בתחילת הריאיון ינון מגל מבקש שאמתין לו עשר דקות כדי שיוכל לטפל ב"סערת ינון מגל" התורנית, סערה שהתעוררה הפעם בשל התבטאות של מגל בתוכנית הרדיו שלו עם בן כספית. מגל טען שכל הכותבים בספר 'מר הפקרה', שמאשים את נתניהו בהפקרת החטופים, "ייזכרו לדיראון עולם… האנשים הכי שפלים שחיים במדינת ישראל". מכיוון שבאותם כותבים נמנות גם משפחות חטופים, מגל ספג ביקורת נוקבת ברשתות, בעיקר מצד שמאל כמובן, אף שהחריג את משפחות החטופים מהאמירה החריפה שלו.
"בעיניי זה אחד הקמפיינים הכי מתועבים שהיו בהיסטוריה של עם ישראל, והיו הרבה. לקרוא לנתניהו 'מפקיר החטופים' זה להגיד שהוא הפקיר אותם בשביל שימור שלטונו. רק אתמול התפרסם ריאיון עם השליח של ביידן למזרח התיכון, ברט מקגורק, שניהל את המשא ומתן עם חמאס על החזרת החטופים, והוא אמר שנתניהו היה מוכן ללכת רחוק מאוד כדי להחזיר את החטופים, אבל חמאס טרפד את כל העסקאות".
"הם מציגים את האמירה שלי כתקיפה של משפחות שכולות למרות שהחרגתי אותן מהאמירה הזו, כי הם יעשו הכול כדי שלא לגעת בנקודה האמיתית, והיא שהייתה פה עלילת דם שפלה ומרושעת. לדעתי גם משפחות שכולות לא רשאיות להעליל עלילת שווא כזו. קרה להן אסון, ומותר שתהיה להן ביקורת על נתניהו; הוא ראש הממשלה ויש לו אחריות, אבל אין להן זכות להעליל עליו עלילת דם".
האם הסערות סביבך פוגעות בך?
עלילת דם על ראש הממשלה
"במקרים שאני מרגיש שלא הייתי בסדר, אז כן, זה מפריע לי. במקרה הזה זה לא מפריע לי, כי ברור לי שזה ספין. הנקודה העקרונית היא שחודשים הם העלילו עלילת דם על ראש הממשלה תוך כדי מלחמה והדהדו את המסרים של האויב". הוא מודה שכאשר הוא סופג ביקורת ממחנה הימין הוא נפגע הרבה יותר. "מהשמאל אני לא מתרגש, כי אני יודע שהם נגדי ורק מחפשים משהו להיתלות בו. התקפה מימין פוגעת בי יותר, כי הימין בשבילי הוא משפחה".
הוא מתייחס לסערה שחולל כאשר יצא לאחרונה נגד חברת הכנסת טלי גוטליב לפני שעברה לעוצמה יהודית
"הרבה אנשים הלכו אחריה, אבל אני לא קונה את הסחורה שלה. אתמול למשל היא הוציאה הודעה נגד ראש השב"כ בגלל שאמר שצריך לגנות פורעים יהודים ששורפים בתים ביהודה ושומרון. אני חושב שצריך לגנות מעשים כאלה כי יש ריבון שהוא מדינת ישראל, צה"ל והשב"כ, ואני נגד אנרכייה. יש לנו ממשלה ימנית שבונה בכל יהודה ושומרון, הקימה מאות נקודות חדשות וחוללה מהפכה מטורפת. לצאת נגד מדיניות של ממשלה כזו ושל ראש השב"כ שהוא מינוי ראשון ומשמעותי של הימין זה מופרך".
למרות הדימוי שיש לו, מגל מתגלה כאדם די ממלכתי: "אני מאמין בשב"כ ומאמין בזיני, אני מאמין במוסדות המדינה. אני מבין שיש פה דיפ-סטייט אבל אני לא רוצה לשפוך את התינוק עם המים ולפרק את מדינת ישראל, שהיא נס שחייבים לשמור עליו. צריך לעשות תיקונים, אבל בשום אופן לא לחולל מלחמת אחים כשיש לי ביקורת נגד הרמטכ"ל או בכירים אחרים, אני אומר אותה, אבל אני לא מתחבר למתקפות על הרמטכ"ל ובכירים אחרים, בטח לא בזמן מלחמה. מדובר במפקדי הכוחות ששומרים על הביטחון שלנו, וצריך לזכור את זה גם כשמעבירים ביקורת מוצדקת".
"חוק הגיוס שיסוכם יהיה דומה מאוד למה שעמד עכשיו על הפרק"
בוא נתמקד רגע בפוליטיקה. בציבור הדתי-לאומי יש חשש גדול שלאחר הבחירות נתניהו ילך לסוג של ממשלת אחדות, גם כי החרדים עלולים להציב תג מחיר גבוה מדי בנוגע לחוק הגיוס וגם כי בעבר נתניהו צירף תמיד את השמאל לממשלתו. האם זה חשש אמיתי? איך אתה מתייחס לזה?
"אם יהיו לגוש הימין 61 מנדטים, נתניהו לא ילך עם איזנקוט", הוא קובע. "לעומת זאת אם לא תהיה הכרעה בבחירות, ייתכן שיהיה פתרון של אחדות כלשהי כדי למנוע בחירות נוספות".
הוא אינו סבור שהחרדים יציגו תג מחיר גבוה לנושא הגיוס: "חוק הגיוס שיסוכם יהיה דומה מאוד למה שעמד עכשיו על הפרק. יכול להיות שיורידו ממנו סנקציות על לומדי תורה, אבל בסופו של דבר הפתרון היחיד הוא שתלמידי ישיבה ימשיכו ללמוד תורה, ומי שלא לומד יצטרך להתגייס או לתרום בדרך כלשהי. לא יכול להיות שיש בטלנים שלא מתגייסים, לא לומדים תורה ועושים לביתם פרנסה של כסף שחור. האנשים האלה צריכים לתרום למדינה כמו כל אחד אחר".
אבל בשמאל ייתנו לחרדים כל מה שיבקשו אם יסכימו להצטרף לממשלתם. למה שהחרדים לא ילכו עם השמאל אם הימין לא ילך לקראתם?
"אני לא יודע מה השמאל ייתן לחרדים, אבל לדעתי נתניהו יישאר עם הגוש, חוק הגיוס לא ישתנה, ואני מאמין שזה יסתדר".
אם חלילה לא יהיו לימין 61 מנדטים, האם תתמוך בממשלת אחדות או בהליכה לבחירות נוספות?
"אם לא תהיה לנו קואליציה, יכול להיות שנצטרך ללכת לאחדות. בסוף חלק גדול מעם ישראל רוצה אחדות. זה יהיה קשה מאוד", הוא מודה. "כי לא כל תאוותנו תהיה בידינו. כמובן, אני מעדיף מאוד שיהיה לנו הגוש ונוכל להמשיך במהלכים שהתחלנו להוביל".
כשאני שואלת אותו אם הוא בטוח שנתניהו יעדיף את הגוש, כולל בן גביר והחרדים, על פני הליכה עם איזנקוט, הוא אומר כי לדעתו התשובה היא חד-משמעית כן. "זו הבטחת בחירות של נתניהו, והוא צריך לעמוד בה. הוא לא יוכל לפרק את הגוש אם הוא יקבל 61 מנדטים ומעלה, ולכן הימין חייב לצאת להצביע לגוש בהמוניו".
במהלך הקדנציה של הממשלה הנוכחית דחפת מאוד להעברת חוק הגיוס. האם התאכזבת מנתניהו ומהממשלה כשהחוק לא חוקק?
"זה מאוד אכזב אותי", הוא מודה. "אכן, הייתי מהדוחפים לחוק ועשיתי ככל יכולתי כדי ליצור את ההסדר עם החרדים, אלא שהחוק ממילא לא היה עובר בגלל היועצת המשפטית של ועדת החוץ והביטחון מירי פרנקל, שהיא 'ימין ערכי', ולא הייתה מעבירה את זה, וגם בג"ץ לא היה מעביר את זה.
"היה נגד החרדים קמפיין מטורף"
"היה נגד החרדים קמפיין מטורף של האופוזיציה ותקשורת השמאל, קמפיין שבשקר יסודו, שקרא לחוק הגיוס 'חוק ההשתמטות' או 'חוק הפטור' וגרם לסכנה ממשית לחרדים. הם הותקפו ברחובות, קיללו אותם, השפילו אותם ואפילו נהגו באלימות של ממש כלפיהם. זה היה קמפיין אנטישמי ונורא".
אתה אומר שחייבים להגיע לפתרון בנושא הגיוס, אבל אם ממשלת הימין לא הצליחה לשנות את מערכת המשפט בקדנציה הנוכחית, מה ישתנה אם תיבחר שוב ממשלת ימין?
"אני מאוד מקווה שנזכה בבחירות ונמנה את השופטים, ואז בעזרת ה' בג"ץ יאשר את החוק. בסוף הכול תלוי בזהות האנשים: מי היועץ המשפטי, מי השופטים בבג"ץ, מי עומד בראש השב"כ, מי פרקליט המדינה. לראשונה מאז המהפך של 1977 נתניהו מינה אנשים שמשנים כיוון, כמו זיני, גופמן וראש המל"ל. פתאום יש ביקורת של השב"כ ושל המוסד כלפי ערוץ 12 שעשה עבירת צנזורה. בתקופות של ראשי מוסד ושב"כ אחרים זה לא היה קורה. המפתח להעברת חוק הגיוס טמון בשינוי הרכב השופטים בבית המשפט העליון".
בנוגע לשמירה על הגוש, מה דעתך על עופר וינטר?
"אני חושב שליבו במקום הנכון, אבל הוא הולך עם הראש בקיר. כל המחנה – מראש הממשלה, דרך ראשי המפלגות, רבנים, הורים שכולים ובוגרי עלי – ביקש ממנו שלא ירוץ לבד ואמרו לו שהוא מסכן את הגוש. הציעו לו הצעות טובות, והוא התעקש לרוץ לבד. כרגע על כף המאזניים עומד אירוע מסוכן ברמה של הסכם אוסלו, ועל הכף עומדים עתידה של מערכת המשפט, הכרעת המלחמה, יהודה ושומרון, הנגב והגליל והזהות היהודית של המדינה. פייגלין התחבר לסמוטריץ', כולם עושים מאמצים לשמור על הגוש, והוא הולך נגד כולם. אני סבור שווינטר ישלם על זה מחיר ולא יעבור את אחוז החסימה".
"זו שליחות"
מגל, איש התקשורת המשפיע בישראל, אומר כי הוא רואה שליחות בפוזיציה שהגיע אליה: "יש לי הרשתות החברתיות והפלטפורמות שאני עובד בהן ברדיו ובטלוויזיה, ואני כל זמן בסוג של השפעה. באיזשהו אופן אני מרגיש שליח. כל קורות חיי והצמתים שעברתי בהם הובילו אותי לנקודה הזאת, גם מקצועית וגם תודעתית, וברוך ה' אני מרגיש שאני מצליח להשפיע. אחד הדברים שחשובים לי הוא לשמור על הגוש האמוני. צריך להבין שמתרחש אירוע היסטורי גדול בהרבה מאירוע פוליטי, עם ישראל חוזר לעצמו אחרי הציונות החילונית".
הציונות החילונית סיימה את תפקידה?
"הציונות החילונית עשתה תיקון אדיר. היא הביאה את עם ישראל לארצו, הקימה מדינה וצבא שמגן עלינו אחרי אלפיים שנות פרעות, אבל זה לא יכול להחזיק מעמד בלי חזרה לזהות היהודית. אני מרגיש שיש לי תפקיד וזכות להיות מהמבשרים של הבשורה הזאת".
לאחרונה הוא הוציא סרטון הומוריסטי שטען בו כי נפגע כשלא הציעו לו שריון באחת ממפלגות הימין, ואני שואלת אותו אם יש לו שאיפות פוליטיות כלשהן. "לא. אני לא רוצה לחזור לפוליטיקה. בזמנו נתניהו שאל אותי אם אני רוצה להשתלב בפוליטיקה או לקבל תפקיד כלשהו, ואמרתי לו שאני לא רוצה כלום".
"אני בפוזיציה מאוד טובה ומשפיעה, ואני לא מרגיש צורך להיכנס לתוך הטירוף של הפוליטיקה, שיש בה המון אילוצים שאין לי כיום. אני מאוד משתדל להיות נאמן לעצמי ולאמת שלי, ואני חושב שהרבה פעמים אנשים מעריכים את מה שאני אומר בגלל שאני נאמן לאמת הזו גם אם זה לא מתאים לחלק מהאנשים", הסביר מגל".
באורח חיי אני אדם דתי, ממש דוס
אמרת שחלק מהשליחות שלך היא לבשר את החזרה לאמונה היהודית, ועם זאת אתה לא חובש כיפה או לובש ציצית ביום-יום.
"המראה הזה יותר נוח לי", הוא מודה. "אני מרגיש פרילנסר יהודי. החברותות שלי והרבה חברים שלי הם חרדים, הייתי בעבר במפלגה של הציונות הדתית, גרתי שנים בנחלאות והתפללתי בבתי כנסת ספרדיים. אלו עולמות שנגעתי בכולם, אני מבין את השפות האלה כמו שאני מבין מצוין את השפה החילונית, וזה מה שמאפשר לי לנהל דיאלוג ולהיות סוג של שליח".
"באורח חיי אני אדם דתי, ממש דוס: אני מתפלל שחרית בכל יום, מניח תפילין, שומר שבת וכשרות. אני כל הזמן בתהליך של הוספה, אם זה תהלים, פיטום הקטורת, תפילין. הילדים שלי לומדים במוסדות דתיים ולובשים כיפה וציצית, ואני גאה בזה ומאושר מזה מאוד. אחד הבנים שלי לומד כעת בישיבת ההסדר בשדרות, וזה עושה אותי מאושר. אני מרגיש שהקב"ה מוביל אותי ונתן לי מתנות כמו כריזמה והצלחה תקשורתית, ואני פשוט צינור ושליח של תודעה שגדולה ממני".
כיוון שהוא מזכיר את תחנות חייו התקשורתיות כחלק ממהלך של השגחה פרטית שהוביל אותו למקום שהוא נמצא בו כיום, אני מעיזה לשאול אותו בזהירות על המשבר שחווה כאשר נאלץ להתפטר מהכנסת. "המשבר שעברתי ברמה האישית היה מאוד קשה ופגע בי מאוד, אבל הוא ללא ספק השפיע גם במובן של השליחות שלי ושל המקום שאני נמצא בו כיום".
"סמוטריץ' הוא אדם רציני מאוד"
"אני מאמין שבגלל אותו משבר אני הרבה פחות מתרגש מההתקפות כלפיי. לאחרונה ראיינתי את טלי גואילי ושאלתי אותה איך היא עברה את ההתקפה שעשו לה לאחרונה בתקשורת אחרי שהצטרפה לליכוד. היא אמרה: 'אם המחנה השני ייבחר, זיכרון גיבורי המלכות ייעלם'. טלי אמרה לי שאחרי מה שהיא עברה, היא כבר לא מתרגשת ממילים והיא מרגישה שיש לה שליחות. מאוד התחברתי לזה, למרות שאני כמובן לא עברתי את מה שהיא עברה, אבל כשעוברים משברים זה יוצר גם חוסן".
הזכרת שבעבר היית חבר כנסת במפלגה של הציונות הדתית, ואתה מצהיר שאתה מאוד מעריך את סמוטריץ' ואת סטרוק. יש סיכוי שתצביע להם?
"כן" הוא מפתיע. "בעיקרון אני מצביע ליכוד, אבל סמוטריץ' הוא אדם רציני מאוד, אני אוהב אותו וסומך עליו, וזו בהחלט אופציה מאוד ראויה מבחינתי". מגל חוזר למשבר שחווה כשהיה חבר כנסת ומזכיר שסמוטריץ', בניגוד לאחרים, עמד לימינו ותמך בו עם הרב אלי בן דהן. "גם נתניהו עמד לצידי באותו זמן, ואחרי שנסגר כל האירוע, הטלפון הראשון שקיבלתי היה ממנו. נתניהו חיזק אותי ממש כאילו הייתי במפלגה שלו".
כמי שתומך לחלוטין בגוש האמוני, מהן לדעתך נקודות החולשה של מנהיגי גוש הימין?
"בן גביר מתעסק יותר מדי ביחסי ציבור, וזה קצת ילדותי", הוא אומר. "גם לסמוטריץ' יש חולשות משלו, ולא תמיד הוא מחליט את ההחלטות הנכונות. למשל, הוא התנגד לחיסול נסראללה". הוא מציין גם כי יש חלקים בציונות הדתית שיש להם שיגעון גדלות ורגשי נחיתות, והם מבדלים את עצמם מהמחנה הלאומי בשל תדמית מסוימת ומנסים למצוא חן בעיני השמאל, שהם רואים בו אליטה.
"צריך לצאת מזה ולהיות מחוברים למי שאנחנו ולאמת שאנחנו מייצגים", הוא אומר. "הציבור הזה עושה דברים אדירים במלחמה, זה קידוש השם במחירים גבוהים מאוד. אנחנו צריכים להיות יותר בטוחים בעצמנו ולהשתחרר מהאליטה של הפרוגרס שאיבדה רסן וחיבור למציאות".
מהי לדעתך נקודת החולשה של נתניהו?
"החולשה של נתניהו בעיניי היא במינויים ובבחירת אנשים", הוא אומר ומציין גם את הנקודה האמונית: "אני יותר אמוני ממנו, אבל אני לא בא אליו בטענות בקטע הזה", הוא ממהר להבהיר. "כולנו נמצאים בתהליך, עם ישראל חוזר למסלול הרליגיוזי והאמוני, לטרק של היהדות. גם בעולם כולו יש תהליך של חזרה לאמונה".
"אירועי 7 באוקטובר התכתבו עם ההיסטוריה האמונית, הנוח'בות באו בשם האסלאם. הסלוגן של השמאל 'רק אל תהפכו את זה לסכסוך דתי' הוא מגוחך, כאילו מדובר בסכסוך טריטוריאלי בין שני שכנים. המהות פה היא אירוע דתי. היכולת לשרוד פה ולשלם מחירים כבדים קיימת רק אם אתה מאמין שאתה בשליחות שהיא מעל מה שאתה רואה בעיני בשר".
עם זאת הוא מדגיש כי הוא מתנגד לכל סוג של כפייה: "אני לא רוצה למחוק את החילונים ולא לכפות שום דבר על אף אחד. אני אף פעם לא אומר לאנשים לחזור בתשובה או להניח תפילין. אני מבחינתי מראה דוגמה של יהודי ששמח ביהדות ורואה ביהדות אופציה רלוונטית במציאות המודרנית שיכולה לעזור לחיות חיים יותר טובים ומשמעותיים".
מה לדעתך התפקיד של ערוץ 14 בתחום הזה?
"ערוץ 14 הוא מהפכה תודעתית אדירה, כי לראשונה הימין הבקיע את חומת התודעה. זה התחיל ברשתות החברתיות, שבלעדיהן הערוץ לא היה קם, אבל בזכות אנשים מוכשרים הצלחנו ליצור ערוץ שקובע סדר יום ומשפיע. בלי ערוץ 14 השמאל היה מנצח כמו שקרה עם בגין ושרון, שקרסו כי הם היו לבד. לנתניהו יש ערוץ 14, וזה נתן לו המון כוח. גם במלחמה היינו בשליחות של לתת כוח להנהגה, לחיילים ולעם, ואני חושב שהתרומה שלנו הייתה משמעותית מאוד".
להיות מודעים לסכנה
לאחרונה אתה מדבר הרבה על הבעיה שיש למדינת ישראל עם המגזר הערבי ועם העובדה שרוב העובדים בכל מיני מקצועות, כגון נהגי אוטובוס, רוקחים, מטפלים סיעודיים, שייכים למגזר הזה.
"אני מנסה לשנות את התודעה בעניין הזה", הוא מסביר. "האפשרות היחידה שלנו להתמודד עם האירוע הזה היא רק אם נהיה מודעים לסכנה".
זה נושא שממשלת הימין הנוכחית לא טיפלה בו.
"עד היום הטיפול בנושא לא היה טוב", הוא מסכים, "אבל האפשרות לטפל באירוע הרבה יותר טובה בממשלת ימין מאשר בממשלת שמאל. סמוטריץ' ובן גביר מבינים את האירוע, ונתניהו אמר לי בריאיון האחרון שגם הוא מבין שיש פה סכנה ושחייבים לשנות פרדיגמה ולטפל בזה מהיסוד.
"אנחנו לא יכולים לאבד את הגליל; כיום רק 14% מהתושבים שם יהודים, וזה טירוף. כבר היו שם התפרעויות שחסמו את הגליל, וגם בנגב יש לנו אותה בעיה. יש מוקדי כוח שלמים הנתונים כמעט אך ורק בידי המגזר הערבי: נהגי אוטובוס, נהגי משאיות, שליחי וולט, רופאים ורוקחים. אסור שיהודים יודרו מהמוקדים הללו. חייבים לתקן את העיוותים שנוצרו בגלל העדפות מתקנות למיניהן, אנחנו לא יכולים להיות תלויים במיעוט הערבי".
מאשימים אותך בגזענות בעקבות האמירות הללו?
"זה לא עניין של גזענות! יש פה מגזר שחלקים ממנו חותרים תחת המדינה ורוצים להשמיד אותה. כשיש מאבק בין עמים, הישענות על קבוצה שעוינת את המדינה זו סכנת חיים. אני לא נגד האזרחות שלהם ומתן שוויון זכויות, יש להם תעודת זהות וזכות להצביע, אבל צריך להיות ערניים לעובדה שבסוף הם נגד המדינה היהודית. בהזדמנות הראשונה שתהיה להם, כמו ב-7 באוקטובר, הם עלולים להתהפך עלינו, וזה עלול להיות הרבה יותר חמור וכואב".
גן ינון
בהנחייתו ובכיכובו של מגל הפכה תוכנית 'הפטריוטים' לאחת התוכניות הנצפות ביותר בישראל. אני שואלת אותו איך הוא מתמודד עם הפיצוצים שנוצרים לפעמים בין חברי הפאנל שלו. "אני קצת כמו גננת", הוא צוחק, "אבל חשוב לי שתהיה אווירה טובה. התוכנית משודרת בלילה ומתחרה בתוכניות ריאליטי, אז היא חייבת להיות כיפית ומהנה. אנחנו מביאים המון מסרים ואג'נדות, ואני סבור שחייבים איזון של קצת שטותניקיות, בדיחות וחוש הומור. אי אפשר להכביד על אנשים בעשר בלילה".
לאחרונה, בתוכנית ששודרה מקריית שמונה, היה ויכוח סוער ואמוציונלי בין איתמר פליישמן לגיא מרוז, ומאז לא שב פליישמן לתוכנית. מתי פליישמן חוזר לתוכנית? לאחרונה הוא אמר בפודקאסט שזה לא תלוי בו.
"אני לא יודע", הוא מודה. "אבל אני לא בטוח בכלל שזה לא תלוי בו. באופן אישי התבאסתי מאוד ממה שקרה בקריית שמונה, כי אני מאוד אוהב את איתמר, הוא פאנליסט מדהים ואינטליגנט. "גם גיא מרוז הוא פאנליסט טוב מאוד: הוא מביא זווית אחרת, מפרה את הדיון, גורם לנו לצחוק, ונוסף על כך יש לו דעות די מטורללות, ואנשים נחשפים דרכו למה שהשמאל חושב ועד כמה רחוק הוא מוכן ללכת
"גיא הוא איש נחמד מאוד שבעיניי תורם לערוץ, ואני רואה שמאז שהוא נמצא אצלנו הוא מזהה הרבה אמת וחסד בימין ומוציא את זה החוצה. הוא עושה שירות טוב לימין מכל הבחינות".
לסיום, ציינת שלערוץ 14 ולינון מגל יש שליחות חשובה לעם ישראל. אם יציעו לך הרבה כסף, האם תסכים לעבור לערוץ מתחרה?
"כבר היו דברים מעולם", הוא אומר. "הציעו לי הרבה הצעות מפתות וסירבתי. זו השליחות שלי".
