ערב פרשת בלק, בסתר דיונים בארצות נכר של ארה"ב, חתם נציג מדינת ישראל על הסכם תועבה עם לבנון. אמנם כל איש ירא ה' רגיל להסכמים בלתי נסבלים מצד מדינת ישראל מאז הקמתה בחסדי שמיים הנרמסים ברגל גאווה ע"י כל מנהיגי מדינתנו מבן גוריון, עובר דרך בגין ועד יבל"ט מר נתניהו. הקב"ה מביא ניצחון מזהיר, ומנהיגי בניו מוסרים את פירות נצחון זה כמתנת שמיים לשפלים וגרועים באוייבי עמנו. כך קרה בחלוקת הארץ ב-48, כך ב-67, כך אחרי מלחמת יום הכיפורים, כך קרה לאחר כל התבוסות של חמס במבצעים בעזה, וחוץ מחלק קטן שנכבש ב-67 הכל הוחזר לרוצחים התוקפים.
אבל ההסכם עם לבנון עלה על כולם בזוועתו. קודם כל מפאת הסעיף המתועב שבו לפיו 'אין לנו תביעות טריטוריאליות'. אוי לאותה בושה! רק מנהיגות הלוקה באידוטיות כרונית מסוגלת להצהיר הצהרה אומללה כזו, לא רק מפאת טעותה המהותית היסטורית, אלא מפאת אי ההבנה שאין נצחון ללא כיבוש של לפחות חלק משטח האוייב! גרמניה איבדה את אלזס בעקבות מלחמת העולם הראשונה, איטליה איבדה את סבואה (Savoie) במלחמתה נגד צרפת, ואין שום מלחמה בעולם בה התוקף לא איבד מנחלתו, חוץ במדינת חלם, שהיא מדינתנו! כל ויתור על שטח כבוש היא הזמנה למלחמה נוספת, ולא רק בגלל ניסיוננו הארוך בנידון במזה"ת, אלא בגלל שאוייב שאינו מאבד דבר חשוב, יחזור בהכרח על קלקלתו.
שנית: ויתור על שטח שנכבש במחיר דמם האדיר של חיילינו הקדושים שנשפך על הארץ, היא רמיסת גוויותיהם ויריקה בפרצוף בני משפחותיהם, אבות ובנים, אלמנות ויתומים, שכל חייהם יבכו בסתר ובגלוי את האבדות הנוראות שאין עליהן נחמה. רק העדר מוחלט של רגשי רחמים עד כדי אכזריות ממש, יכולים להביא לידי החלטות אווילית כזו.
אבל במקרה דנן המצב מחריף לאור הבורות – אמנם הידועה ומפורסמת – של מנהיגי מדינתנו בזכויותינו על אדמת קודשנו. בדיון מסויים באחת מוועדות הכנסת בשבוע שעבר הערתי שצה"ל הוא הצבא היחיד בעולם שאינו יודע מה היא נחלת אבות האומה ובכל זאת מעיז לשלוח בניו הטובים ביותר ללחום מבלי שידעו מהן גבולות ארצו! כבר מיד לשמע ההסכם המתרקם שבושתו הוסתרה מאתנו עד מוצ"ש רציתי להגיב, כי זה היה רגעים ספור לאחר שכל ישראל קראו בפרשת השבוע, פרשת בלק בין ברכות בלעם שיצאו מפיו בניגוד לרצונו 'כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵ-ל: הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף' ועוד 'יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם וְחִצָּיו יִמְחָץ: כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ', וממשלת ישראל לא היססה לקרא למלחמה זו בשם 'עם כלביא', ועל אף שבחסדי שמיים זכינו לניצחונות רבים במחירים לא קלים בכלל, מעיזה ממשלחת ישראל למסור שטחי ארץ קודשנו לאוייבינו האכזריים ביותר.
הלא דוקא בפרשה שנקרא השבוע נקבעו ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו את גבולות ארצנו: 'וְזֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן מִן הַיָּם הַגָּדֹל תְּתָאוּ לָכֶם הֹר הָהָר: מֵהֹר הָהָר תְּתָאוּ לְבֹא חֲמָת וְהָיוּ תּוֹצְאֹת הַגְּבֻל צְדָדָה: וְיָצָא הַגְּבֻל זִפְרֹנָה וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו חֲצַר עֵינָן זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן:' (במדבר לד). אמנם ויכוחים רבים התגלעו בזיהוי הר ההר' ו'לבא חמת', אבל הם כולם רהב צפונה מעל הלבנון כפי שקבעו רוב פוסקי ההלכה בישראל. התרגום המיוחס ליונתן מזהה את המקום כהרי הטאורוס, בדרום טורקיה, והמומחה הגדול רבי אשתורי הפרחי בספרו 'כפתור ופרח' קובע כי הר ההר הוא הר אל-אקרע אשר לצפון לאטאקיא. אבל יהיה הזיהוי המדוייק אשר יהיה הוא כולל את כל לבנון, כמפורש בספר יהושע שהרי בספר יהושע ובספר שופטים נזכר האתר כגבול "הארץ הנשארת" שנותר לעם ישראל לכבוש: ”וְהָאָרֶץ הַגִּבְלִי וְכָל הַלְּבָנוֹן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ מִבַּעַל גָּד תַּחַת הַר חֶרְמוֹן עַד לְבוֹא חֲמָת”, וכן: ”חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וְכָל הַכְּנַעֲנִי וְהַצִּידֹנִי וְהַחִוִּי יֹשֵׁב הַר הַלְּבָנוֹן מֵהַר בַּעַל חֶרְמוֹן עַד לְבוֹא חֲמָת'. אם כן בדיוק בשעה שהקב"ה קובע את גבולות ארצנו אנו כופרים בהם!!
אין ביכולתנו עדיין לכבוש את כל חלקי ארצנו, אבל לוותר על מה שנכבש כבר, ובפרט שעפ"י החוק הבין-לאומי מה שנכבש מאדמת אוייב שתקף אותנו שייך לנתקף, מי שמוותר פוגע בכל האומה, באמונתה, בערכיה התורניים, ומדובר בלא פחות מבגידה בערכי האומה לדורתיה. אל תדאגו! השימוש במונח זה אינו בא להתיר ח"ו דמו של מי שהוא, יהיה אשר יהיה- מדינתנו סבלה מזה די והותר -, אלא אך ורק להבליט את חומרת המעשה בעיני בעלי אמונה! הלא דוקא בימים אלה, עלינו להזכיר הלכה ברורה מהשו"ע (או"ח סי' תרנז) שכל הרואה ערי יהודה (או כל חלק אחר מא"י) בחרבנן חייב לקרוע כסימן אבלות, ומה נקרא בחרבנן? ובכן רבי יוסף קארו השיב שם: 'דכל שהן בידי גויים, אע"פ שיש בהן יישוב בחורבנן מיקרי וכן עיקר'! אם כן כל המעביר חלק מנחלת אבותינו לזרים נחשב מחריב את ארצנו!
מדינתנו לוקה במחלה פסיכו-פתולוגית כרונית, כי לא רק שהשטחים שהוענקו להו בוועידת סאן-רמו או עוד פורומים אינן בידינו, ולכן מנהיגינו חשוכי כל הכרה בנחלת אבותינו, בדיוק כבגיטו האירופאי מתקופת הביניים הם אינם מסוגלים לחשוב במונחים של אינטרסים של עמנו, לכן חשים חובה להתנצל כאחרון הפושעים שהם כבשו חלקי נחלתנו, ושנסיגה טוטאלית אחרי כיבוש הינה התיקון המתבקש ככפרה על 'שפע' כיבושנו. ומנטליות גלותית זו חדרה כה עמוק בנפשם של רבים במדינתנו, שהם אינם מסוגלים לתבוע זכויותינו ההיסטוריות והמוסריות, שהם מבלים את זמנם להצטדק בפני העמים. לבושתנו, היחיד המבין את זה המצב לאשורו, הוא השונא ארדואן המכיר את התנ"ך טוב יותר מכל מנהיגי ישראל ומרוב מנהיגי צה"ל לדורותיהם, ולכן משוכנע הוא שאנו מתכוונים לשלוט בכל ארצנו, וזה עד גבול ארצו, אבל אינו מסוגל להעלות בדעתו את עומק הבורות הישראלית!
נשאר לנו לחולל מהפכה חינוכית יסודית במשרד החינוך וגם בישיבות המסרבות לשרת בצבא כדי שהחרפה תיעלם.