תחקיר נרחב ומקיף שפורסם במגזין "ניו יורקר", והתבסס על ראיונות עומק עם עשרות בכירים לשעבר בממשל האמריקני, חשף את עומק התסכול בבית הלבן מראש הממשלה בנימין נתניהו. מהעדויות עולה כי למרות גל לחצים כבד, ניסיונות תכופים להתערבות בשיקולים המבצעיים ואף איומים על אספקת הנשק, ישראל שמרה על חופש הפעולה הביטחוני שלה לאורך כל המלחמה בעזה ובלבנון ולא התכופפה בפני הדרישות מוושינגטון.

בכירי הממשל לשעבר, ובהם היועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן, סגנו ג'ון פיינר, מזכיר המדינה אנתוני בלינקן ומזכיר ההגנה לויד אוסטין, מתארים בתחקיר את ניסיונותיהם להשפיע על מדיניות ישראל, לדחוף להפסקת אש, להגביל את הלחימה ואף לשקול התניה של משלוחי נשק. בפועל, לפי עדויותיהם, נתניהו לא התיישר עם הציפיות האמריקניות והמשיך לנהל את המערכה בהתאם לשיקולים ולאינטרסים הביטחוניים שהציבה ישראל.

הלחצים בבית הלבן והאיומים על אספקת הנשק

ג'ייק סאליבן סיפר כי הנשיא ביידן ואנשיו דנו שוב ושוב באפשרות לעכב משלוחי נשק לישראל, בין הכל לקראת הפעולה ברפיח באביב 2024 ושוב ביולי של אותה שנה. עם זאת, ביידן נמנע מצעדים דרמטיים מתוך חשש לגורל החטופים ולביטחון ישראל. סאליבן אמר מפורשות: "כשהסתכלנו על זה בדיעבד, במבט קר, קל יותר לזהות את המלכודת שבדרך החשיבה הזאת… אני אומר בצורה ברורה, היינו צריכים להפעיל יותר לחץ על ישראל כדי שתנקוט גישה אחרת".

בכירים נוספים בממשל טענו כי נתניהו ואנשיו לא סיפקו להם את התשובות שרצו לקבל לגבי לוחות הזמנים של המלחמה. ג'ון פיינר אמר כי כיום ברור לו שישראל לא הציגה בפני הממשל את מלוא כוונותיה. התחקיר מתאר גם מתיחות חריפה בשיחות בין מזכיר המדינה בלינקן לשר רון דרמר. לפי הדיווח, כאשר בלינקן התפרץ ואמר כי אינו רוצה לשמוע עוד את הביטוי "עוד שבועיים" לגבי משך הלחימה, דרמר השיב לו בעקיצה: "אז אגיד Fortnight", כלומר שבועיים בנוסח אנגלי ישן.

"חיסול נסראללה היה השפלה עבור ביידן"

גם הפעולות המוצלחות נגד ארגון הטרור חיזבאללה הציגו את העצמאות הישראלית בשטח. חיסול מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה הוגדר בתחקיר כאירוע שהחריף את המתיחות, כאשר אחד מבכירי הבית הלבן לשעבר הגדיר את הצעד כ"השפלה" עבור ביידן, שלפי הדיווח חש נבוך מכך שנתניהו הורה על החיסול ללא התרעה משמעותית, יומיים בלבד לאחר שארה"ב ובעלות בריתה קראו להפסקת אש.

במקביל, בממשל התגבשה כבר מהשבועות הראשונים תחושת דאגה מהיקף ההפצצות. בכיר במשרד החוץ האמריקני סיפר כי אנשי הממשל היו "המומים" מעוצמת התקיפות: "היינו כולנו בהלם מכמה שזה היה אגרסיבי וקטלני, ושאלנו: 'מה לעזאזל הם עושים?'". שר ההגנה לויד אוסטין אף השווה בשיחות סגורות את נתניהו למהמר ש"משחק בכסף של הבית", בשל הנכונות הישראלית לקחת סיכונים אסטרטגיים תוך ניצול הגיבוי האמריקני.

התוכנית לנאום לעקיפת נתניהו – שבוטלה

התחקיר חושף כי בבית הלבן אף גובשה תוכנית לנאום תקיף של ביידן שיפנה ישירות לציבור הישראלי במטרה לעקוף את נתניהו ולהזהיר מפני המשך החתירה ל"ניצחון מוחלט". אלא שאז נתניהו ודרמר העבירו מסרים כי ישראל בוחנת ברצינות עסקת חטופים, והנאום שונה ברגע האחרון לקריאה לאימוץ המתווה. חלק מהבכירים האמריקנים טענו בדיעבד כי "ביבי שיחק משחקים".

בסופו של דבר, התחקיר מציג תמונה נחרצת: מול ממשל אמריקני שביקש לצמצם את מרחב הפעולה הישראלי ולהכתיב את אופי הניהול, ניצבה מדיניות נחושה שלא ויתרה על עצמאותה. בכירי ממשל ביידן מודים כיום בתסכול כי נתניהו לא נכנע ללחצים, לא אימץ את כללי המשחק של וושינגטון, והמשיך לנהל את המערכה לפי האינטרסים הביטחוניים והלאומיים של ישראל.