הרעיון שהציע ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק בריאיון לחדשות 12 מעורר סערה ציבורית נרחבת. ברק הציע מהלך שבו מדינת ישראל תפנה ישירות לחברות המדיה החברתיות, ותדרוש מהן להשבית ולסגור ערוצים ופלטפורמות מרכזיות במהלך 72 השעות שלפני פתיחת הקלפיות.

ההצעה הגיעה במהלך דיון על אתגרי הבינה המלאכותית והחשש מהפצת סרטוני דיפ-פייק מזויפים בסמוך למועד ההצבעה. ברק הציג את התרחיש שמטריד אותו ואמר: "הוא יכול כמובן, יש את הדיפ פייק. לפי דעתי, אם ועדת הבחירות לא תגיע להסכמה עם אינסטגרם".

המראיין באולפן עימת אותו עם הקושי הטכנולוגי לעצור תוכן שכבר הפך לוויראלי, וציין: "כן, זה משהו שגם, אתה יודע, מאוד קשה לעצור אותו כי מספיק שזה רגע באוויר, אתה אחר כך מאבד על זה שליטה, גם אם אתה מוריד את זה". אולם ברק בחר שלא להתמקד במנגנוני הגנה רשתיים, אלא הציע מענה קיצוני של הטלת וטו מלא.

סגירת צינורות התקשורת בשם ההגנה על הבחירות

ברק הבהיר את דרישתו ואמר: "לא, לא, יש אפשרות אחת – לפנות לחברות האלה, ולדרוש מהן בשם מדינת ישראל, בשלושה ימים האחרונים לסגור את הערוצים האלה". דבריו אינם מסתכמים בקריאה להסרת סרטון מסוים או לסימון פייק ניוז, אלא בהצעה שהמדינה תשתמש בכוחה כדי לסגור צינורות תקשורת מרכזיים בתקופה הרגישה ביותר עבור הבוחר הישראלי.

מהלכים של חסימת פלטפורמות דיגיטליות, השבתת ערוצים וסיכול הפצת מידע פוליטי בידי אזרחים אינם מוכרים במדינות דמוקרטיות מתוקנות. צעדים כוחניים כאלה מאפיינים בדרך כלל משטרים סמכותניים שטוטליטריים, המנצלים שעת חירום כדי להשתלט על זרימת המידע, לנטרל את השיח הציבורי ולמנוע ביקורת.

במדינה חופשית, השיח הפתוח הוא נשמת אפו של ההליך הפוליטי, בפרט בימים שבהם הבוחרים מגבשים את עמדתם הסופית. גם כשיש סכנות של דיסאינפורמציה, הכלל המחייב הוא פעולה זהירה שלא פוגעת בזכויות יסוד. הרעיון של "הורדת השאלטר" והחשכת הערוצים תחת הסיסמה של הגנה על טוהר הבחירות יוצר מדרון חלקלק ומסוכן, שמקריב את חופש הביטוי בגלל החשש מטכנולוגיה.