמה, אלא בתחילת מהלך משמעותי אחר. העיר עצמה שוכנת על חוף ים סוף, מדרום לחודידה ומצפון לבאב אל-מנדב, וכפי שהוכח בהמשך הלחימה, נפילתה הובילה לשרשרת כיבושים שגרמה לשליטת החות'ים הלכה למעשה על מצרי באב אל-מנדב.
זהו רק חלק אחד במאבק הגלובלי שיכריע מי שולט בכמה מעברים ומצרים קריטיים בים שיש להם השפעה מכרעת על הכלכלה העולמית. באמצעות השליטה על המצרים בסביבתה איראן מנסה להשפיע על המלחמה בינה ובין ארצות הברית וישראל, על מאזן הכוח במפרץ הפרסי, ובהכרח גם על סכסוכים עתידיים ברחבי העולם. אין ספק שאיראן עומדת מאחורי התוקפנות החות'ית והשגת השליטה על מצרי באב אל-מנדב.
בימים האחרונים החליטו הסעודים שלא להבליג עוד ופתחו במתקפה כבדה על העיר צנעא ועל המורדים החות'ים בשיתוף עם הממשלה הרשמית בתימן, שכוחה היחסי די חלש.
המצרים שנמצאים בכותרות בשנה האחרונה, שהכול מדברים עליהם מאז המלחמה בין ארצות הברית וישראל לאיראן, הם כמובן מצרי הורמוז, אחד מצווארי הבקבוק החשובים בעולם לנפט ולגז
באופן מפתיע ביותר, שעדיין צריך לעקוב אחריו מקרוב ולהבין את משמעותו האמיתית בשטח, התכנסו המדינות המרכיבות את "ברית מכה", שנחתמה רק לאחרונה (פקיסטן, סעודיה וטורקייה), והצהירו שהן מפעילות את הברית הלכה למעשה, כלומר הן ישלחו כוחות מזוינים להצטרף בפועל למלחמתה של סעודיה בחות'ים לנוכח התקיפה של אחת מחברות הברית.
מאמר זה, שנתתי לו את הכותרת הדו-משמעית "ימי בין המצרים", נועד להסביר לקורא על מה כולם מדברים, היכן נמצאים על המפה העולמית כל אותם מצרים אקזוטיים שכולם מדברים עליהם, ובעיקר מהי ההשפעה הנוכחית והסכנה העתידית הטמונות בהמשך כניעה אמריקנית או סעודית לתוקפנות האיראנית והחות'ית לנוכח התחזקות התפיסה העולמית של "חולשה אמריקאית", חוסר התגובה המיידית על תוקפנות זו וסכנת החקיינות באזורי סכסוך אחרים.
התקיפה הסעודית של הימים האחרונים, ואולי אף הצטרפותן של מדינות אחרות למתקפה על המורדים בתימן, מעמידה בסימן שאלה את הקביעה אם המדינות שהותקפו אכן החליטו להסיר את הכפפות. מנגד, עדיין לא צפינו במעורבות התקפית אמריקנית בתימן, אף שעל פי הפרסומים מארצות הברית היא עמדה לצאת לפועל, אבל כפי שכבר קרה כמה פעמים בעבר, הנשיא טראמפ ביטל אותה שעות מספר לפני שהייתה אמורה להתחיל.
משיחות עם בכירים בסינגפור ובטאיוואן ברור שסגירת המצרים תהיה להם איום קיומי, והם לא יוכלו לעמוד בתוצאות של פעולה התקפית כזו
הנשיא טראמפ עדיין מאיים חזר בימים האחרונים לאיים בחיסול המשטר האיראני הנוכחי לצד ההצהרות שהוא עדיין פתוח לשיחות דיפלומטיות, בתנאיו כמובן. האיראנים דחו בבוז את כל פניותיו של הנשיא, ולאחר פגישה עם שליחיו ויטקוף וקושנר בשולי ועידת האו"ם בניו יורק, הם אף שלחו הצעה מעליבה שהיא בעצם דרישה לכניעה אמריקנית מוחלטת לכל דרישותיהם בתנאי לפתיחת מצרי הורמוז.
אין ספק שחלק מהארוגנטיות האיראנית נובעת מהשתלטות החות'ים על מצר באב אל-מנדב וחוסר התגובה האמריקני הממשי על השתלטות זו. הם גם ראו את היחס החם שקיבלו הנשיא האיראני פזשכיאן ושר החוץ שלו אראקצ'י בוועידת האו"ם בניו יורק מעשרות מדינות, כולל כל ההנהגה האירופית וצוות המשא ומתן האמריקאי, שלא לדבר על חלק מנציגי האו"ם, שהשפילו עצמם והשתחוו בפועל בפני הנציגות האיראנית.
כל זה הוביל את האיראנים להבנה שארצות הברית והמערב אינם רוצים להתעמת איתם במלחמה כוללת, ולכן הם הציבו בתנאי לפתיחת מצרי הורמוז שבעה תנאים משפילים לארצות הברית. התנאים שהציבו, והנשיא טרמפ דחה מייד, דומים לאלו שהציבו האיראנים בעבר בתמורה לפתיחת המצר, אבל עצם הצגתם משקפת את התפיסה האיראנית שעל פיה הם ובני בריתם חונקים את הכלכלה העולמית ולא להפך.
מהם אותם מצרים שכולם מדברים עליהם?
הטבלה מציגה חלק מהמעברים הימיים המרכזיים בעולם, מהי חשיבותם לכלכלה העולמית ומיהם הגורמים בקרבתם שעלולים להשפיע על חופש השיט דרכם:
המצרים שנמצאים בכותרות בשנה האחרונה, שהכול מדברים עליהם מאז המלחמה בין ארצות הברית וישראל לאיראן, הם כמובן מצרי הורמוז. מצרים אלו הם אחד מצווארי הבקבוק החשובים בעולם לנפט ולגז. לפני שהפכו אותם האיראנים לקלף עברו במצרים בממוצע כעשרים מיליון חביות נפט ביום, שהן כ-20% מצריכת הנפט העולמית.
איראן נמצאת מצפון למצרי הורמוז, והיא החזיקה ביכולת ניכרת להשפיע על התנועה במצר האסטרטגי וממשיכה לנסות לחסום אותו במתקפות על מכליות נפט לעומת מבצע נגדי של הצי האמריקני להגנה על הספינות, כדי להזרים נפט לשווקי העולם ולהפחית את מחירו, שבינתיים נותר גבוה למדי.
על פי הדיווחים האחרונים, כולל ציוצים של הנשיא טראמפ, שמצטט את המנכ"ל של ארגון ה-FDD מוושינגטון מארק דובוביץ, בינתיים ארצות הברית היא המנצחת במערכה הזו, מכיוון שהמפרץ פתוח בכמעט שבעים אחוז מיכולותיו לתנועת מכליות הנפט והגז, בחסות ובהגנה אמריקנית, למעט כמובן הנפט האיראני. עובדה זו מכניסה את ההנהגה האיראנית ללחץ גדול, מכיוון שסגירת מצרי הורמוז הייתה הקלף העיקרי וכמעט האחרון שנשאר לה במאבק נגד ארצות הברית מעבר לכניסה למלחמה כוללת.
לפיכך ברור מדוע קבעתי שאין ספק שאת התוקפנות החות'ית שהובילה לשליטה הזמנית שלהם על מצרי באב אל-מנדב, הכווינה איראן.
החות'ים השתלטו במסע הכיבושים על רצועת החוף הדרומית-מערבית של תימן, וכך השיגו בפועל שליטה על תנועת הספינות במצר באב אל-מנדב, מצר שמחבר בין אירופה לאסיה דרך הים האדום ותעלת סואץ, וחשיבותו האסטרטגית עלתה מאוד מאז המלחמה באיראן וחסימתם הזמנית של מצרי הורמוז בצידו השני של חצי האי ערב.
החות'ים תקפו גם מתקן של חברת הנפט הסעודית 'ארמקו' בנמל ינבוע, לחופי הים האדום. הנמל הזה משמש את סעודיה לאורך המלחמה באיראן, חלופה לייצוא הנפט ממצרי הורמוז החסומים, אבל הדרך החלופית כבר שובשה בעקבות מתקפה קודמת של המיליציות הפרו-איראניות בעיראק נגד הצינור האסטרטגי שמעביר נפט ממזרח חצי האי ערב אל נמל ינבוע שבמערבו.
התרחיש המשפיע ביותר הוא לא בהכרח סגירה של מעבר יחיד אלא שיבוש בו זמני של כמה נקודות בשרשרת: הורמוז–האוקיינוס ההודי–באב אל-מנדב–ים סוף–סואץ. חסימה משולשת זו יוצרת רצף של לחצים על מעבר מקורות האנרגייה בין המפרץ הפרסי לשווקים באסיה ובאירופה.
שיבוש במצרי הורמוז יפגע קודם כול באספקת האנרגייה ובמחיריה. שיבוש נוסף בבאב אל-מנדב או בסואץ יאריך את זמני ההפלגה של ספינות הסחר ויעלה את מחירי הביטוח, את עלויות ההובלה, ובהתאם יגביר את הלחץ על כל שרשרת האספקה.
מעבר לעובדות אלו, כפי שכבר ציינתי, הבעיה המרכזית עלולה להיות תופעת החקיינות והלקחים שיפיקו יריבותיה של ארצות הברית בעולם מהיכולת לשבש את הכלכלה העולמית על ידי סגירת מצרים ועל תפיסתם כיצד עובדה זו משפיעה על ההחלטות הצבאיות של ארצות הברית.
ניקח רק לדוגמה את מצרי מלאקה ואת מצרי טאיוואן (מפאת קוצר היריעה במאמר זה לא ארחיב על שאר המצרים המוזכרים בטבלה שלעיל). משיחות עם גורמים בסינגפור ובטאיוואן ברור שסגירת המצרים (כל אחת באזור שלה) תהיה להם סוג של איום קיומי, והם לא יוכלו לעמוד בתוצאות של פעולה התקפית כזו. הסכנה כמובן היא שמדינות עוינות באזורים אלו ישתמשו בכלי הזה, למראה הלקחים שיפיקו ממה שקרה בשנים האחרונות ובעיקר ממה שיקרה בתקופה הקרובה במפרץ, במצרי הורמוז ובמצרי באב אל-מנדב.
מצר מלאקה מחבר בין האוקיינוס ההודי לאוקיינוס השקט ומשמש נתיב מרכזי לאספקת אנרגייה ולסחר במזרח אסיה. לדוגמה, במחצית הראשונה של 2025 עברו בו כ-23 מיליון חביות נפט ביום (יותר משעברו בהורמוז). סינגפור תלויה לחלוטין ביכולת המעבר הפתוחה במצר זה, והמדינות שבקרבתו הן אינדונזיה ומלזיה. הפרעה ממושכת למעבר במצר עלולה להשפיע מאוד על שרשראות האספקה של סין, יפן, קוראה הדרומית ומדינות נוספות באסיה, אבל במיוחד על כלכלת סינגפור.
ניתוח דומה אפשר לעשות גם לגבי מצרי טאיוואן ולהתנהגות אפשרית של הסינים וההשפעה של מצור כזה על הכלכלה הטייוואנית, אבל בעיקר על הכלכלה העולמית, התלויה בשרשראות האספקה של שבבים ומוצרים אחרים מטאיוואן.
לסיום אני מבקש להבליט גם נקודה ישראלית שעלתה לאחרונה לאחר שקלט חיל הים הישראלי את הצוללת השישית, שמשדרגת את יכולותיו באופן מהותי. בריאיון שנתן רמ"ט חיל הים תא"ל גיא לוי, הוא הדגיש את הקשר בין היכולות שמוסיפה הצוללת לחיל הים והאירועים במפרץ.
להלן כמה ציטוטים מדבריו החשובים של תא"ל לוי בריאיון, הקשורים למאמר זה: "צי הצוללות אינו עומד לבד, זרוע הים עוברת השתנות משמעותית מול האיומים בשטח. המעשים של החות'ים בבאב אל-מנדב ושל האיראנים בהורמוז נותנים תיאבון לארגוני טרור ולמדינות נוספות לפזול אל התווך הימי, ואנחנו רואים את זה היטב. אנחנו מכינים כעת זרוע ים שתהיה קטלנית יותר, בעלת טווח פעולה ארוך יותר וחשאיות מוחלטת לקראת סבבי הלחימה הבאים שאליהם תיכנס מדינת ישראל.
תא"ל גיא לוי: "אנחנו מכינים כעת זרוע ים שתהיה קטלנית יותר, בעלת טווח פעולה ארוך יותר וחשאיות מוחלטת לקראת סבבי הלחימה הבאים שאליהם תיכנס מדינת ישראל"
"תראו מה קורה בעולם כעת: המלחמה מוכיחה לנו את החשיבות העליונה לשליטה הימית. כעת ברורה חשיבות זו יותר מאי פעם לנוכח מה שקורה במצרים (מצרי הורמוז ומצרי באב אל-מנדב). לאור המשימות של זרוע הים והמשימות שנותנים לנו הדרג המדיני והמטכ"ל, יש צורך קריטי בכלים הללו, ויש גם צורך להגדיל את הזרוע הימית מול האיומים המתפתחים מצד מדינות שכנות במזרח".
אפשר לקבוע בבירור כי כל מה שקרה וקורה כעת במפרץ, בהורמוז ובבאב אל-מנדב והדרך שבה יסתיים הסכסוך, ישפיעו באופן ברור על ההתנהלות העולמית בהקשרים אלו. לארצות הברית ולבנות בריתה באזור אין שום אפשרות אחרת מלבד הוכיח לגופי הטרור מבית היוצר של איראן והחות'ים שסגירת מצרים וניסיון להשפיע דרכם על הכלכלה העולמית ועל ההחלטות המדיניות והמבצעיות לא יצלחו. פשוט אין שום ברירה אחרת, אלא אם העולם חפץ בסדר עולמי חדש, שיושפע משאלת השליטה במצרי הים החשובים.
תא"ל (במיל') פרו' יעקב נגל הוא עמית בכיר בקרן להגנה על הדמוקרטיות (FDD) ופרופסור בטכניון. שימש היועץ לביטחון לאומי וראש המטה לביטחון לאומי בפועל
