אלפים שנות תורה הביאו ספריות מלאות בספרים.

מהגמרא ועד אחרוני האחרונים – התורה מאירה כל פינה בחיים.

בחיים הפרטיים.

אבל בגלות לא יכולנו, פשוט לא היו לנו הכלים, להקשיב לתורה בתור עם.

בתור מדינה.

פרשת שופטים כולה מערכות מדיניות ולאומיות:

שופטים ושוטרים, נבואה, כהונה ומלכות.

זו פרשה שמעירה את הלב להתגעגע שוב לעולם שיש בו מלכות דוד.

מלכות שכולה 'מעין מלכות דרקיע'.

מערכות לאומיות שכולן יונקות מקודש וכולן שואפות לקדושה.

ממלכת כהנים וגוי קדוש.

הרב קוק זצ"ל, שמיד בצאת שבת ניכנס ליום פטירתו – ג' אלול, הוא החוזה הגדול של המהלך ההיסטורי הזה.

הוא גילה חלק שלם בתורה: התורה הכללית.

תורה שמחיה אומה, מחיה מדינה.

מאה שנה אחרי שהרב כתב את ספרי האורות,

המלחמה האחרונה גילתה שוב בעוצמה ענקית את האמת הזאת:

הציבור שלנו, שמחבר שמים וארץ, קודש וחול, כלל ופרט,

הוא היחיד שיכול למצוא את העוצמות והרוח להחזיק את המדינה באלף ימי מלחמה קשה.

מבתי הקברות ועד ישיבות הקבינט, מימי המילואים הלא נגמרים ועד הרוח הגדולה בבתי המדרש,

אמת אחת עולה:

תורה של כלל, שרוצה לא רק את טהרת וקדושת האנשים הפרטיים אלא אומה מוצלחת, חזקה, קדושה וטהורה –

היא צו השעה, והיא האוויר שהריאות של המדינה כל כך צמאות לנשום.

זה התפקיד שלנו.

שבת שלום!