ניצול השואה ר' יהודה אהרן וידבסקי ז"ל, מזקני חסידי סוכטשוב ומודז'יץ, הלך לעולמו בליל ראש השנה והוא בן 107. וידבסקי נחשב לניצול השואה המבוגר ביותר שחי בישראל, ואחרי התופת באירופה זכה להקים משפחה ולראות דורות ממשיכים בארץ.

וידבסקי נולד בשנת 1919 בעיירה טורק שליד לודז' למשפחה דתית-ציונית. בילדותו למד בחיידר, ובהמשך עברה משפחתו ללודז', שם סייע בעסקי הטקסטיל המשפחתיים. עם הקמת הגטו הצטופפו 15 מבני המשפחה בדירה אחת והפעילו מתפרה שבה הועסקו יהודים בעבודות כפייה עבור הגרמנים.

באוגוסט 1944, עם חיסול גטו לודז', נשלחה המשפחה במשלוח האחרון לאושוויץ-בירקנאו. הוריו ואחיו הגדול גבריאל, תלמיד ישיבת חכמי לובלין, נרצחו בתאי הגזים. אחותו יוכבד נרצחה בשטוטהוף ואחיו חיים משה נספה בבוכנוואלד. יהודה ואחיו יהושע שרדו את הסלקציה והועברו למחנה העבודה פרידלנד, שם עבדו בהרכבת כנפיים למטוסים עד השחרור במאי 1945.

חזר לפולין – והפך את הזיכרון למפעל חיים

אחרי המלחמה שב וידבסקי ללודז', נישא לדובריש לבית וסרצוג והקים מחדש מפעל טקסטיל. בתקופה זו סייע, לפי תיעוד חייו, למשלוחי נשק של האצ"ל מפולין. בשנת 1950 עלה עם משפחתו לישראל, התיישב בתל אביב והמשיך לעסוק בתחום הטקסטיל.

בשנת 1978 חזר לפולין בניסיון לאתר את קברה של סבתו, הינדה אורדננס, בבית העלמין המוזנח בלודז'. החיפוש האישי הפך למפעל שנמשך עשרות שנים: וידבסקי פעל לאיתור, תיעוד ושיקום של אלפי קברים יהודיים ובתי עלמין שנפגעו ונזנחו לאחר השואה.

בין היתר סייע לזהות ולהקים מצבות על יותר מ-3,000 קברים, ואיתר בסוכטשוב את קברו של מייסד החסידות, בעל ה"אבני נזר", רבי אברהם בורנשטיין. הוא פעל גם להקמת אוהלים ולשימור אתרי קבורה יהודיים נוספים ברחבי פולין.

מהתופת להדלקת המשואה ביד ושם

בשנת 2012 נבחר וידבסקי להדליק אחת משש המשואות בעצרת הפתיחה הממלכתית של יום הזיכרון לשואה ולגבורה ביד ושם. הבחירה חתמה מסלול חיים שנע מאובדן כמעט כל משפחתו בשואה אל הקמת משפחה בישראל ופעילות ארוכת שנים למען זכרן של הקהילות שנכחדו.

וידבסקי הותיר אחריו מורשת של אמונה, תקומה ודאגה לכבודם ולזכרם של יהודי פולין. הוא הקדיש חלק גדול מחייו לכך שגם אחרי עשרות שנים, הקברים והקהילות שנמחקו לא יישכחו.