הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ״ס) מציגה היום (חמישי) תמונה מורכבת של המשק הישראלי: הצריכה הפרטית ממשיכה לגדול, מרבית העסקים מדווחים על מצב כלכלי חיובי, אך הציבור עדיין פסימי באשר למצב הכלכלי. לצד הנתונים העדכניים, השוואה בין-לאומית של ההוצאה לחינוך חושפת פערים משמעותיים בין ישראל למדינות ה-OECD.

הצריכה הפרטית עולה, אך קצב הגידול מתמתן

על פי נתוני הלמ״ס, בחודשים יוני-אוגוסט 2026 נרשמה עלייה של 5.4% בסך הרכישות בכרטיסי אשראי, לפי נתוני המגמה במחירים קבועים ובחישוב שנתי. מדובר בהאטה מסוימת בקצב הגידול לעומת החודשים מרץ-מאי, שבהם נרשמה עלייה של 6.5% בחישוב שנתי.

העלייה המשמעותית ביותר נרשמה ברכישות מוצרי תעשייה, שגדלו בקצב שנתי של 10.1%. בתוך קבוצה זו בולט במיוחד ענף ההלבשה וההנעלה, שבו נרשמה עלייה של 17.1%. לעומת זאת, ברכישות מוצרי חשמל ואלקטרוניקה נרשמה ירידה של 0.3%, וברכישת רהיטים ירידה של 2%.

גם רכישות השירותים רשמו עלייה של 6.2% בחישוב שנתי. בענף שירותי הטיסות, התיירות והאירוח נרשם גידול של 11%, ובשירותי הממשלה והעירייה נרשמה עלייה של 14.8%.

מנגד, ברכישות מזון ומשקאות, לרבות שירותי אוכל, נרשמה עלייה מתונה בלבד של 1.4%, לעומת קצב גידול של 4.8% בתקופה הקודמת.

בקבוצת המוצרים והשירותים האחרים, הכוללת בין היתר מחשבים, תקשורת, תחבורה, דלק ושירותי רפואה, נרשמה עלייה של 5%. בתוך קבוצה זו בלטו רכישות ציוד ושירותי תחבורה, שעלו ב-14.8%, בעוד שברכישות דלק, חשמל וגז נרשמה ירידה של 3.5%.

הציבור עדיין פסימי: מדד אמון הצרכנים במינוס 17%

למרות העלייה ברכישות, נתוני אמון הצרכנים מלמדים כי הציבור הישראלי עדיין אינו אופטימי באשר למצב הכלכלי.

מדד אמון הצרכנים עמד בספטמבר 2026 על מינוס 17%, כאשר ארבעת המאזנים המרכיבים אותו נותרו ללא שינוי משמעותי.

הנתון הבולט ביותר נוגע לציפיות הציבור באשר למצבה הכלכלי של המדינה בשנה הקרובה: המאזן בתחום זה עומד על מינוס 26%. גם המאזן המתייחס לכוונות לבצע רכישות גדולות בשנה הקרובה נותר שלילי ועומד על מינוס 28%.

לעומת זאת, כאשר הציבור נשאל על מצבו הכלכלי האישי בשנה הקרובה, התקבלה תמונה מעט אופטימית יותר: המאזן המתייחס לציפיות למצב הכלכלי של משק הבית עומד על 0.9%, בעוד שהמאזן המתייחס לשינוי במצבו בשנה החולפת עומד על מינוס 16%.

פערים ניכרים נמצאו גם בין קבוצות שונות באוכלוסייה. בקרב האוכלוסייה היהודית עלה המדד ממינוס 18% למינוס 13%, בעוד שבקרב האוכלוסייה הערבית הוא עומד על מינוס 33%.

גם לרמת ההשכלה נמצא קשר לרמת האמון הכלכלי: בקרב בעלי תעודה אקדמית השתפר המדד ממינוס 18% למינוס 10%, בעוד שבקרב חסרי תעודת בגרות הוא עומד על מינוס 23%.

בפילוח לפי תעסוקה, מדד אמון הצרכנים בקרב המועסקים עומד על מינוס 15%, לעומת מינוס 23% בקרב מי שאינם מועסקים.

העסקים יציבים, אבל המלונאות עדיין במשבר

סקר הערכת המגמות בעסקים לחודש ספטמבר 2026 מצביע על יציבות יחסית במצב הכלכלי של החברות במשק. מאזן הנטו של הערכת המצב העסקי נותר חיובי בכל הענפים שנבדקו, למעט בענף המלונאות.

בענפי התעשייה עמד המאזן על 27.7 נקודות, בענפי השירותים על 21.6, במסחר הקמעוני על 21.2 ובענפי הבינוי על 14 נקודות.

עם זאת, המאזן הכולל על ביצועי החברות בחודש אוגוסט מצביע על ירידה מתונה ביחס לחודש יולי.

ענף המלונאות ממשיך להיות החריג הבולט. מאזן הנטו המתייחס למצב הכלכלי של העסקים בענף עמד בספטמבר על מינוס 12.1 נקודות, לאחר שבאוגוסט עמד על מינוס 11.5. לפי הלמ״ס, הפעם האחרונה שבה המאזן בענף המלונאות היה חיובי הייתה בספטמבר 2024 – לפני כשנתיים.

גם יתר המאזנים בענף נותרים שליליים. המאזן המתייחס למספר לינות התיירים באוגוסט לעומת התקופה המקבילה אשתקד עמד על מינוס 30.5, ואילו המאזן המתייחס לפדיון החברות עמד על מינוס 13.3. מדובר במאזני תשובות של מנהלי עסקים בסקר, ולא בשיעורי שינוי בפועל במספר הלינות או בפדיון.

בענף הבינוי נרשם מאזן חיובי של 14 נקודות בהערכת המצב העסקי, אולם הציפיות להיקף הפעילות השוטפת בחודש אוקטובר נותרו כמעט ללא שינוי, עם מאזן של 0.1 בלבד.

החינוך בישראל: השקעה גבוהה, הוצאה נמוכה לתלמיד

לצד נתוני המשק העדכניים פרסמה הלמ״ס גם השוואה בין-לאומית של ההוצאה הלאומית לחינוך בשנת 2023, המבוססת על פרסום Education at a Glance 2026 של ארגון ה-OECD.

מהנתונים עולה כי ישראל משקיעה בחינוך שיעור גבוה יחסית מהתוצר המקומי הגולמי: 7.1% מהתמ״ג בשנת 2023, לעומת ממוצע של 5.3% במדינות ה-OECD.

אלא שהנתון הזה אינו משקף את מלוא התמונה. כאשר בוחנים את ההוצאה לכל תלמיד, ישראל נמצאת מתחת לממוצע המדינות המפותחות כמעט בכל דרגי החינוך.

כך למשל, ההוצאה לתלמיד בחינוך הקדם-יסודי בישראל עמדה על 7,104 דולרים במונחי שווי כוח קנייה, לעומת 13,904 דולרים בממוצע ה-OECD — כמעט פי שניים.

בחינוך העל-יסודי עמדה ההוצאה לתלמיד בישראל על 12,798 דולרים, לעומת 14,994 דולרים בממוצע ה-OECD. בחינוך הגבוה עמד הפער על 14,966 דולרים בישראל לעומת 22,878 דולרים במדינות הארגון.

החינוך היסודי היה החריג היחיד, כאשר בישראל עמדה ההוצאה לתלמיד על 13,945 דולרים, מעט יותר מממוצע ה-OECD שעמד על 13,639 דולרים.

בלמ״ס מסבירים כי אחד הגורמים המרכזיים לפער הוא המבנה הדמוגרפי של ישראל. בשנת 2023 היו בני 0–24 כ-43% מאוכלוסיית ישראל, לעומת 28.6% בלבד בממוצע מדינות ה-OECD. המשמעות היא שבישראל יש שיעור גבוה יותר של ילדים וצעירים הנזקקים לשירותי חינוך, ולכן ההוצאה מתחלקת בין מספר גדול יחסית של תלמידים.

פער נוסף נמצא בחלקו של המימון הפרטי בהשכלה הגבוהה. בישראל הגיע שיעור המימון ממקורות פרטיים ל-58.6%, לעומת 32.9% בממוצע מדינות ה-OECD. בכלל דרגי החינוך, ללא החינוך הקדם-יסודי, חלקה של ההוצאה הציבורית במימון החינוך בישראל עמד על 79.9%, לעומת 82.9% במדינות הארגון.

תמונה כלכלית של פערים

הלמ״ס מציגה שורה של פערים בכלכלה הישראלית: הצרכנים מגדילים את רכישותיהם, אך עדיין חוששים מהמצב הכלכלי; מרבית ענפי העסקים מציגים מאזנים חיוביים, בעוד שהמלונאות נותרת מאחור; ובתחום החינוך, שיעור השקעה גבוה מהתוצר אינו מתורגם בהכרח להוצאה גבוהה לכל תלמיד.

הנתונים אינם מצביעים על מגמה אחידה בכל התחומים, אך הם מדגישים את ההבדל בין הנתונים הכלכליים הכוללים לבין המצב בענפים ובקבוצות אוכלוסייה מסוימות.