מצר הורמוז הפך בחודשים האחרונים לאחד המקומות המסוכנים בעולם לעבוד בו, ובעלי מכליות הנפט משלמים על כך ביוקר. קברניטים שמוכנים לקחת את הסיכון ולהפליג במצר יכולים כיום להרוויח עד 100 אלף דולר בחודש, ועוד בונוס של 50 אלף דולר על כל מעבר בודד – פי שישה ויותר מהשכר שהיה מקובל בענף רק לפני כמה חודשים.
גם צוותי הסיפון הזוטרים, ששכר הבסיס שלהם מתחיל לרוב ב-1,500 דולר בחודש, רואים את שכרם מזנק: לפחות פי ארבעה עד שישה על כל מעבר בהורמוז, ושכר כפול גם באזורי עימות סמוכים כמו דרום ים סוף ומפרץ עומאן. מדרגות השכר המקובלות בענף – כ-15 אלף דולר בחודש לקברניטים וכ-1,500 דולר לצוות הזוטר – הוחלפו הלכה למעשה במסגרות הכנסה לזמן מלחמה, המבוססות על בונוסים לכל מעבר, חתימה בהתראה קצרה וסבבי הפלגה חוזרים.
עלייה חדה בתקיפות על אוניות
הזינוק בשכר הוא תגובה ישירה לעלייה בולטת במספר התקיפות על כלי שיט באזור. מאז 20 בספטמבר תועדו לפי הנתונים לפחות 14 תקריות, כאשר ארבע ספינות נפגעו רק מאז השבת האחרונה. על פי מרכז המידע הימי המשותף, כמעט 20 אוניות מסחריות – רובן מכליות נפט – הותקפו בחודש האחרון בלבד במצר הורמוז, במפרץ הפרסי ומול חופי עומאן.
הארגון הימי הבינלאומי מעריך כי לפחות 93 אוניות ספגו תקיפות מאז 28 בפברואר, ומספר ההרוגים בקרב אנשי ים מאז פרוץ העימות עומד על 24. בכירים בענף הספנות מעריכים כעת את הסיכוי שספינה תיפגע במהלך חצייה במצר בכ-1 ל-20 – נתון שממחיש למה אנשי הים דורשים תגמול כה גבוה כדי להפליג.
אזור מלחמה רשמי וספינות עם האותות כבויים
המצר הוגדר רשמית כאזור של "פעולות דמויות מלחמה", הגדרה שמקנה לאנשי הים זכות משפטית לסרב לשיבוץ במעבר ולחזור לביתם על חשבון החברה המעסיקה. תהליך החלפת צוות שבחר לעזוב עשוי להימשך שבועות, מה שמחריף עוד יותר את הקושי לאייש את הספינות.
קרדיט:
כדי לצמצם חשיפה, רוב כלי השיט שמבצעים את המעבר מפליגים כיום בלילה כשמשדר המיקום שלהם כבוי, צמודים ככל האפשר לחופי עומאן, והסיפונים מבוצרים בשקי חול כהגנה מפני כטב"מים וטילים. הצי האמריקני פרס יכולות הגנה אווירית לאורך חופי עומאן כדי לסייע להגן על התנועה הימית. קברניט ששוחח עם רשת בלומברג תיאר את שגרת המעבר המסוכנת, וקיבל בתמורה משכורת כפולה במסגרת חוזה קצר יותר מהמקובל.
גורמים באיגודי הימאים טוענים כי חלק מהמעסיקים נוקטים גם בטקטיקות לחץ, ובהן איומים להחליף צוות שאינו מוכן להפליג וניכוי עלויות החזרה הביתה משכרו, כדי לשמור את הספינות בלוח הזמנים.
ביטוח, דלק ותעריפי הובלה שלא היו כמותם
גם עלויות הביטוח זינקו בעקבות גל התקיפות. בעלי מכליות מתחייבים כיום לתשלום פרמיית ביטוח גוף ספינה לנסיעה בודדת בשיעור של שישה עד עשרה אחוזים מערך הספינה, ועבור מכלית נפט גולמי ענקית הפרמיה למעבר יחיד עולה על 20 מיליון דולר.
גם עלויות ההובלה הבסיסיות מזנקות. לפי דיווח בפייננשל טיימס, התעריף היומי למטענים העוברים בנתיב הגיע השבוע לשיא של כ-1.3 מיליון דולר – לעומת 20-50 אלף דולר ליום בלבד בתקופה המקבילה אשתקד. במקביל, מזוט כבד שמשמש רבים מהנשאים הגדולים הגיע ל-686 דולר לטון מטרי, עלייה של 67% לעומת התקופה המקבילה אשתקד, וחוזים עתידיים על נפט ברנט בלונדון מרחפים סביב 100 דולר לחבית – יותר מ-60% מעל הרמה שבה היו בתחילת השנה, כך דווח בסי-אן-בי-סי.
ההשפעה האמיתית על מחיר הנפט
למרות הסכומים הדרמטיים, בעלי הספינות עצמם מעריכים שההשפעה הישירה של הבונוסים על מחיר החבית נותרת זניחה. בונוס מעבר של 50 אלף דולר, כשהוא מתחלק על פני מטען של מכלית-על שמכילה כ-2 מיליון חביות נפט גולמי (כ-318 אלף מטרים מעוקבים), מוסיף בפועל רק כמה סנטים בודדים למחיר החבית – זניח לעומת עלויות ההובלה והביטוח מפני סיכוני מלחמה.
אולם מעבר למספרים, האות הכלכלי הרחב יותר שעולה מהורמוז הוא שזרימת הנפט מהמפרץ הפרסי כבר לא תלויה רק במגבלות פיזיות, אלא הפכה תלויה בצוואר בקבוק של כוח אדם. אם תקיפה בודדת תוביל לסירוב גורף של צוותים להפליג, או תאלץ בעלי ספינות להקפיא הפלגות, צפויה פגיעה מהירה בזמינות הנפט המובל בים – מהירה בהרבה מנזק שייגרם לתשתיות נפט יבשתיות. עובדה זו, כך נטען, מסבירה גם מדוע נפט מסוג ברנט שומר על פרמיה מול נפט מסוג WTI, חרף התאוששות היצוא הסעודי.
הקושי לאייש את הספינות אינו חדש, אך הוא הולך ומחריף. כבר ביולי דיווח בלומברג כי חברת Sinokor, בעלת מכליות-העל הגדולה בעולם, הציעה לצוותיה תוספת של שישה חודשי שכר עבור הפלגת הלוך-חזור של כחודש ימים, לצורך העמסת נפט בסעודיה או בעיראק ופריקתו במפרץ עומאן – בעוד בעלי ספינות אחרים הציעו באותה עת סכומים נמוכים יותר, אם כי עדיין משמעותיים. עבור רבים מאנשי הים, המגיעים ממדינות בעלות הכנסה נמוכה כמו הפיליפינים והודו, מדובר בסכומים שיכולים לשנות חיים.
עוד באותו נושא
