בשעה שמערכת החינוך מנסה לצעוד קדימה ולשלב כלי בינה מלאכותית בכיתות הלימוד, מתברר שהדרך לשוויון הזדמנויות בכיתות דורשת עוד עבודה רבה. נתונים חדשים שנחשפו השבוע בכנס הבינלאומי השנתי השני לחדשנות ויזמות בחינוך של המכללה האקדמית גליל מערבי, שנערך בשיתוף מרכז לוינסקי-וינגייט ורשת אורט ישראל, מראים כי במבחן התוצאה בשטח, השימוש בטכנולוגיית AI אינו מצמצם את הפערים הקיימים בין הפריפריה למרכז, אלא דווקא מנציח ואף מעצים אותם.
במהלך הכנס הציגה פרופ' גילה קורץ, דיקנית הפקולטה לטכנולוגיות למידה במכון טכנולוגי חולון, מחקר ייחודי שבדק האם הבינה המלאכותית היוצרת מצמצמת או מגדילה פערים. ההבחנה בין הפריפריה למרכז לא נעשתה רק לפי מיקום גיאוגרפי, אלא בעיקר לפי הגדרה סוציו-אקונומית שהגדירו המורים בעצמם. למרות הציפייה שהנגישות הגבוהה והחינמית לכלים הללו תייצר שוויון הזדמנויות מהיר, המציאות בשטח מלמדת על אתגר לא פשוט.
מורים בפריפריה פחות נחשפים לטכנולוגיה
לפי ממצאי המחקר, הפער המשמעותי מתחיל כבר ברמת המיומנות האישית וההיכרות של המורים עצמם עם הכלים החדשים. פרופ' קורץ הסבירה את הנתונים: "מורים בפריפריה פחות משתמשים בבינה המלאכותית ביחס למורים במרכז, ממצא שמעיד על מיומנות נמוכה כבר בבואם לכיתה. השימוש שלהם ב-AI נמוך בהשוואה למורים מהמרכז גם לצרכי הכנת השיעור, כאשר השימוש מתאפיין בעיקר בחיפוש מידע על שאלות, הרחבות מסוימות לתוכן הלימוד או למציאת השראה".
בתוך כותלי הכיתה המצב בשני האזורים דומה, והטכנולוגיה עדיין לא חודרת מספיק ללמידה היומיומית של התלמידים. בעקבות כך, המורים בפריפריה, שחשים בחסרונן של הכשרות ממוקדות, מביעים ספקנות רבה יותר כלפי הכלים החדשים. פרופ' קורץ הוסיפה: "המורים בפריפריה הרבה יותר סקפטיים מהמורים במרכז ביחסם לבינה המלאכותית. הם פחות רואים בה כיתרון וההסבר לכך היא החשיפה הנמוכה שלהם לכלים הללו או הכשרה מועטה ולא מספקת לשימוש בהם. הפערים מורגשים גם בכל הקשור למוכנות של השדה החינוכי, כאשר מורים בפריפריה חשים באופן מובהק כי המערכת לא מספיק מוכנה לקליטתה".
למרות האתגר, החוקרים מדגישים כי הפתרון נמצא בהישג יד באמצעות מעורבות פעילה והדרכה נכונה. פרופ' קורץ קובעת כי כדי שהטכנולוגיה הזו תביא לשוויון אמיתי, נדרשת התערבות ממוקדת: "אם באמת רוצים שהבינה המלאכותית תצמצם את הפער ותאפשר שוויון, חייבת להיות התערבות ומעורבות. לא רק בלימוד הכלים, אלא לבצע התנסות באופן משמעותי בעולם התוכן המגוון של AI".
האתגר המגדרי: למה הבנות בוחרות לוותר?
סוגיה חשובה נוספת שנחשפה בכנס נוגעת לפער המגדרי בלימודי הטכנולוגיה. ד"ר אורנית מימון ומעיין סייג, חוקרות במכון למחקר יישומי בבינה מלאכותית בחינוך במשרד החינוך, בחנו פיילוט של מכינה למדעי הבינה המלאכותית שבו השתתפו כמעט 1,500 תלמידי כיתות ט' ב-40 בתי ספר ברחבי הארץ. המחקר בדק את המוטיבציה ותחושת המסוגלות העצמית של התלמידים והתלמידות.
לדבריהן, בעוד שבכיתה ט' כמות הבנים והבנות המעוניינים בתחום היא שווה למדי, בהמשך הדרך נוצר מצב של "צינור דולף" והבנות נושרות מהמסלולים הטכנולוגיים בהדרגה. החוקרות הסבירו: "מהמחקר עולה שהבנות לא מרגישות שהבינה המלאכותית שייכת לעולמן ולתחומי העניין שלהן. ראינו שגם הביטחון העצמי שלהן בשימוש בכלים הללו רופף, והן מרגישות שהתחום בכלל מתאים להן או לא מסוגלות להצליח בו. הדבר הזה משפיע על בחירות בחייהן, החל מבחירת מגמה בתיכון, שם ניתן לראות פער גדול ביחס לבנים כאשר 43% לא מתכוונות לבחור במגמה טכנולוגית".
יחד עם זאת, החוקרות מציעות פתרונות פשוטים שיכולים לחולל שינוי גדול בכיתות. לדבריהן, התאמות קלות כמו מתן מרחב ייעודי לבנות, חיבור הכלים לעולמות תוכן שמעניינים אותן ושיח כיתתי מעודד, יכולים לעשות את כל ההבדל ולשמור על הפוטנציאל הטכנולוגי הגבוה של הבנות בישראל. "המערכת צריכה להיות יותר אקטיבית על המטרה הזו כדי לייצר שינוי", הן הדגישו, ומסמנות את הדרך לעתיד טכנולוגי שוויוני ומחבר יותר.
