בכל שבוע מחדש, מהדורות החדשות מדווחות על עוד ועוד הרוגים בכבישים, והתחושה הציבורית היא של "מכת מדינה" עיוורת שפוגעת בכולם במידה שווה. אלא שקריאה מדוקדקת של המספרים שאספנו ועיבדנו, מגלה תמונה שונה לחלוטין – כזו שמישהו מנסה, כך נראה, להסוות. מבדיקת נתוני העומק עולה כי בזמן שהעלייה בתאונות בקרב יהודים היא מתונה יחסית, מתרחש לנגד עינינו זינוק חסר תקדים במספר ההרוגים הערבים. המגמה הזו ממשיכה לטפס ומציבה זרקור על פער עצום וקטלני בין המגזרים השונים על הכביש, פער שהגיע הזמן לדבר עליו.
הנתונים משנים 2023 עד 2025 שניתחנו חושפים תמונה מטרידה ביותר. בעוד שמספר ההרוגים היהודים עלה בהדרגה מ-260 ל-307 (עלייה של 18.1 אחוזים), בקרב הערבים זינק המספר מ-98 ל-152. מדובר בתוספת של 54 הרוגים שמהווה קפיצה של לא פחות מ-55.1 אחוזים. גם בראייה רחבה יותר של חמש השנים האחרונות (2021-2025), זיהינו עלייה של כמעט 40 אחוזים בהרוגים הערבים, לעומת כ-21.8 אחוזים אצל היהודים.
שנת המפנה והרגלי הנהיגה
מניתוח הנתונים שערכנו, שנת 2024 מסתמנת כנקודת הקפיצה המרכזית. בשנה אחת בלבד זינק מספר ההרוגים הערבים ב-62.2 אחוזים, לעומת עלייה קלה של 7.7 אחוזים בלבד במגזר היהודי. המגמה הזו, כך גילינו, ממשיכה להמריא גם עמוק אל תוך שנת 2026, כשהמספרים מראים ש-38 אחוזים מההרוגים בכבישים הם ערבים. הפער הזה בולט וצורם במיוחד כאשר לוקחים בחשבון עובדה דמוגרפית פשוטה: האוכלוסייה הערבית מהווה כ-21 אחוזים בלבד מכלל אזרחי ישראל, אך חלקה בקטל בכבישים כפול כמעט משיעורה באוכלוסייה.
כדי להבין מה עומד מאחורי הפערים הללו, חזרנו לנתוני עבר (2014-2018) הבוחנים את שיעור הנהגים המעורבים בתאונות לכל 10,000 נהגים, לפי מגזר. המספרים שמצאנו מספקים הסבר חותך: נהגים מהמגזר הערבי מעורבים בתאונות עם עבירות מהירות פי שישה במרחב הבינעירוני, ופי חמישה בתוך הערים, בהשוואה למגזר היהודי. יתרה מכך, 19 אחוזים מהנהגים הערבים שהיו מעורבים בתאונות קטלניות ביצעו עבירת מהירות, לעומת תשעה אחוזים בלבד במגזר היהודי.
למה מסתירים את האמת על הקטל בכבישים?
למרות שהמספרים האלה צועקים לשמיים ומצביעים באופן ברור על מוקד הבעיה המרכזי, הרשויות, משום מה, מעדיפות לעצום עיניים. מבדיקה שערכנו עלה כי בשנים האחרונות, הנתונים שמוציאה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הרלב"ד) בצורה מסודרת, כמעט ואינם מתייחסים לפילוח לאומי בין יהודים לערבים. הדוחות הרשמיים מתמקדים בנוחות בפילוח של גיל ומין, ובכך מעלימים מהציבור את הסיפור האמיתי של הקטל בכבישים.
בשורה התחתונה, נדמה שהרצון לשמור על "פוליטיקלי קורקט" עולה לכולנו בדם. העלמת המידע המגזרי מהדוחות הרשמיים אינה רק בעיה של שקיפות או עיוות של המציאות; היא בראש ובראשונה פגיעה אנושה ביכולת של המדינה לטפל בבעיה. אי אפשר לרפא מחלה כשמפחדים להצביע על האיבר החולה, ואי אפשר למגר את הקטל בכבישים בלי להפנות את משאבי האכיפה, החינוך והענישה למוקדים הבוערים באמת. כל עוד הרשויות ימשיכו לטשטש את הנתונים מאחורי גרפים של "גיל ומין", אזרחי ישראל – יהודים וערבים כאחד – עלולים לשלם את המחיר.
