מזגן חכם

אחת הדוגמאות לכך המזגן החכם, שעדיין לא ממש מצוי בבתים אך הוא לא רחוק מכך: מערכת שיודעת לזהות נוכחות בבית, ללמוד מתי בני הבית חוזרים, למדוד טמפרטורה ולחות, ולהחליט בעצמה האם להפעיל קירור או חימום – לפעמים בלי שאף אחד לחץ על כפתור. מכאן עולה הטענה המתבקשת: אם אני לא מפעיל את המזגן, אלא המערכת 'מבינה לבד' שצריך לקרר – אולי אין כאן חילול שבת כלל?
אלא שהטענה הזו מתבררת כבעייתית.

בינה מלאכותית איננה ישות עצמאית

במאמר שפרסמתי בכתב העת תחומין, עמדתי על כך שמבחינה הלכתית, וגם מבחינה משפטית כללית, בינה מלאכותית איננה ישות עצמאית. אין לה רצון, אחריות או שיקול דעת מוסרי. היא פועלת בדיוק במסגרת שהאדם הגדיר לה מראש, ויכולותיה הן כלי ביד האדם. לכן, כשהמזגן נדלק בשבת בעקבות זיהוי תנועה, שינוי בטמפרטורה או דפוס התנהגות קבוע – אי אפשר לומר ש'המזגן החליט'. ההפעלה מיוחסת, בסופו של דבר, לאדם שבחר להתקין מערכת כזו ולהשתמש בה. יש לקביעה זו השלכות משפטיות מרחיקות לכת, והן באו לידי ביטוי בסדרה של הכרעות בתי משפט ברחבי העולם, בתביעות לפיצויים על נזקי בינה מלאכותית: הנתבעים היו בני אדם וחברות ממשיים, ולא כלי ה-AI עצמם.

האם זאת 'גרמא'?

טענה נוספת שהועלתה היא שאולי מדובר בגרמא. הרי האדם רק נכנס לחדר או יושב על הספה, והמזגן נדלק 'מעצמו'. אבל גם כאן נדרשת זהירות. גרמא בהלכה איננה פתרון קסם, אלא היתר מצומצם למצבי צורך ודוחק. מערכת מזגן שמתוכננת מלכתחילה לפעול על סמך התנהגות אנושית, ללמוד אותה ולהגיב לה – קשה מאוד להגדיר אותה כפעולה עקיפה בלבד. כשהמערכת מחכה לי ופועלת בגללי, הקשר ביני לבין ההפעלה חזק מדי.
עם זאת, ייתכנו מצבים שבהם הקשר בין האדם לפעולת המזגן נחלש מאוד. למשל, מזגן גדול בבית כנסת או בלובי של בניין, שמופעל על סמך נתונים מצטברים של אנשים רבים: טמפרטורה כללית, מספר נוכחים, תנאי חוץ ועוד. במקרה כזה, השפעתו של כל אדם בודד על הפעלת המזגן היא מועטת מאוד, ויש מקום לדון בהקלות מסוימות.

הארכת מצב קיים

אפשרות נוספת היא מערכות שפועלות ממילא, והנוכחות האנושית משפיעה רק על המשך הפעולה או על עוצמתה. לדוגמה, מזגן שפועל לפרקי זמן קבועים, והשהייה בחדר רק מאריכה מצב קיים, בלי הפעלה וכיבוי מובהקים. לשם הטמעה מעשית של אפשרות זו נדרש תכנון זהיר ופיקוח הדוק על הביצוע.

מערכות מתקדמות במיוחד מסוגלות ללמוד לבד, לקבל החלטות מורכבות, ולעיתים לפעול בדרכים שהמשתמש כלל אינו צופה. כזה הוא מזגן שמחליט 'לרצות' את בני הבית ולשנות מצב, בלי שהאדם יודע מה בדיוק גרם לכך. במערכות כאלה מתעוררת שאלה חדשה: האם ניתן לייחס לאדם פעולה שהוא לא ידע עליה כלל? מצד אחד, הוא רצה במערכת שתעבוד עבורו. מצד שני, אין לו מושג מהו המעשה המסוים שגרם להפעלה. השאלה הזו עדיין פתוחה, וכנראה תמשיך ללוות אותנו עוד שנים.

שורה תחתונה

מכל מקום, השורה התחתונה ברורה: מזגן חכם, או כל מכשיר חכם אחר, אינו פועל 'מעצמו'. האחריות המוסרית וההלכתית על פעילותו מונחת על כתפי האדם – זה שתכנן, התקין ובחר להשתמש במערכת. ככל שהקשר בין ההתנהגות האנושית לפעולת המזגן הדוק וברור יותר, כך קשה יותר להתיר את פעולתו בשבת. וככל שהקשר מתרופף – יש מקום זהיר לדון בהיתרים.
הטכנולוגיה תמשיך ללוות את חיינו, וכך גם השבת. האתגר האמיתי אינו לבחור ביניהן, אלא לבחור בשתיהן.

הרב הראל דביר עובד במכון צומת במחקר הלכתי וטכנולוגי ועונה לשאלות הלכתיות. לתגובות ושאלות: ‫[email protected].