הפרויקט שלנו. בשבוע שעבר זכיתי לראות מקרוב, לגעת ולהרגיש בידיים את אחד מפרקי הגאולה והציונות המופלאים ביותר שנכתבים בדורנו, ברגעים אלה ממש.
במסגרת יוזמה להנגשת מהפכת החוות לדור הצעיר עברתי בחמש חוות באזורים שונים ברחבי יהודה ושומרון, ראיינתי את החלוצים הגיבורים שהקימו ומתפעלים אותן וראיתי מקרוב את העשייה המדהימה שלהם.
עכשיו תראו, הנושא לא חדש לי. כבר לפני 15 שנה כשהייתי נער יצא לי להתנדב בחוות, בשמירה בלילות ארוכים וברעיית צאן. יצא לי להיות בחוות בימים הראשונים שלהן, ושתיתי במצטבר ליטרים של קפה שחור חזק ליד שולחנות חבוטים שניצבים בין מכלאות צאן ובקר.
גם היום, בכובעי כיוצר תוכן, יוצא לי לעסוק לא-מעט בחלוצי החוות ובאירועים שמתרחשים סביבם, ויש לי חברים שהקימו חוות וחברים שמתנדבים בחוות ועוזרים להן להתקיים. ועדיין, גם עם כל ההיכרות המוקדמת שלי עם הנושא, הסיור המעמיק בחמש חוות באזורים שונים לגמרי והפגישה אחד על אחד עם האנשים שמחוללים במו ידיהם את המהפכה הזאת יום-יום נתנו לי פרספקטיבה על החלוציות בת זמננו שלא דומה לשום דבר אחר.
"פרדוקס הפופוליזם" הוא מונח ידוע במדיניות ציבורית שהמצאתי הרגע, והוא מתאר היטב את הקדנציה האחרונה של שר האוצר בצלאל סמוטריץ'
זה מתחיל מההקרבה. אנשים – וכמובן גם בנות הזוג המופלאות – מקריבים את הנוחות שלהם ואת הפרטיות שלהם למען מהלך שגדול מהם, שהם מתחילים אותו לבד לגמרי, כשכל האחריות על כתפיהם, ובידיעה ברורה שאם הוא יצליח הוא כבר לא יהיה שלהם לבד. כי כל חווה שמתבססת מצטרפים אליה אנשים נוספים, ולפעמים נאסף סביבה יישוב שלם שנהנה מהסיכון שהם הסתכנו ומההצלחה שלהם בהתבססות בשטח.
זה נמשך בשיתוף הפעולה המדהים עם גופי המדינה – הממשלה, מערכת הביטחון והצבא – שמבינים סוף סוף שבמקום שיעברו המחרשה, הפרה או הכבשה, שם יעבור הגבול. גבול הביטחון וההחזקה בשטח. לראות איך ההנהגה המדינית והמערכת הצבאית עובדות בשיתוף פעולה מלא עם גיבורי החוות זה לראות חלום שמתגשם.
ומעל הכול: השינוי בשטח. אזורים שלמים בנחלת אבותינו שמאז שחזרנו אליה יהודים מפחדים להסתובב בהם, חזרו להתמלא בפסיעות של יהודים, לשמוע צעקות וקריאות בעברית, ופשוט להיות מרחב בטוח בשבילנו, בעלי הבית. אני ממליץ לכל אחד ואחת: תפנו שעה בלו"ז, תקפצו לחווה שקרובה אליכם או למסלול הנסיעה שלכם, תגידו שלום ותראו מקרוב. לא תתחרטו.
הפרויקט שלהם
הפרויקט שלהם. ולעומת הפרויקט שלנו, שמובילים אנשים גיבורים ועדיני נפש שעוסקים יום-יום בבנייה ובעבודה קשה, מתנהל כבר יותר ממאה שנה הפרויקט של האויבים שלנו, שמטרתו אחת: דם יהודי. לא צריך תוכנית, לא צריך סדר וארגון. אם רצחת יהודי, אתה גיבור וקידמת את הפרויקט הפלשתיני עוד קצת. לא חשוב אם הוא חייל, אזרח, ילד, תינוק, אישה או זקן.
בערב יום הכיפורים התבשר עם ישראל על הירצחו של נתנאל שקרון ה' יקום דמו, כשהלך לטבול עם בנו לקראת היום הקדוש. מחבל פלשתיני מתועב יצא מביתו חמוש, ראה רכב ששני יהודים בתוכו ופתח באש. ברגעיו האחרונים לפני שעלה בסערה השמיימה הצליח נתנאל להציל את חייו של בנו. אני שולח מכאן תנחומים מעומק הלב למשפחת שקרון על האובדן הנורא, מן השמיים תנוחמו.
ולא סתם אני כותב על שני הפרויקטים בזה אחר זה ומעמיד אותם זה מול זה. אנחנו חייבים לראות, לזכור ולא לשכוח. האויב שלנו אינו נח לרגע. הוא מחפש יום-יום שעה-שעה את ההזדמנות הבאה להכות בנו. הנוכחות שלנו בשטח דוחקת את רגליו עוד ועוד ומרחיקה אותו מהיישובים שלנו ומהנשים והילדים שלנו. מהפכת החוות חייבת להימשך, להכפיל את כוחה ואת גודלה ולהבטיח את ריבונותנו המלאה בשטח.
נתניהו תומך בתכנית סמוטריץ׳: ״נעתיק את מהפכת החוות מיהודה ושומרון – לנגב והגליל״
המלכוד של סמוטריץ'
המלכוד של סמוטריץ'. "פרדוקס הפופוליזם" הוא מונח ידוע במדיניות ציבורית שהמצאתי הרגע, והוא מתאר היטב את הקדנציה האחרונה של שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. זהו ההבדל בין לחולל שינוי בשטח ובין לצבור נקודות בדעת הקהל. הרי מה לעשות, כמו שכולנו יודעים, לפעמים כדי להשיג את התוצאות הכי טובות צריך לפעול ביעילות ובשקט, בלי רעשי רקע מיותרים שעשויים להפריע במשימה ולהסיט אותך מהמסלול.
הדבר נכון שבעתיים כשאתה שר בממשלה שגם ככה מעורר הרבה אמוציות בקרב המתנגדים אליך שרק מחפשים הזדמנות לחבוט בך ולהוכיח שאתה סכנה לדמוקרטיה וכל מי שדואג למדינה חייב להיות מוטרד ומודאג, וכדאי גם שיהיה מוטרד מזה שהוא לא מספיק מודאג מזה שהוא מוטרד.
אבל מצד שני, אם אכן תפעל בשקט ובלי רעש וצלצולים, אולי תצליח לחולל שינוי אמיתי אבל לא תצליח לצבור נקודות בקרב התומכים שלך. ופה נוצר הפרדוקס. מה עדיף לפוליטיקאי? לעבוד קשה ובשקט, ליצור שינוי אמיתי ולא לקבל עליו קרדיט, או שמא לעשות הרבה רעש כדי שיראו שהוא מאוד רוצה לעשות את הדבר הנכון, בידיעה שהרעש עצמו ייתן לו נקודות אצל הבייס אבל ימנע כמעט לחלוטין את היכולת שלו לשנות משהו אמיתי?
בקדנציה הנוכחית, בתפקידי שר האוצר ושר במשרד הביטחון, הכריע בצלאל סמוטריץ' את הדילמה הנצחית של הפוליטיקאי הכרעה חד-משמעית. הוא החליט לעבוד בכל הכוח כדי לחולל שינוי אמיתי בשטח ולהצדיק את הבחירה בו על ידי הציבור שהוא מייצג, ועם נושא הנקודות בקרב הבייס נתמודד איכשהו.
ובאמת, למרות קדנציה מופלאה כשר אוצר במלחמה הארוכה בתולדות המדינה, למרות ההשתתפות החשובה בקבינט המלחמה שהוביל להישגים אדירים, שלא נכנע לעסקאות מופקרות והצליח להחזיר את כל החטופים הביתה ולמרות מהפכת החוות שהתרחשה בהנהגתו, רבים בציבור שהוא מייצג מפנים לו עורף בטענה שהוא האחראי הבלעדי לאי-גיוס החרדים, כאילו אם לא סמוטריץ' בממשלה, מחר בבוקר כל מאה שערים בבקו"ם.
אני מקווה מאוד שהציבור הערכי והמסור שאני גאה להשתייך אליו ישכיל לראות תמונה מורכבת ושלמה יותר וייתן שוב את מפתחות ההנהגה למי שבחר בעשייה על פני שיווק עצמי וידע לקבל בדרך גם החלטות קשות ולא-פופולריות.